מרוב גזענות, ארדן שכח שהוא עצמו קידם מקלטים לנשים ערביות
גלעד ארדן הזהיר שממשלה עם איימן עודה עלולה להביא לנו הקמת "עוד מעונות לנשים מוכות" במגזר הערבי. הוא לא זכר שוועדה שהוא עומד בראשה אישרה הצעה דומה. אבל כשההצעה באה מעודה, אין לו בעיה לזלזל בביטחון הנשים הערביות
השר לביטחון פנים גלעד ארדן (הליכוד) מתנגד לדרישה להקמת מקלטים נוספים לנשים מוכות בחברה הערבית, כך עולה מתגובתו לדברים שאמר הבוקר (חמישי) יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה (חד"ש) בראיון ל"ידיעות אחרונות". עודה הציג בראיון דרישות בארבעה תחומים: תכנון ובנייה, אלימות, רווחה והתחום המדיני. לפי הפרסום שהופיע בכותרת הראשית של העיתון, היענות לדרישות אלו מצד מפלגות המרכז-שמאל יכשירו בעיני עודה ישיבה בממשלה. בתגובה לדברים כתב השר ארדן בחשבון הטוויטר שלו:
"עכשיו ברור למי שיצביע לכחול לבן, שהוא כנראה יקבל ממשלת שמאל עם תומך טרור. ואיימן עודה גם מבהיר מה המחיר שישראל תשלם: בנייה בלתי חוקית מופקרת, ביטול חוק הלאום, עוד מעונות לנשים מוכות במגזר (כי למה שידבר על תרבות וחינוך?) והמשך האשמת המשטרה בלבד באלימות במגזר הערבי. מי לא תרעד ידו?"
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא כתובת האיימיל"אני אחרון היהודים-ערבים": נפטר פרופסור ששון סומך
סומך – סופר, משורר ומתרגם - נולד בבגדאד, ועוד בעיראק כתב ופרסם שירים בערבית. גם אחרי שהגיע לישראל, המשיך לראות את עצמו חלק התרבות הערבית. "בשבילי זו לא הצהרה פוליטית" אמר, "זו זהות תרבותית"
פרופסור ששון סומך, מחשובי החוקרים של הספרות הערבית, נפטר הלילה (ראשון) בתל-אביב. בנוסף לפועלו האקדמי, עליו זכה בפרס ישראל ובפרס א.מ.ת, סומך היה גם משורר, סופר, מתרגם ואיש ציבור מעורב.
סומך נולד בבגדאד בשנת 1933 למשפחה חילונית משכילה. העניין בתרבות הערבית צמח אצלו מגיל צעיר, וכבר בהיותו תלמיד בית ספר בעיראק כתב ופרסם משיריו בערבית ספרותית. בגיל 17 נאלץ לעזוב את עיראק והגיע לישראל. המפגש המכונן בין התרבות הערבית לזו העברית, והחלטתו לשמור על נאמנות וזהות לשתיהן גם יחד, הובילו אותו לחבר בין התרבויות הן בחייו והן בפועלו הנרחב. "משימת התיווך בין שתי התרבויות הגדולות, שתי השפות האחיות, הפכה למפעל חייו" כתב עליו המשורר ומבקר הספרות אלמוג בהר.
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא כתובת האיימילמורשת רבין מקדשת פילוג, לא אחדות
בניגוד ללא מעט מחברי, אני חושב שיש הגיון רב בהחלטה לציין את יום הזיכרון לרצח יחד עם הימין. אבל הניסיון למחוק את המחלוקות העמוקות מאחורי מסך מדומה של אחדות פנים-יהודית הוא מורשתו של יגאל עמיר, לא של רבין
לקריאת הכתבה המלאההניסיון המובן, אך חסר הסיכוי, לדבר על "מורשת רבין" הוביל לכך שיש למושג הזה יותר פרשנויות מאשר לחלק מכתבי הקודש. בתור מורה, שמחויב על פי חוק (!) להקדיש יום זה ל"דמותו ופועלו" של רבין, אני יודע טוב מאוד שאחד הדברים שמאפשרים את ביצוע ההנחייה הוא העובדה שגם דמותו וגם פועלו של רבין היו מגוונים מספיק בשביל לאפשר לכל אחד למצוא במורשתו את מה שהוא מחפש: מלחמה ושלום; הפרטה ורווחה; טוהר מידות ונהנתנות; מיליטריזם והידברות; דמוקרטיה וסמכותניות; נחישות ורוך וכו'. לכל אחד יש את רבין שלו, וכל שנה אלפי מורות יכולות לבצע את הבחירה הערכית והחינוכית מה מדמותו מדגישים ומה משכיחים.
לכן בלטה לעיני העובדה שהאלפים הרבים שהתאספו בכיכר אמש הגיעו לעצרת המקדשת את הדבר היחיד כמעט שאין במורשת רבין: אחדות פוליטית ושאיפה לקונצנזוס.
בניגוד לכמה מהשנים הקודמות, מארגני העצרת מתנועת דרכנו השכילו להימנע מהשקר של ה"א-פוליטיות", אבל תחת זאת הם עשו משהו בעייתי הרבה יותר: הזמינו קשת של פוליטיקאים כמייצגי "הרוב המתון". מנכ"לית 'דרכנו', פולי ברנשטיין, כתבה בטור ב-ynet כי היא מקווה "שביום הרגיש והמשמעותי הזה הם יתחייבו לדבר הבסיסי ביותר: לנהל את המחלוקת הפוליטית באופן הוגן, נקי ומכבד, להימנע מהסתה ומפלגנות, להזכיר לכולנו שחייבים למצוא דרך לחיות כאן בלי להידרדר למלחמת אחים, עם איזשהו דבק לאומי, ערך משותף שיום אחד תוכל לצמוח ממנו מחדש האחדות והשותפות".
לזכור את מה שקדם לרצחמה שהכי בלט לי במשפט המצוטט הוא דווקא המילה "מחדש". כלומר, לתפיסתה השבר הגדול של רצח רבין נוצר כי לאחריו נגמרה "האחדות והשותפות" שאפיינה את דרכו. אמנם מספיקה היכרות
חודש אחרי ההשקה מחדש: עובדי הכרמלית הכריזו סכסוך עבודה
העובדים דורשים לחתום על הסכם קיבוצי. "עבדנו שנתיים בשכר מופחת כדי שהכרמלית תחזור לפעול, לא נסכים שימשיכו לדחוק אותנו הצידה"
לקריאת הכתבה המלאהההסתדרות הכללית הכריזה בתחילת השבוע על סכסוך עבודה בכרמלית, הרכבת התחתית בחיפה, בעקבות "מבוי סתום במו"מ לחתימה על הסכם קיבוצי ראשוני לאחר שבע שנות דיונים". במידה ולא יתקבלו דרישות העובדים הם צפויים לצאת לשביתה החל מה-5 בנובמבר.
ההכרזה על סכסוך העבודה מתרחשת פחות מחודש מההשקה המחודשת של הכרמלית, לאחר כמעט שנתיים של שיפוצים בעקבות שריפה שהחריבה את מערכות הרכבת. בהודעת ההסתדרות נכתב כי עובדי הכרמלית הכריזו על המהלך בעקבות "התנהלות המעסיק בחוסר תום לב, תוך הערמת קשיים וגרירת רגליים במו"מ במטרה לפגוע בכוחם הארגוני של העובדים".
כפי שדיווחנו בהרחבה בעבר, לאחר שניצחו במאבק כנגד הפרטת הכרמלית, עובדי הרכבת התחתית נמצאים במו"מ ממושך מול עיריית חיפה וההנהלה בדרישה לחתום עימם על הסכם עבודה ראשוני. לאחר מאבקים ממושכים, שכללו השבתות יזומות של של הנסיעה, היו העובדים על סף חתימה עם הנהלת הכרמלית על הסכם קיבוצי. אלא שהכרמלית עלתה באש שבוע לפני שאמור היה דירקטוריון הכרמלית להיפגש ולאשר את ההסכם, ולאחר השריפה מיאנה ההנהלה לדרישת העובדים לחתום על ההסכם בכל זאת, תוך הבטחה שהיא תעשה זאת מיד עם חזרת הכרמלית לעבודה.
מוועד העובדים נמסר ל"שיחה מקומית" כי בתחילת חודש ספטמבר דירקטוריון החברה אישר, לאחר לחצים רבים מצד העובדים, את תנאי ההסכם הקיבוצי, אך מאז מסרבת ההנהלה לקבוע מועד לחתימה סופית עליו.
לדברי חבר הוועד, לוטן רז, "במשך כמעט שנתיים עובדי הכרמלית עבדו בשכר מופחת, ולעתים קרובות בעבודות קשות ומסוכנות, בחלקן גם בשבתות ובחגים, על מנת שהכרמלית תשוב לפעול, וכל זאת בהבטחה שההסכם הקיבוצי המוסכם יחתם עם פתיחתה המחודשת של הכרמלית. העובדים ספגו הפסדים קשים לאורך כל התקופה הזו וממשיכים למשוך בעול עד היום. כעת שוב מבקשים מאתנו להמתין.