בחורף הגשום הזה הוריקה בקעת הירדן, ונופי השומרון, דרום הר חברון וכל הגדה המערבית יפים מתמיד. עדרי הצאן משלימים את התמונה הפסטורלית. שבת בבוקר, יום בהיר וקריר, ומן ההתנחלות יצאו שלושה בחורים בבגדי שבת. הם צעדו נינוחים, בפנים גלויים וידיים ריקות, לא מטלטלים חלילה חפצים בשבת. פתאום הסתערו בשאגות לתוך עדרו של הרועה הפלסטיני, יידו אבנים, דחפו ובעטו. הכבשים ברחו בבהלה והתפזרו לעל עבר. הרועה רץ אחריהן, מנסה לתפוס את ההרות שלא יפילו, לשמור שלא יאבדו אחרות.

אם יש חיילים בשטח, ייתכן שלא יכו אותו. לא בטוח. מיד נגיע למקרים אחרים. מעבר לזה, החיילים לא יעשו דבר. אולי יצטרפו לחגיגה, לצחוקים. תלוי. הפעם המקום המה עשרות חיילים. על הכביש הסמוך חנתה שיירה, תשעה כלי רכב צבאיים מסוגים שונים. כאשר אנחנו, פעילים ישראלים, התעקשנו למנוע מהפורעים להתקדם לעבר הרועים, הזעיק הקצין האחראי את המת"ק – מפקדת תיאום וקישור – ובינתיים הוא וסגניו ופקודיו חיבקו את כתפי החבר'ה הטובים, אָחִי, אמרו, תקשיב לי רגע, תעשה טובה, אח שלי, חכה שנייה, רק שנייה אני מבקש ממך, ותוך כדי כך הלכו הצדה להסתודד ולסגור את הדיל: הרועים יסולקו מן השטח והחבר'ה הטובים יסתפקו בזה, הפעם, ולא יעשו בעיות. אבל תשמע, הודיע הנער שקולו עוד לא התייצב לסגן אלוף העומד מולו, חביב וחייכני, אל תתנו לערבי להתקרב הנה עוד פעם, ברור?

תיאור השיחה בין המתנחל הצעיר לסגן אלוף לא משוער ולא דמיוני, הוא התרחש במעלה ואדי סוויד, בין המאחז הלא חוקי מצפה יאיר להתנחלות סוסיא, בשבת הראשונה בפברואר 2019; הכול מתועד במצלמות הווידאו של תעאיוש. עשרות פעמים ראינו קצינים בדרגות גבוהות מקבלים בהכנעה את תכתיביו של מתנחל, גם אם הוא קטין ממאחז לא חוקי. המחזה שגרתי ושחוק כל כך שאף אחד לא התרגש ממנו באותו בוקר שבת, מלבד רועה קשיש אחד. הרועה הזה, ג'יבארין שמו, נעמד מול הקצינים הרבים שהסתובבו בשטח, עסוקים במכשירי קשר ובסמארטפונים ובהתייעצויות עם המת"ק, המג"ב ושאר ראשי תבות צה"ליים. עמד הרועה ושאל: למה

טסט שירה פרסית