כותבת אורחת: חנה קים

כן, הוא היה מושחת.

לא בסטייל של עזר וייצמן, שקיבל הכנסה חודשית ממיליארדר ש"תחזק" אותו, כדבריו, כי אצל פואד זה היה מן היקב ומן הגורן ובסכומים קטנים יותר.

כן, הוא היה שותף לנסיונות להחליף את צוות החקירה של ידידו אריה דרעי, לפני שהוחלט במשטרה להעמידו לדין בגין קבלת שוחד.

כן, הוא היה ממקימי תמ"י, שבמבט לאחור נראית היום כנסיון ראשון של צעירים מזרחים ומסורתיים לזקוף את קומתם, לא כדי להחזיר עטרה ליושנה, אלא כדי לתת תשובה חיונית למפד"ל ולצעוד קדימה.

כן, יצחק רבין חב לו את נצחונו בבחירות 1992 בזכות המפקד האדיר שהוא היה אחראי לו, שעורר את המצביעים במקומות שבהם מפלגת העבודה לא חלמה להגיע אליהם.

> התוכים של דובר צה"ל חוטאים לתפקידם כעיתונאים

הוא? יו"ר המפלגה? כן, הוא. בנימין בן-אליעזר, פואד (פלאש90)

כן, הוא היה שר שיכון פעיל וביצועיסט שדרבן את הקמתן של שלוש ערים חדשות בתקופת כהונתו הקצרה בתפקיד: מודיעין, שוהם ואלעד, ופתח בהשקעה מסיבית בשכונות הערים הגדולות, שנהוג לכנותן שכונות מצוקה.

הוא היה מענטש, אבל גם איש שלא כדאי לפגוש בסימטה חשוכה. אני זכיתי לכינוי "מכשפה" ועוד צרור של קללות בעיראקית אסלית, ובסט של חיבוקים עזים.

כן, הוא שבר את הסטיגמה עם האנגלית האוקספורדית שלו לעומת האנגלית המגומגמת של יוסי ביילין, אבל ב"ארץ נהדרת" צחקו בעיקר על העברית המתלעלעת שלו ועל המבטא שלו.

כן, הוא עצבן אותי כשערכתי את עיתון "הפטיש", משום שרצה לספח אותו כעיתון-הבית של מפלגת העבודה. רבנו המון, אבל כשכתבתי ב"חדשות" שהוא היורש ושהוא ינהיג את מפלגת העבודה, טעמתי מעט מהבוז שהוא חש בו. פואד? יו"ר מפלגת העבודה? מה פתאום? וכן, הוא היה.

צר לי על כך שמכר את עצמו עבור שלמונים, במיוחד לאחר שראה מה קרה לבר-הפלוגתא שלו, וייצמן, שפרש מהנשיאות. הוא היה יהיר. הוא חשב שאין בלתו במפלגתו. הוא כמעט היה נשיא המדינה, בזכות תמיכתו של בנימין נתניהו, שראה בו את הרע במיעוטו לעומת שנוא-נפשו רובי ריבלין. אבל אין לשכוח, סתיו שפיר ומירב מיכאלי חייבות לפואד בן אליעזר את מקומן בכנסת, והן לכאורה הפנים הצעירות והחדשות.

אז מה אזכור מפואד? בעיקר את המשפטים שעליהם היה חוזר: "מפלגה צריכה להיות בית. מפלגה צריכה לתת למצביעיה את התחושה שהם הגיעו למקום שמחבק אותם".

בזה הוא צדק, רק שהדברים הללו נאמרו לפני שעשה לביתו ורכש בית בסכום מטורף מכספים שלא ידוע מהיכן הגיעו, כי פואד לא הספיק להיות זכאי או מורשע במשפטו. אז בלי שום קשר, ואם נעזוב לרגע את הפוליטקלי קורקט, אז כן, חיבבתי אותו, אי אפשר היה שלא, למרות הכל. תנוח, פואד, תנוח.

חנה קים היא עיתונאית לשעבר ב"הארץ" ו"חדשות", עורכת "הפטיש". מפעילות מחאת 2011

> אם רק היו מלמדים אותנו בבית ספר על ביטוח לאומי