קו 55 אינו גובה תשלום: יום שביתה עם נהגי חברת קווים

זה התחיל רע. איך לעזאזל מכל הנהגים, דווקא זה באוטובוס קו 56 של "קווים" אליו עליתי כדי לסקר את שביתת הנהגים היום שובר שביתה ומכרטס כרגיל?

"אתה לא שובת?" אני שואל אותו תוך כדי שאני נפרד בצער מ- 6.90 ש"ח. "לא" הוא אומר, "זו שביתה לא רצינית אנחנו לא באמת שובתים", ומנופף במכתב שחילקה הנהלת קווים לציבור הנהגים הבוקר. באסה, אני חושב לעצמי, אני והמזל שלי.

יורד וממתין לאוטובוס הבא בו המצב רק מחמיר. "שביתה? לא יודע על מה אתה מדבר. סתם ניפחו עניין ,החליטו שביתה, איזו שביתה? תסתכל על זה (שולף ערימת שטרות מכיס החולצה) זה רק מהבוקר. עזוב אותך, זה גם לא חוקי". "נו ואתה מרוויח טוב? מרוצה מהשכר בקווים?" אני שואל. "תסתכל עלי" הוא עונה, "אני נראה רע?"הנוסעים זורמים פנימה באדישות. אף אחד לא שואל מה עם נסיעת החינם שהובטחה.

אוטובוס שלישי. המצב קשה. הנהג, פלסטיני לפי המבטא, ממש מבוהל כשאני שואל אותו איך זה שבכל שלושת האוטובוסים הקודמים עליהם עליתי הנהגים מכרטסים כרגיל. "לא יודע מה אתה אומר לי, אני לא אקח את זה על עצמי" הוא אומר ומצביע על המכתב המאיים מההנהלה ומשתתק. השתיקה שלו חזקה לי. הפחד שלו היה נוכח כמו חומר. "אני הולך להיפגש עכשיו עם ניסן מהוועד", אני אומר לו. שתיקה. הרגשתי איך ממש הוקל לו כשהתיישבתי.

אחרי מספר תחנות עולה נוסע, שלמה, כבן 60 . "הלו, לא שילמת לי!" צועק אחריו הנהג. "לא משלם לך, לא שמעת? יש שביתה היום? מה, לי השביתה הזאת יותר חשובה מאשר לך?" ומתיישב הרחק מהנהג שבוחר להחליק את זה. אני מתיישב ליד שלמה ושואל אותו למה התעצבן ככה. "לא התעצבנתי" הוא משיב. "אני מזדהה עם השביתה שלהם, וגם רוצה ליהנות מהמצב יום אחד. המצב של הנהגים בקווים ממש לא טוב. משלמים להם גרוע, התנאים קשים. סוף סוף הם הצליחו להתאגד. תסתכל על הנהג הזה. אלה באים לפה מהצפון לעבוד מרוב שקשה ואין שם עבודה ותיראה איך מנצלים אותם. למה אתה חושב הוא לא שובת? מפחד". אחרי כמה תחנות הוא יורד. ליד הדלת הוא עוד צועק לנהג: "שלא תחשוב , אני לא נגדך נשמה, עשיתי את זה כי אני לטובתך". הנהג שלא נראה משתכנע צועק לו: "אל תדאג , בפעם הבאה אני לא מעלה אותך". שני נוסעים שמתיישבים לידי נראים כעוסים. "מה זה , בבוקר הם לא גבו כסף, איזו מין שביתה זאת".

מגיעים לתחנה הסופית במסוף האוטובוסים בתל השומר, שם קבעתי עם ניסן נימני, חבר ועד עובדי קווים. המבנה קטן ונהגים יוצאים ונכנסים. חלקם שובתים, חלקם ממלמלים בשקט שהם פשוט פוחדים. קצת הערות סרקסטיות של שובתים לחבריהם שקיבלו רגליים קרות.

"מה זה ניסן?" אני אומר לו, "מהחוויה האישית שלי השביתה הזו לא לגמרי תפסה". "אני דווקא מבסוט" הוא עונה, "בעיני מדובר בהצלחה יחסית להתארגנות ראשונית בתחום התחבורה הציבורית. התאגדנו לא מזמן, הכל חדש, תקדימי. אין לך מושג אילו לחצים הופעלו על הנהגים מטעם ההנהלה. בניגוד לדן ולאגד שם העובדים ממש נולדו לתוך מערכת מאוגדת, כאן הכל חדש וזו ממש לידת עכוז. נולד קשה אבל אני בהחלט מרוצה מהתוצאה היום. העובדים קיבלו אתמול בלילה אס אם אסים מאיימים מההנהלה שדרשה מהם עבודה כרגיל היום. הבוקר התייצבה כל ההנהלה במסופים, מנהלים עלו אוטובוס אוטובוס יחד עם הסדרנים שגם חילקו את הפלאייר שמאיים בנקיטת צעדי ענישה. גם אנחנו נציגי הוועד קיבלנו לאורך היום טלפונים מאיימים. לא פשוט. ועם כל זה נהגים רבים, באומץ רב כן שבתו. כל העובדים מבינים את הצורך, חלקם פוחדים ואני לא שופט אותם. בשביתה הבאה הם כבר יבינו שאלו איומי סרק ושלא כזה פשוט לפגוע בעובדים מאוגדים שכל מה שהם עושים הוא במסגרת החוק".

"על מה בעצם השביתה?" אני שואל את ניסן, והוא עונה "אני עובד בתור נהג אחת עשרה שנה, ומרוויח 5,400 ש"ח. כדי להצליח לפרנס את המשפחה שלי אני צריך לקחת על עצמי עבודה בהיקף של 300 שעות בחודש. זה בניגוד לכל הגיון. זו העסקה פוגענית. יש כאן קווים שמתוזמנים ככה שאין לך זמן לרדת אפילו להפסקת שירותים. אין לך רגע לאכול את הארוחה שלך. אתה מבלה שעות ארוכות מידי על הכביש. זה מצב שמסכן את הנוסעים, יש לנו אחריות על חיים של הרבה מאד אנשים. מדובר בחברה פרטית שמה שמעניינן אותה זו שורת הרווח".

צפו בראיון עם ניסן נימני חבר ועד עובדי "קווים":

במודיעין עילית נקטה היום ההנהלה בצעד יוצא דופן. בבתיהם של רבים מתושבי העיר החרדית צלצל הבוקר הטלפון והתושבים קיבלו את ההודעה המוקלטת הבאה: "בוקר טוב, כאן מדברים מחברת קווים עילית – להסיר מכשול היום יום שני צפויים חלק מהנהגים שלא לגבות תשלום עבור הנסיעות, יובהר בזאת שהנוסע ללא תשלום גורם נזק ישיר לחברה, הציבור מתבקש להשתדל לשלם ובמידה ונתקלתם בנהג שמסרב לקחת תשלום תזכרו לשלם בפעם הבאה, בתקווה להבנה ותודה על שיתוף הפעולה".

"זה מדהים", אומר לי ניסן, "אתה מבין שההנהלה ביקשה פה, ובמידה חלקית גם הצליחה, לסכסך בין ציבור הנוסעים לנהגים. היו נהגים שסירבו לגבות תשלום והנוסעים ממש רבו איתם כיוון שלא רצו להיכשל בעבירת גזל. זה ניצול ציני של אנשים מאמינים. בשום מקום אחר בארץ התושבים לא קיבלו פניה כזאת".

את הדרך חזרה לתל אביב עשיתי עם שלומי שטרית, נהג שכן שבת ולא גבה תשלום:

להגיד לך שלא פחדתי הבוקר? פחדתי! זה לא פשוט לעמוד מול הכוחות האלה, אבל החלטתי שאני מתגבר. אנחנו צודקים ומה כבר יכול לקרות? יפטרו אותי? אמצא עבודה חדשה. אתה יודע כמה נהגים חסרים בשוק? אני מאמין בכוחו של הוועד שלנו. התאגדנו בכוח לעובדים והם לא יפחידו אותנו. אני עובד ולא עבד. אתה יודע שבכל יום אני מגיע לכאן מבאר שבע כדי לעבוד כאן במרכז? יש לי משפחה וילדים וכדי להביא משכורת נורמלית אני לא רואה אותם בכלל. עוזב לפני שקמו, חוזר אחרי שהילדים כבר ישנים. זה לא נורמלי. בלי עזרה של אבא שלי לא הייתי מסתדר כלכלית, לא הייתי סוגר את החודש. אנחנו עם של עבדים. אבא שלי סגן אלוף בצבא. אני סירבתי לעשות צבא כי הבנתי איך המדינה הזאת אוכלת את האזרחים שלה. מה יש לי לתת לה? היא כל הזמן לוקחת ממני גם ככה. ולילדים שלי אני אשריש כבר מגיל צעיר: 'עזבו אתכם צבא. מדינה שלא דואגת לכם , לא מגיע לה שתתנו מעצמכם בשבילה'.

הנה סרטון שצילמתי עם שלומי בנסיעה בקו 55: