כותב אורח: גיא מאירס

לפני כמה ימים עברתי ליד מקדונלד'ס, ובכניסה ראיתי שלט "הנחה לחיילים במדים". לשאלתי, ההנחה הייתה תקפה רק לחיילים במדים, לא לחיילים עם חוגר, ובטח שלא לבני ובנות שירות לאומי.

הפרדה בין חיילים לבני ובנות שירות לאומי אינה ייחודית למקדונלד'ס, אלא רווחת בכל הארץ. לא חסרות חנויות שבמודעות הדרושים שלהן כתוב "דרושים – אחרי צבא". גם אם לכאורה הכוונה היא רק לגיל במודעות מסוג זה, כשגבר או אישה לא דתייה כותבים בקורות החיים שלהם שעשו שירות לאומי, לעיתים קרובות מרימים לעברם גבה.

> מעצר ילדים, כליאה ללא משפט והפללות: הכירו את התובע הכללי בשטחים

ייתכן שהמדינה הציונית צריכה אנשים בשירות צבאי, אבל היא צריכה שירות לאומי חברתי לא פחות. חיילים שזה עתה גויסו לובשים מדים לראשונה (פליקר צה"ל CC BY-SA 2.0)

מבחן מקדונלד'ס

סיבה אחת להבדל התודעתי בין שירות לאומי לשירות צבאי בחברה בישראל, היא הדעה הקדומה הנפוצה על אנשים עם אבחונים פסיכולוגיים למיניהם. אחד מחבריי הקרובים עשוי להשתחרר משירות צבאי מסיבות נפשיות. כמו כל גבר אחר או אישה לא דתייה שהשתחררו מסיבות של חוסר כשירות נפשית, מעסיקים רבים עשויים לחשוש לשכור אותו מתוך הנחה שגויה שאם הוא לא כשיר נפשית לצבא, הוא גם לא "כשיר נפשית" לחיים האזרחיים.

מכרה אחרת שלי נתקלה מספר פעמים במעסיקים ששאלו אותה בהפתעה "מה, את דתייה?" כשהם גילו שעשתה שירות לאומי, מתוך התפיסה שזו האופציה היחידה לא לשרת בצה"ל. כשהסבירה מדוע לא התגייסה, היא תמיד נאלצה להחליט עד כמה לחשוף את החוויה שלה מול הצבא, והיה עליה להתמודד עם החשש שיחשבו שאם היא לא עברה את "מבחן השפיות של החברה הישראלית", היא אינה מתאימה לאותה חברה ישראלית.

סיבה נוספת לאפליה השקטה היא המקומות בהם אנשים עושים שירות לאומי. חברתי, שעשתה שירות לאומי, בחרה לעשותו במרכז הגאה, מקום שתורם לכמה מהאוכלוסיות המודרות ביותר בארץ. עם זאת, היו בתי עסק שהעבירו את התחושה שהם לא מקבלים אותה רק משום שהיא בחרה לתרום לקהילה הגאה אך המוחלשת, במקום לצבא המחוזק.

לתחושתי, אם מישהו או מישהי לא עושים שירות צבאי, הם לעיתים קרובות נחשדים באנטי-ציונות ובשנאת הסובבים אותם. סרבניות המצפון תאיר קמינר ואיידן קטרי לדוגמא, עומדות ברשתות החברתיות למבחן מתמשך הבודק אם הן ציוניות או לא, כאילו שזה בכלל עניינו של מישהו מה הזהות הלאומית שלהן.

אם מישהו בוחר באפשרות שאינה צבא, הוא כבר לא זכאי לזכויות בסיסיות כמו חופש תעסוקתי, כבוד בסיסי, או הנחה במקדונלד'ס.

בתור תלמיד תיכון אני יכול להעיד שכמעט בכל שתיים עשרה שנותיי במערכת החינוך הושרשה בי התפיסה שלאחר שמסיימים תיכון במדינת ישראל, הולכים לצבא. הצבא הוא "חותמת השפיות" של החברה הישראלית, כך נאמר לי, בין אם בגלוי או במסווה של בחירה.

ייתכן שהמדינה הציונית צריכה אנשים בשירות צבאי, אבל היא צריכה שירות לאומי חברתי לא פחות. ישראל צריכה לפתוח את האפשרות לשירות לאומי כשווה לזה של השירות הצבאי, ורק כך ההפרדה המיותרת בעיני החברה הישראלית תיפסק, הפרדה שככל הנראה תפגע ישירות בכמה אנשים הקרובים ללבי.

גיא מאירס הוא תלמיד כיתה י"ב מירושלים.

> לשר החינוך יש חלום: שוויון באמצעות עליונות היהודים