כותב אורח: יוסף ברוך

ההפגנה יצאה מכיכר הבימה בתל אביב. הגיעו הרבה אנשים, הייתה אנרגיה טובה ותחושה של מפגש חברים.

באו גם כל הארגונים וכל הצבעים, הירוקים עם הירוק, האדומים עם האדום, הכחולים עם הכחול, וההיא עם השמלה בחמש מאות שקל והנעליים בעוד חמש מאות לפחות שעושה תמיד פן מתוקתק לפני כל ארוע. "היא פעילה חברתית אחולמאניוקי", אמר לי סוויסה מהתקווה, "תמיד מגיעה להפגנות עם מגאפון והולכת ראשונה ליד השלט".

ההפגנה החלה לצעוד באופן מסודר ומאוד לא אלים, לכיוון קרית הממשלה. המסלול היה מוכר לצועדים. פונים שמאלה בצומת הגדול, ואז ממשיכים ישר ואז ימינה. חלק מהתושבים הציצו מהמרפסות. היס"מניקים, שוטרי מג"ב והכחולים, שהם מהמעמד הנמוך, עמדו ואיבטחו את הארוע. רובם היו רוסים, אתיופים, מזרחים ואחרים, שבאו מהפריפריה החברתית-כלכלית של ישראל, ושמאמינים שאם הם יתרמו למדינה שירות קרבי משמעותי, זה יעזור להם להסתדר בעתיד. חלקם רוצים להצטיין בתפקיד ולהשאר בקבע, כדי שתהיה להם פרנסה להביא הביתה.

ההפגנה הגיעה לקריית הממשלה. נישאו נאומים, או שלא נישאו נאומים. חוצבי להבות או לא, מים זרמו בנהר מתחת לגשר. אנשים הזיעו. חלקם התרגשו. עיתונאים צילמו. היה דיווח פה ושם. עיתונאי חברתי יעשה על זה אייטם. כולם הרגישו טוב מאוד עם עצמם חוץ מולאדימיר היס"מניק שחברה שלו אירנה התבאסה עליו שוב שהוא לא בבית במוצאי שבת.

> מורה נבוכים: מה הסיפור של שוד הגז הגדול?

שוטר מג"ב ברכבת לחיפה, מוצאי שבת. רגעים לפני כן השתתף בפיזור הפגנת שוד הגז בתל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אחרי שהסתיים ריטואל האוננות הקבוע בסוף המסלול, ואחרי שכולם גמרו, חשב מי שחשב שהגיע הזמן לעשות משהו רדיקלי. ללכת לביטוח לאומי ולצעוק מול הקירות או לחסום איזה רחוב תל אביבי חשוב מאוד ומרכזי מדי. זה הזמן להסלמה.

המפגינים צעדו לכל מיני כיוונים, והיס"מניקים איתם. מפקד המשטרה נלחץ. ההפגנה כבר לא היתה "בשליטה". הוא לא צריך את מה שהיה לו עם האתיופים. ליס"מניקים נשבר הזין מכל האמנים השמאלנים הטחונים האלה שהבילוי שלהם במוצ"ש זה לצעוד בחבורות לכל מיני כיוונים. היה חם ומגעיל מדי. השוטרים צריכים לשמור את הצירים פתוחים. היה עימות. הייתה אלימות, אבל לא אלימות ממש. השוטרים נתנו מכות לכל מיני אנשים. המכות ביטאו את התסכול שלהם. הם האמינו שמגיע לאלה שמקבלים את המכות. מישהו יכתוב על זה סטטוס או רשימה. מישהו יעלה צילום ואחרים יזדעזעו נורא.

בסוף כולם הלכו הביתה עייפים אך מרוצים. העצורים שוחררו למחרת. החולצות המיוזעות נשלחו לכביסה.

בסיכום ההפגנה הרים מי שהרים טלפון למזכיר של ראש הממשלה ואמר לו – כן, הייתה הפגנה, ככה וככה משתתפים, כמה עצורים, הצירים פתוחים והכל תקין. לא, ההפגנה היתה בתל אביב, יאמר היועץ הפוליטי, אל תדאג, לא בבייס שלנו, לא בשכונות, לא במקומות שיש לנו בהם מצביעים. כן נו, אתה יודע, הקומוניסטים והירוקים ונוער מרץ\עבודה. החשודים הרגילים. אולי גם את זה כבר לא אומרים. זה עובר מתחת לרדאר.

עורך "ישראל היום" הכין דף שער מיוחד שעוסק בטרור המשתולל ובשלדון אדלסון כפרה עליו. רוב הקוראים במדינה יקראו את הכותרת הזאת מחר בבוקר.

מחר ידברו קצת בחדשות על מה שהיה. אולי תהיה ידיעה. ומחרתיים יאשרו בכנסת את הגניבה.

אפס אפקטיביות. אפס פניה לקהל לא מעורב. אפס רלוונטיות. קלישאה.

עוד 1:0 קטן לשלטון.

יוסף ברוך הוא מזרחי תושב נשר, חובש כיפה, שהצביע ליכוד בבבחירות האחרונות.

> תגובה: איך לחטוף מכות משוטרים בהפגנה למען החברה נחשב לאוננות?