בג"ץ לא מתערב בנושאים פוליטיים? הצחקת אותי, השופט מצא
בראיון שעסק בפסקת ההתגברות נשאל השופט בדימוס אליהו מצא איפה היה בג"ץ כשפינו אלפי יהודים מגוש קטיף. מצא בחר להסתתר מאחורי הטיעון הפוליטי, אולי מפני שהתשובה האמיתית הרבה יותר קשה לעיכול בשיח הציבורי הנוכחי בישראל
בשבוע שעבר העלה קלמן ליבסקינד בתוכנית הרדיו שלו עם אסף ליברמן את שופט העליון בדימוס אליהו מצא לשידור כדי לדבר על, איך לא, פסקת ההתגברות, שבינתיים עברה את ועדת השרים לחקיקה. אל מול הטענות על חשיבות בית המשפט כמגן המיעוטים, העלה ליבסקינד, באופן צפוי למדי, את סוגיית ההתנתקות – איפה היה בג"ץ כשהזכות של עשרת אלפי יהודים לגור היכן שבא להם הופרה ברגל גסה. מצא, בתגובה, התחבא מאחורי הטענה שמדובר בנושא "פוליטי" בו בית המשפט נוטה שלא להתערב.
על הדיון הזה יש לי שתי הערות, לכאורה שונות, אבל שמשתלבות לכדי נקודה אחת משמעותית:
1. הניסיון לטעון כאילו בכל דיון שני הצדדים לגיטימיים הוא אבסורד מוחלט. תמיכה ברצח אינה לגיטימית כמו ההתנגדות לו. פינוי התנחלויות אינו פסול מוסרית כמו השארתן במקומן.
2. התשובה של מצא לא מוצלחת ולא משכנעת. אגדיל ואומר שאפילו הוא לא מאמין בה. בכל פעם שבג"ץ פועל על בסיס חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הוא מפעיל פרשנות פוליטית. בין אם הפרשנות סייעה להחליט לטובת או כנגד עמדת הממשלה.
שתי ההערות משתלבות כי הן דורשות הסכמה שיש "נכון" ויש "לא נכון". שיש "צדק" ויש "אי-צדק". שיש "טוב" ויש "רע". שעמדה פוליטית לא הופכת "נכונה" כי יש לה רוב בפרלמנט או הסכמה בבית המשפט. היא נכונה כי היא פשוט כזו.
אני לא צריך לשאול עצמי מה הייתי אומר אם בית המשפט היה מורכב משופטים שמפרשים חוקי יסוד כך שאין לאפשר פינוי פולשים מאזור בו חיים מיליונים נטולי זכויות (ונניח רגע לעובדה שהוא לא ראה בעיה עם הימצאותם שם מלכתחילה). לו היה עושה את זה – הוא היה בזוי, ממש כמו כל מוסד מלבין פשעים במהלך ההיסטוריה.
זכויות הן עניין פוליטי במהותו. בית משפט לא יכול שלא לבטא את הנטיות הפוליטיות של שופטיו. אז כמובן שבג"ץ פועל, לעתים, על פי שיקולים פוליטיים, וטוב שכך. חבל שהוא לא עושה זאת יותר. בג"ץ "שמאלני" לא היה מוכן לתת גושפנקה משפטית לכיבוש כלל.
פינוי התנחלויות אינו דומה מבחינה מוסרית להחלטה להשאירן במקומן. השופט בדימוס אליהו מצא (במרכז) בדיון על התנהלות הממשלה במהלך ההתנתקות, ספטמבר 2009 (מרים אלסטר/פלאש90)
ראוי להצהיר חד משמעית – קיימת הדרך המוסרית יותר, הקרובה עד כמה שניתן לצדק אבסולוטי, ועליה אנו מתעקשים. אין שום סיבה להתנצל על כך. עם זאת, מכיוון שאני מכיר בכך שמלחמה חסרת פשרות על כל אות ופסיק היא החומר ממנו עשויות דיקטטורות, אני מוכן לחיות עם סטיות מהאידאל שלי. אבל אל תחשבו שתוכלו לקשקש לנו על סימטריה מדומיינת ואנחנו נתקפל. כי אנחנו צודקים, ואתם טועים.
כך היה כשמצא עצמו התערב נגד תוואי גדר ההפרדה בגלל הנזק שהיא תגרום לחקלאים פלסטינים. כך היה כשמצא מתח ביקורת על הרס בתי פלסטינים ודרש מהמדינה להנהיג נוהל קבוע במקרה של "נקיטת סנקציות נגד אזרחים".
אז כשהשופט בדימוס מצא אומר שאין לאג'נדה פוליטית השפעה על החלטות בית המשפט העליון, הוא משקר. גם ליבסקינד יודע שהוא משקר, וגם המתנגדים לו יודעים שהוא משקר. אפילו תומכיו בלבם יודעים זאת כשהם מגנים על השקר.
אולי היום זה מצליח, השקר עובר בשקט יחסי, ואין לממשלה הרוח הגבית בשביל התערבות כוחנית משמעותית (לכן בג"צ לא יכול לעולם להודות שלעתים הוא מונחה על ידי תפיסות פוליטיות). אבל אנחנו בדרך לשם, וכשנגיע, שום תשובה – אמת או שקר, כבר לא תספיק.
עידו נייס הוא הייטקיסט שמתגורר בדרום.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
