היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מתנגד לניסיון החוזר של הליכוד לעצור יוזמה לארגון הסעות לקלפי לאזרחים בדואים שמתגוררים בכפרים בלתי מוכרים. זאת, לאחר שניסיון קודם נדחה על ידי ועדת הבחירות המרכזית בבחירות הקודמות שנערכו באפריל השנה.

בליכוד עתרו כעת לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה להוציא צו מניעה לפעילות עמותת "זזים – קהילה פועלת" בתקופת הבחירות, כדי לעצור את פרויקט ההסעות שיזמה התנועה. הפרויקט נועד להנגיש את הקלפיות לאזרחים הבדואים, תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב.

בכפרים הבלתי מוכרים מתגוררים כ-50 אלף בעלי זכות בחירה, ללא תחבורה ציבורית הולמת או כבישים סלולים, ולא מוצבות בהם קלפיות. אזרחים שמעוניינים להגיע לקלפי נדרשים לעתים לצעוד ברגל בדרכי עפר בשמש הקופחת, במשך שעתיים ויותר לכל כיוון.

אוטובוס בנגב. תחבורה ציבורית לא הולמת ומיעוט כבישים סלולים (זואי ווייר / פלאש 90)

היוזמה של זזים החלה לפעול לאחר שבבחירות האחרונות סירבה ועדת הבחירות המרכזית להציב 11 קלפיות בכפרים הלא מוכרים, ודחתה כבר ב-2015 את האפשרות לממן מערך הסעות לתושבים באזור. היוזמה ממומנת ב-100% מתרומות קטנות של ישראלים. בבחירות הקודמות, לפי אתר העמותה, תרמו לה 1,500 אזרחים שאיפשרו ל-50 מיניבוסים להגיע לנגב כדי לאפשר לתושבי הכפרים הלא מוכרים להצביע.

בתגובת זזים לעתירה נכתב בין השאר כי מהיישוב ביר הדאג', יישוב מוכר שבו מתגוררים כמה אלפי בעלי זכות בחירה, עד לקלפי בשגב שלום מדובר בהליכה של 2 ק"מ , שלאחריה יש להחליף 2 אוטובוסים לכל כיוון; מהיישוב סוואווין מדובר בהליכה של 6 ק"מ, או נסיעה בשני אוטובוסים והליכה של כ-2 ק"מ; מהיישוב רכמה עד לקלפי בשגב שלום מדובר בהליכה של כ-2 ק"מ ונסיעה של שעה בשני אוטובוסים; מהיישוב חרבת אלוטאן לקלפי בחורה מדובר בהליכה של כ-3

בתוך הקקפוניה הריקה של מערכת הבחירות הנוכחית השיקה בשבוע שעבר מפלגת העבודה-גשר תוכנית כלכלית-חברתית בניחוח סוציאליסטי. מפלגת העבודה, יש להזכיר, השיגה בבחירות הקודמות, שנערכו באפריל, את התוצאה הגרועה בתולדותיה – על גבול ההימחקות. בראשה עמד אז המיליונר אבי גבאי, שהאג'נדה שלו הזכירה יומן של יועץ ארגוני והתנהלותו הפוליטית היתה מביכה. במפתיע, הציבור לא התרשם ולא נהר בהמוניו.

ביוני הודיע גבאי על פרישה מהחיים הפוליטיים. בתחילת יולי נערכו פריימריז בעבודה, שבהם ניצח עמיר פרץ את סתיו שפיר ואיציק שמולי בפער ניכר. פרץ לא המתין זמן רב, וכבר באמצע יולי הכריז על ההימור הגדול הראשון שלו – החבירה למפלגת גשר של אורלי לוי-אבוקסיס (שבבחירות באפריל לא עברה את אחוז החסימה). זאת, בניגוד לכיוון שאליו דחפו רבים: יצירת "גוש שמאל" גדול יחד עם מרצ ומפלגתו החדשה של אהוד ברק.

הפואנטה של ההימור הזה ברורה ומוצהרת – התמקדות במצביעי הימין בפריפריה. והיא לא בלתי סבירה. בסיבוב הראשון של פרץ בראשות מפלגת העבודה, ב-2006, הוא פיצה על נטישת ה"בייס" האשכנזי-בורגני שעזב ביחד עם שמעון פרס לקדימה בכ-7 מנדטים של מצביעים חדשים לגמרי, רבים מהם מהפריפריה, ושמר על כוחה של המפלגה (19 מנדטים). מצבו כעת עגום יותר: ה"בייס" הזה ממילא כבר התפזר ברובו והותיר את המפלגה עם שישה מנדטים בלבד.

ה"בייס של העבודה התפזר, והוא נשאר עם ששה מנדטים. עמיר פרץ בהצעת התוכנית הכלכלית עם אורלי לוי (צילום: פלאש 90)

ואז הגיע ההימור הגדול השני – השקת התוכנית החברתית-כלכלית של העבודה-גשר. על פניו, התוכנית הזאת נועדה למצב את המפלגה כאלטרנטיבה אמיתית ומהותית לימין החברתי-כלכלי.

דו"ח חדש שמפרסם מרכז אדוה מראה כי ההתנחלויות הלא-חרדיות מובילות במימון שהן מקבלות מהמדינה. זאת לעומת עיירות הפיתוח, שבהן נרשם הגידול הנמוך ביותר של השתתפות ממשלתית בשני העשורים האחרונים.

הדו"ח בוחן את ההשתתפות הממשלתית במימון תקציבי הרשויות המקומיות בין 1997 ל-2017, המיועדים למימון שירותים חברתיים. מחבריו, שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, טוענים כי השיח הציבורי באי-שוויון חברתי כמעט אינו מתייחס לסוגיית האי-שוויון בתקציבי הרשויות, "אף שרמת השירותים שמספקות הרשויות המקומיות היא עצמה גורם חשוב בעיצוב האי-שוויון החברתי".

התנחלות לא-חרדית מקבלת מימון ממשלתי של 3,632 שקל לשירותים חברתיים לתושב. תושב בעיירת פיתוח מקבל 2,326 שקל. שכונה במעלה אדומים (צילום: קובי גדעון / פלאש 90)

ההשתתפות הממשלתית המדוברת, שמכונה "הכנסה מיועדת", מועברת בין השאר לשירותי חינוך, רווחה, בריאות ותרבות. בנוסף, הממשלה מעבירה סיוע מיוחד לרשויות שהכנסותיהן העצמיות נמוכות, המכונה "מענק איזון". כמו כן, קיימים מענקים מיוחדים שמועברים לרשויות.

ב-2017 קיבלו ההתנחלויות הלא-חרדיות את ההשתתפות הממשלתית (בעיקר לחינוך ולרווחה) הגבוהה ביותר – יותר מ"פורום ה-15" (הערים העשירות בישראל), יישובי הפיתוח, היישובים הערביים וההתנחלויות החרדיות. הן גם קיבלו את מענק האיזון הגבוה ביותר, וגם יותר מענקים מיוחדים ומיועדים.

לדברי סבירסקי, "ב-20 השנים האחרונות אמנם חלו תזוזות במימון הממשלתי של הרשויות המקומיות, אך לכל אורך התקופה התקציבים הגבוהים ביותר הופנו להתנחלויות הלא-חרדיות. גובה ההשתתפות הממשלתית ברשויות המקומיות גוזר בסופו של דבר את איכות השירותים הניתנים לתושבים. התקציבים העודפים המופנים להתנחלויות הלא-חרדיות משקפים העדפה ממשלתית ברורה והשפעת לובי חזק של חברי כנסת".

כך, ב-2017 קיבלו ההתנחלויות הלא חרדיות מהממשלה 3,632 שקל לנפש עבור חינוך, רווחה וכדומה, לעומת 3,054 שקל לנפש ביישובים