אנשי "ראש יהודי" אולי חיים בתל אביב, אבל נראה שלא הבינו את הלך הרוח של הציבור בעיר. הם חשבו, אולי, כי לציבור התל אביבי יהיה "לא נעים" למחות ביום כיפור וכי ייפול למלכודת של "כיבוד רגשות הדתיים" ויאפשר תפילה בהפרדה.

אנשי "ראש יהודי", ואיתם כנראה גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנהיגי הימין, לא הבינו את השינוי שחל בציבור הזה, מהלך שאת רובו ניתן לייחס למחאה נגד ההפיכה המשטרית. לתל אביבים רבים פשוט נמאס. הם לא מוכנים לקנות את הטענה שמדובר בתפילה תמימה, שכמה דגלים הם לא הפרדה מגדרית או שהכוונה של "ראש יהודי" אינה הדתה וייבוא של המציאות בגדה המערבית לתל אביב. האמירה של נתניהו כאילו "מפגיני שמאל התפרעו נגד יהודים בעת תפילתם" לא השפיעה עליהם, בדיוק כמו ההסתה נגד מחאת בלפור בזמנו ונגד מחאת קפלן עכשיו.

מי שייתכן שגם טעו בהבנת הציבור שלהם הם ראשי המחאה. אתמול (שלישי) בבוקר שקמה ברסלר עוד הטילה את האשמה ל"פרובוקציה ולחילול השם" על "מכונת הרעל" (ביטוי השמור לנתניהו ואנשיו), ואמרה כי "נגד המשנה הלא יהודית ולא דמוקרטית שלהם אנחנו נאבקים", ואילו משה רדמן צייץ כי "התפילה לא פוצצה, רק לא נתנו להם להעמיד את החציצה הפיזית בין גברים לנשים".

אולם בשלישי בערב המנגינה השתנתה. ברסלר, רדמן, אור-לי ברלב ועוד שורה של ראשי המחאה צייצו  הודעה בחשבון הטוויטר של "חופשי בארצנו – מטה המאבק" המגנה "בתוקף כל שימוש באלימות". "לא ננהג באלימות ולא נרים יד איש על אחיו", נכתב שם, "לא נתפוס את תפקיד המשטרה או בית משפט גם כשהלב דואב". בקיצור, שני הצדדים אשמים. מעניין לציין שאפילו יאיר לפיד ובני גנץ עדיין מפנים את האצבע המאשימה כלפי "ראש יהודי" יותר מאשר כלפי המחאה.

האם ברסלר וחבריה החליטו לשנות כיוון אחרי שראו את הסקרים שהצביעו אתמול על כך שיש רוב קטן (כ-48 אחוז מול כ-42 אחוז) התומך בהפרדה בתפילה במרחב הציבורי ורוב גדול המתנגד לפעולת המחאה מול המתפללים בכיכר דיזנגוף? ייתכן. יוצאת דופן גם העובדה שההודעה פורסמה בחתימתם האישית של ראשי המחאה, ולא בשם הארגונים שהם שייכים אליהם, כמו "כוח קפלן" או "הדגלים השחורים", ארגונים שפרסמו במוצאי יום כיפור הודעות תמיכה במוחים.

מה שברור הוא שההודעה עוררה זעם בקרב אנשי מחאה. "מה שעשיתם עם המכתב הזה, (הוא ש)הטלתם ספק במחאה… זה מעשה שלא ייעשה, ועלול להחליש ולפלג את המחאה. זה מיותר ומזיק", כתב ברוך שרון, פעיל בולט. יאיר אולמרט צייץ כי ההודעה של ברסלר ושותפיה הכניסה למחאה "גול עצמי מפואר". התגובות היו כה חריפות עד שברלב חשה נאלצת לפרסם הודעת הבהרה שבה היא מהללת את "פועלם האמיץ" של אלה שנאבקו נגד ההפרדה המגדרית בכיכר דיזנגוף.

מלבד העובדה שלא מומלץ למובילי מחאה לגנות את הציבור שלהם, בלי מוחים אין מחאה, חשוב גם לציין כי באירועים בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים לא תועדה אלימות של מפגינים נגד מתפללים, למעט מקרה אחד של אישה שמשכה לכאורה בטליתו של אחד המתפללים (וגם זה לא ממש ברור בתיעוד שהפיצה עו"ד כנרת בראשי), האלימות, לפחות מהתיעוד המצולם, הלכה בכיוון ההפוך. בסרטון שצילם שאול גרינפלד דווקא רואים כמה מתפללים דוחפים כמה מהמוחים ומתעמתים אתם.

ראוי גם לציין כי המתפללים לא "גורשו" מהכיכר. לאחר שכמה מהמוחים פירקו את מחיצת הדגלים שהוקמה בניגוד להחלטת בית המשפט, מארגני התפילה פנו למשטרה בבקשה לפזר את המחאה בטענה שהרעש מפריע להם. המשטרה סירבה, והמתפללים עזבו בעצמם לבית כנסת סמוך. אנשי "ראש יהודי" הקימו בכיכר מעין במה, יותר דומה לעמדת שמירה, שלפי פרסומים העירייה כלל לא אישרה.

ברסלר, רדמן ושאר החותמים מקרב ראשי המחאה למעשה קנו את הספין כאילו הכיכר שייכת לקבוצה שהתחילה להתפלל בכיכר בתקופת הקורונה, ולא לכלל התושבים בתל אביב, שמבלים בה ביום כיפור מאז ומתמיד. הם גם החמיצו את הסנטימנט החזק שמגיע מציבור המוחים נגד ההפיכה המשטרית: אנשים מוכנים להחזיר מלחמה.

מה שקרה בכיכר דיזנגוף הוא תוצאה של העובדה שרבים מאנשי המחאה רואים את הקשר בין פעילות המתנחלים בגדה המערבית ובין המהלכים של הגרעין התורני בתל אביב ובערים אחרות. הם רואים בניסיונות ההדתה המוצהרים של ראשי גרעין "ראש יהודי" חלק מניסיון "לייבא" את האידיאולוגיה הלאומית והגזענית של המתנחלים מהגדה לתל אביב.

במכתב של ראשי המחאה גם נטען, כאמור, שאין זה מקום הציבור לתפוס את "תפקיד המשטרה או בית משפט". אולם בלי הפעולה הנחושה של המפגינים ביום כיפור, ספק אם ראש העירייה רון חולדאי היה מתחייב שבפעם הבאה לא ירשה לתפילה בהפרדה להתקיים ושהיה מורה לפקחים למנוע הפרדה בעת התפילה שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מתכנן בכיכר מחר (חמישי). ובמבט יותר רחב, הרי מה עושה המחאה בתשעת החודשים האחרונים? מונעת את קידום החוקים או המדיניות של הממשלה, שללא ההפגנות ההמוניות והסוערות, כבר מזמן היו מיושמים.

שני ביטויים השמיעו המתפללים באוזני המוחים בערב יום כיפור: "תכבדו אותנו" ו"יום קדוש". אך נראה ששני הביטויים אלה כבר לא עובדים כמילות קסם על הציבור שיצא למחות. הציבור הזה, שמכיר את ההסתה של נתניהו עוד מימי בלפור, כבר פשוט לא קונה את הסחורה.

"סיימתם לגייס כסף לרוצח ילדים ולשרוף בתים בחווארה, אז באתם לפה", אמר למתפללים מפגין מבוגר, בעוד חלק מהמפגינים מנסים להשתיק אותו בטענה שדבריו "לא מייצגים" אותם. אך רבים אחרים, אולי בשפה יותר מנומסת, הבהירו את הקשר שהם רואים בין האירועים בכיכר לאלימות המתנחלים בגדה. "הסיפור נגמר", אמר אחד המוחים בהצביעו על המתפללים, "הם רק עוד לא מבינים את זה".

עד כמה "מובילי המחאה" מנותקים מהשטח יהיה ניתן לראות כבר מחר, כשבן גביר יגיע ל"תפילה" בכיכר. אם האירוע אכן יתקיים, סביר שייתקל בהתנגדות רחבה מצד פעילי המחאה. יותר מכך, עצם הגעתו תוכיח לכל מי שמנסה להכחיש את הקשר הישיר בין בן גביר והאידיאולוגיה שלו לבין התהליכים במרחב הציבורי בתל אביב.

רבים טוענים כי האירוע בכיכר דיזנגוף משרת את נתניהו ומפלג את האופוזיציה. ייתכן. אבל ייתכן גם שהאירוע בכיפור הוא קדימון למה שצפוי בהמשך. כמו בנושא הכיבוש, שמובילי המחאה התעלמו ממנו תחילה ולאט-לאט נאלצו להכניס אותו בדלת האחורית בשל ההתנגדות שעלתה מציבור שלהם לפוגרומים ולתמיכה של חברי הקואליציה ברוצח ילדים, כך ייתכן שגם בהתנגדות להדתה, ציבור המוחים מוכן ללכת הרבה יותר רחוק ממובילי המחאה.