תנו לבנט לעלות

כותבת: גבי גולדמן

בפוליטיקה הישראלית, או ליתר דיוק בהשתקפות שלה דרך עיני התקשורת, אוהבים לעסוק במספרים. קחו למשל את מפלגת העבודה. לפני שהפכה למחנה ה"ציוני" היא קיבלה בסקרים בערך 19 מנדטים, הצירוף של ציפי הוסיף לה איזה שלושה-ארבעה, הקמפיין הרופס הוריד אחד, צוות הקרייאטיב של הליכוד עוד אחד, ההחלטה לתמוך בפסילת זועבי עוד אחד, וכרגע היא עומדת על מנדט אחד מתחת לליכוד או אחד מעליו, תלוי את מי שואלים, מאיפה מסתכלים על זה, וכמה עלה העיתון שבו קוראים.

או למשל ליברמן וישראל ביתנו, שהתחילו כמפלגה מגזרית עם ארבעה מנדטים, טיפסו לשיא של חמישה עשר בכנסת השמונה עשרה, התחברו עם הליכוד, נפרדו מהליכוד, הובילו מהלך להעלאת אחוז החסימה ל-3.25 כדי לחסום שלוש מפלגות ערביות ועשויים למצוא את עצמם בחוץ וזורקים עשרות אלפי קולות מצביעי ימין לפח. הכל מספרים, וזה עוד לפני שנכנסנו לחישובי הקואליציות והקומבינציות השונות שמפרנסים שלושה ערוצי טלוויזיה, כמה עשרות פרשנים ומאות דקות של ברייקים לפרסומות.

אבל, וזה אבל גדול, מה אם אנחנו מסתכלים על כל העסק לא נכון? אולי צריך להפסיק עם החישובים, ולהסתכל על התמונה הגדולה, על מה שתהיה התוצאה הכי טובה למדינה. וזה, גבירותיי ורבותיי, יקרה אם בנט יהיה ראש ממשלה. כן, בדיוק, מה ששמעתם – בנט לראשות הממשלה.

המטכ"ליסט לשעבר חושב שהוא יוכל לטפל בפלסטינים שתקועים לו כמו רסיס בישבן? מצוין, תנו לו לנסות, שישתמש בכל מה שיש לו. אל דאגה, לבד הוא לא יהיה במערכה הזאת: עם קצת מזל הוא יוכל למנות את אביגדור בואו-נפוצץ-את-סכר-אסואן ליברמן לשר הביטחון, וביחד הם גם יעלימו את הפלסטינים וגם יפתרו את בעיית הגרעין של איראן, בעזרתו האדיבה של ראש הממשלה לשעבר נתניהו, שבנושא הקיומי הזה ימחל על כבודו ויסכים להשיא להם עצה. הלאה, מי עוד?

> נאום נתניהו בקונגרס הוא לא פחות ממהלך גאוני

את שר הבינוי לא צריך להחליף. אורי אריאל עשה עבודה מצוינת והוא יוכל להמשיך בה ביתר שאת ובעזרת שיתוף הפעולה הנפלא שיש לו עם שר האוצר הבא, ניסן סלומיאנסקי. חמוד, ניסן. הוא הראה נדיבות של מנצחים כלפי סתיו שפיר, והסכים לכל דרישותיה לשקיפות בוועדת הכספים, ממש דקה לפני שאושר החוק שמרוקן את הוועדה מסמכויותיה. דווקא שיחק אותה ניסן, שקידם ועודד את המינוי של סתיו לראשות הוועדה. יצא ג'נטלמן. לו עצמו יש בעיות בוערות אחרות על הראש: צריך ליישם את כל תכניות ההפרטה כמה שיותר מהר (משמאל לקו הירוק) וצריך למסד אחת ולתמיד את ההשקעה הנרחבת של המדינה באזרחים ובתשתיות (זה מימין לקו, למי שהיה ספק).

למרות חוסר הסימטריה הוא באמת עושה עבודה טובה, במיוחד עכשיו שמערכת המשפט כבר לא מציקה. כלומר, היא עדיין מנסה לפעמים, אבל אם קודם היו מתעלמים ממנה רק בחדרי חדרים, עכשיו ההתעלמות המופגנת והמוצהרת היא כבר מקור לגאווה. אמנם קצת אירוני שדווקא השרה הממונה על המשרד, שרת המשפטים מירי רגב בשבילכם, היא שמובילה את "דוקטרינת ההתעלמות", אבל אין מה לומר, זה עובד, במיוחד כשנלחמים ב"סרטנים בגוף האומה".

זהו, אגב, גם השם שנבחר לתכנית הלימודים שהחליפה את "האחר הוא אני", ביוזמת השרה איילת שקד. היה בזה משהו שנוגע לכל כך הרבה תחומים חשובים, היא הסבירה בראיון לעיתון היחיד שחברי הממשלה מתראיינים אליו, "גם סרטן, שזה טבע ואיכות סביבה, גם גוף, שזה בריאות, וגם אומה, שזה ציונות". השניים הראשונים ממש חשובים לנוסטלגיה, במיוחד אחרי שביטלנו את משרדי איכות הסביבה והבריאות מטעמי יעילות ועודף יפי נפש, ומי שלא ציוני כבר מזמן נתון במעקב משטרתי (הם אגב ניקו יפה את האורוות והפסיקו עם כל הקטע של הטרדות מיניות), וכן, יש גם קצת מעצרים, מה רע? שנים הם קיטרו על מעצרים מנהליים, הנה, שיראו שזה לא כזה נורא.

שום מפציצים לא יבואו

אז כן, תצביעו בנט, ליברמן, עוצמה יהודית ופי אלף עוצמה לישראל. תנו להם לנצח ותנו לבנט לכסח. אבל ממש ממש חזק, בלי התייפיפות נוסח רבין ו"תשברו להם את העצמות שלו". העולם יהיה נגדנו? אז מה! זה הרי לא שישלחו מטוסי נאט"ו להפציץ כמו שהפציצו את בוסניה. לאף אחד לא אכפת עד כדי כך ממלחמות העמים השמיים, כל עוד הן תחומות היטב ורחוקות. אמריקה כבר לא תהיה בת ברית? פחחח, אפשר לחשוב אנחנו תלויים בה לחוזק צבאי וגב כלכלי. מיד נמצא לנו משפחה חדשה, הודו, סין ורוסיה בטח ישמחו לאמץ אותנו, ואם לא הן אז מיקרונזיה או ניגריה.

נהפוך לדרום אפריקה מודרנית, נחטוף סנקציות, נפסיד השקעות, לא נוכל לטוס חופשי לחו"ל (כי אין מספיק כסף וגם כי יש חרם בינלאומי על ישראל וישראלים) ותהיה לנו מלחמה יומיומית בחצר האחורית ובתוך הבית? אז מה! אנחנו חזקים, ונמשיך להיות חזקים ולהיכנס בהם, לא משנה מי זה הם, כי אנחנו הכי צודקים, עוד מימי אברהם, והכי ננצח, רק אם תתנו לבנט לכסח.

 אומרים שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. אולי הגיע הזמן שנעמיד את זה במבחן המציאות.

> בלי להתנצל: בנט גונב קרדיט על מאבקי העובדים וההסתדרות