newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחסות הרגיעה חזרו הבולדוזרים לאל-עראקיב בפעם התשעים

השקט המסתמן החזיר את כלי המשחית לכפר הלא מוכר, שתושביו מורגלים בהריסות. "הממשלה הזאת לא מחפשת שקט, הם עושים פרובוקציות כדי להבעיר כל מקום. אבל אנחנו נשארים כאן, אין לנו לאן ללכת ואין לנו כבר מה להפסיד"

מאת:

יכול להיות שדחוף לנו כל כך להשיב את השקט לרחובותינו גם כדי להמשיך בראש שקט במלאכת הדיכוי והנישול משני צידי הקו הירוק? כדי שהשוטרים יהיו פנויים, וניידות לא יחסרו, ושבמערכת המשפט שעסקה בשבועות האחרונים בהכשרת מעצרי מנע רבים, יהיה שופט זמין להוציא שוב צווי הריסה? כך או כך, בחסות השקט היחסי והירידה המסתמנת בהיקף הפיגועים, שבו הבוקר (רביעי) הבולדוזרים לכפר הבדואי אל-עראקיב שבנגב, מלווים בכוחות משטרה ונציג מינהל מקרקעי ישראל. הם הרסו בפעם התשעים (!) במספר את הסוכות והמחסים בהם חיים התושבים מאז נהרסו בתי האבן במקום בהריסה הראשונה, לפני קצת יותר מחמש שנים. לא יותר מידי שוטרים, גם לא יותר מידי בולדוזרים; שניים הספיקו. ואיש מינהל אחד, ונהגים. הכל כבר בנוהל. כל אחד יודע את תפקידו. גם אנשי הכפר.

התושבים עמדו שוב חסרי אונים בעודם רואים את מעט המשאבים שעוד נותרו להם, בעיקר קרשים ויריעות בד וברזנט, נשברים או מוחרמים. את מה שאפשר היה להציל משנראתה השיירה המתקרבת, כמה מיטות, כסאות, צעצועי הילדים וכלי מטבח, הרחיקו. אחר כך, בנוהל הקבוע, עמדו במקום שהותר להם, וצילמו. מה עוד יעשו. מאיפה עומד להם כוחם להתעקש כך, לא להשבר, לא לעזוב, להקים שוב את מגוריהם מהריסותיהם.

> "מה שקורה לנו באל-עראקיב הוא לא מידיי שמיים, אלא מידיי אדם"

הורסים באלערקיב בפעם התשעים הבוקר.  צילום: עזיז אלטורי

הורסים באלערקיב בפעם התשעים הבוקר. צילום: עזיז אלטורי

אני מרים טלפון לחברי, עזיז אלטורי, ממובילי מאבק תושבי הכפר:

שלום עזיז, אני רואה את התמונות שהעלית לפייסבוק והלב שוב מתכווץ, זו כבר הפעם התשעים, נכון?  

"כן, בפעם התשעים. הבוקר, במזג האויר החורפי הזה, בקור ובגשם, הם הגיעו שוב. אתמול ירד כאן מבול של גשם, והיום ומחר אמורים להיות ימים סוערים, ולמדינה כל זה לא אכפת. יש לה תכניות. זה לא משנה לה, גשם, חמסין, אמצע יום צום ברמאדן. כל יום הוא טוב למלחמה באזרחים שלה. תראה איך כל הארץ סוערת על זה שכמה אלפי בתים נותקו מחשמל בגלל מזג האוויר השבוע, רק על זה מדברים. שיתסכלו עלינו, אנחנו בנגב כבר שישים וכמה שנים בלי חשמל, בלי מים, בלי כלום. על יום אחד בלי חשמל תיראה את הקושי והבכי. אז מה אנחנו נגיד".

אז מה, זה קורה הבוקר בחסות השקט שאולי חוזר? המדינה מנצלת את הרגיעה?

"הממשלה הזאת לא מחפשת שקט ולא רוצה שקט בשום פנים ואופן. כשהם לא פנויים להרוס כאן הם הורסים במקום אחר. אתה רואה את ההתנהגות שלהם. איפה שאפשר להדליק אש, לעשות פרובוקציה, הם יעשו אותה. הם יחפשו את הפרובוקציה. בנגב, במזרח ירושלים, בחברון, איפה שאפשר. בכל מקום שקצת נרגע או קצת שקט, הממשל הזה הולך לעשות פרובוקציות בשביל להבעיר. זה לא טעות או חוסר תשומת לב. אין להם כוונה להרגיע את הרוחות. אין להם שום כוונה לתת לערבי בתוך שטחי הקו הירוק או מחוצה לו להירגע, ליהנות מהחיים. הם משרתים אינטרס של אנשים אחרים".

תגיד עזיז, כשזה קורה בפעם התשעים, זה עוד מכאיב באותה מידה? מתחילים כבר להתרגל לזה?

"זה כואב כל פעם מחדש. יש דברים שאי אפשר להתרגל אליהם. כשהורסים לך בית, אתה לא מתרגל לזה. אתה אולי מתורגל יותר במה עושים ברגעים האלה, לדאוג לילדים, להציל את מה שאפשר להציל, לצלם, אבל הכאב הוא אותו כאב. ומצד שני אני אומר לך, לא ישברו אותנו. היו תשעים הריסות ואולי יהיו עוד אלף, אבל אנחנו כאן, על האדמות שלנו, צמודים לבית הקברות בו קבורים אבותינו כבר מעל מאה שנה. אין לנו לאן ללכת, ואין לנו כבר מה להפסיד. לא ניתן שינשלו אותנו מהאדמות שלנו".

> המרחק בין האג לבין סוסיא והכפרים הבלתי מוכרים בנגב

תושבי אלערקיב מצלמים את הבולדוזרים מחריבים את מגוריהם. מה עוד יעשו.  צילום: עזיז אלטורי

תושבי אלערקיב מצלמים את הבולדוזרים מחריבים את מגוריהם. מה עוד יעשו. צילום: עזיז אלטורי

יש משהו שחשוב לך להגיד למי שיקראו אותך אצלנו? 

"אני רוצה קודם כל להגיד שלמדנו מההיסטוריה שהחזק לא נשאר לנצח חזק, והחלש לא נשאר לנצח חלש. ואנחנו אומרים לכל יהודי, לכל ישראלי שגאה בעצמו ואוהב את הארץ הזו, שאוהב את הנגב ושאוהב את היהדות שלו, שיקום נגד הממשל הגזעני הזה. כי הממשל הזה יביא רק להרס של המדינה. שום תועלת לא יביא חוץ מזה. רק הרס וחורבן יביא על כולנו. אנשים חייבים לפתוח את העיניים, זה לא יעזור לאף אחד אם ישאר עם עיניים סגורות ויגיד מה אכפת לי. חבר יהודי חכם שעבדתי איתו פעם אמר לי 'עזיז, אתה צריך לתאר לעצמך איך כולנו כאן באותה סירה, וכל אחד עם המשוט שלו. כל משוט שיפסיק לחתור קדימה, יחשוב רק על עצמו, בסוף נטבע כולנו'. וזה בדיוק ככה. כל אחד שלא יקום עכשיו ויקח את המשוט שלו ויעשה משהו למען העתיד של המקום הזה בסוף זה יגיע אליו. יש כאן מדינה שיוצאת נגד האזרחים שלה. בכל מקום".

תודה על השיחה הזו עזיז, וסולידריות מכאן. 

"תודה אבי".

שני בולדוזרים. שני שוטרים. הכל כבר בנוהל. אלערקיב. ההריסה ה-90 הבוקר. צילום: עזיז אלטורי

שני בולדוזרים. שני שוטרים. הכל כבר בנוהל. אלערקיב. ההריסה ה-90 הבוקר. צילום: עזיז אלטורי

אני מנתק וחושב על התושבים ששוב, בפעם התשעים, מסתובבים עכשיו בין חורבות מגוריהם, מלקטים את מה שאפשר להציל וצריכים להתארגן ללילה שאוטוטו מגיע. הילדים צריכים מקום לישון, וכולם צריכים מחסה מפני הקור והגשם. חלקם ישנו בודאי הלילה, כמו תמיד אחרי הריסה, ברכב, חלקם כבר מאלתרים לעצמם מחסה מהיוטות שנותרו. איש לא שוקל לעזוב. לוותר, להכנע. מחר מישהו בטח יביא כבר כמה קרשים וכמה מסמרים, והם יצטרכו לגייס כוחות להקים את המעט שאפשר מחדש. עד לסבב הבא בעוד ימים או שבועות.

> הצעת פשרה: שוויון ליהודים בהר הבית תמורת שוויון למוסלמים בשאר הארץ

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf