newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משבר קטלוניה: כשהלאומנות מרימה ראש השחיתות נשכחת

מאז ששאלת העצמאות שולטת בכותרות, שחיתות שלטון הימין והתוצאות ההרסניות של המדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה המרכזית ושל ממשלת קטלוניה נדחקו אל השוליים. את מקומם תופסת התלהמות לאומנית. האם עדיין ניתן לעצור את ההתנגשות החזיתית בין ימין לימין?

מאת:

כותב אורח: רון ברקאי

בכל פעם שאני יוצא את ביתי בספרד צץ אל מול עיני ציור גדול של אריה ומתחתיו הכיתוב ״עצמאות לארץ ליאון״. הכתובת על הקיר משמשת תזכורת חיה ששורשי המחלוקת החמורה, שבין השלטון המרכזי בספרד לבין ממשלת קטלוניה, נעוצים בימי הביניים ואולי עוד קודם לכן.

אם נניח לפורטוגל, שהתפתחה כישות לאומית-תרבותית לכשעצמה, הרי שחצי האי האיברי נעשה לחטיבה פוליטית תחת שלטון מרכזי אחד, בשנת 1479, עשור לאחר שפרננדו השני, מלך ארגון (שכללה גם את קטלוניה ורוזנות ברצלונה) נישא לאיזבלה, מלכת קסטיליה וליאון (השניים המכונים ״הקתוליים״, אחראים לגירוש היהודים מספרד בשנת 1492, ובאותה העת גם לרדיפת המוסלמים והצוענים, שהגיעה לשיאה בגירושם בתחילת המאה ה- 17). האיחוד תחת משפחה מלכותית אחת, מינהל אחד ודת אחת, לא היה בו כדי למנוע התפתחות מאפיינים ייחודיים של שפה, היסטוריה, מיתולוגיה ותרבות במחוזותיה השונים של המלוכה.

> בין הערבית של ליברמן לערבית של הפועל שכתב בוקר טוב ונעצר

מפגינים ברחובות ברצלונה (צילום: Robert Bonet ויקימדיה CC BY-SA 3.0 ES)

מפגינים ברחובות ברצלונה (צילום: Robert Bonet
ויקימדיה CC BY-SA 3.0 ES)

בעת הזו, מבין 17 מחוזות אוטונומיים (ושתי הערים סיאוטה ומליאה, שבצפון אפריקה) בולטים שניים בנטיותיהם הצנטרפוגליות: הבאסקים בצפון והקטלנים בצפון מערב. באופן פרדוקסלי, מי שתרם באופן אישי יותר מכל לשאיפות הבדלניות או העצמאיות, של חבלים אלה היה דווקא החנראליסימו פרנקו. הוא הנהיג בהם מעשי דיכוי אכזריים כבר במהלך מלחמת האזרחים הספרדית (1939-1936), ולאחריה במשך ארבעים שנות דיקטטורה פאשיסטית. בין היתר נאסר לימוד השפות המקומיות והשימוש בהן.

יש דרך נוספת

שורשיו של הקונפליקט הנוכחי נעוצים במשבר הפוליטי, הכלכלי והחברתי שפוגע בכלל החברה. בספרד ובחבל האוטונומי שולטות ממשלות ימין הנגועות בשחיתות חמורה. הן מיישמות מזה שנים כלכלה ניאו-ליברלית פרועה, מפריטות את הנכסים הציבוריים ומקצצות ללא רחם בתקציבי הרווחה, החינוך והבריאות. והנה, שלא במקרה, שתי הממשלות, התואמות להפליא מבחינה כלכלית וחברתית, מתנגשות חזיתית, מפני ששתיהן נוקטות בעמדות לאומניות בלתי מתפשרות: ממשלת ספרד מסרבת לנהל דיאלוג עם ממשלת קטלוניה על שינוי כל שהוא במעמד החבל, ואילו זו האחרונה מעמידה את הממשלה המרכזית בפני עובדות מוגמרות. יש לציין כי הקרע הנוכחי בין קטלוניה לבין ממשלת ספרד פרץ דווקא בשעה שהמחתרת הבאסקית (ETA) הודיעה באופן חד-צדדי על הפסקת המאבק המזויין ועל התפרקותה מנשקה.

שאלה שחוזרת שוב ושוב היא האם יש רוב בין תושבי קטלוניה לתביעה לעצמאות מלאה, עד כדי היפרדות. לכאורה נדמה שכן: המפלגות התומכות בכך זכו בבחירות האחרונות ברוב המושבים בפרלמנט המקומי. רוב קטן, אמנם, אבל בכל זאת רוב. שנית, במשאל העם שנערך בראשון לחודש אוקטובר השנה, 90% מהמשתתפים בו הצביעו בעד עצמאות.

אולם בדיקה מדוקדקת יותר מעלה ששני טיעונים אלה בעיתיים למדי. ניתוח תוצאות הבחירות לפרלמנט מראות באופן חד משמעי שרוב תושבי קטלוניה שהצביעו נתנו את קולם דווקא למפלגות שאינן דוגלות בהיפרדות. אלא שהמפלגות הלאומניות זכו לרוב בפרלמנט הודות לשיטת הבחירות, שימיה מתקופת הדיקטטורה הפרנקיסטית. זו נתנה יתרון לקולות הפריפריה, השמרנית, הקתולית יותר והמשכילה פחות, על פני האזורים האורבניים. (בתקופת המעבר לדמוקרטיה, עם מותו של פרנקו, הועתקה השיטה המעוותת גם לבחירות הכלליות, והיא נועדה להבטיח שהשלטון יישאר בידי שתי מפלגות: הימין והסוציאל-דמוקרטית. שתיהן, בשל גודלן מקבלות נציגים לפרלמנט הרבה מעבר ליחס המצביעים עבורן).

לא פחות משמעותי: השלטון האוטונומי הוא שמארגן את משאל העם והוא מנסח את השאלות. כך, במשאל העם האחרון ניתנה לאזרחים אפשרות לבחור באחת משתי האפשרויות: להכריז על עצמאות הרפובליקה הקאטאלנית (ולהיפרד מספרד); להשאיר את המצב הנוכחי. ניסוח זה אינו מציג לבחירה אפשרות נוספת, בה תומכים רבים מתושבי החבל וגם המפלגות וארגוני השמאל: להכיר בלאום הקטלני, להכריז על ספרד כרפובליקה רב-לאומית וליצור בסיס חדש, חופשי יותר לאחדות הארץ, סוג של פדרציה. העדר אפשרות הבחירה באופציה זו היא ההסבר העיקרי לעובדה ששישים אחוז מהתושבים נשארו בבתיהם וכלל לא הצביעו במשאל העם.

הממשלה הימנית -שמרנית של קטלוניה עשתה מניפולציה במושג "סוברניות עממית" או "סוברניות אזרחית". היא יצרה זהות בינו לבין המושג "עצמאות", ורוקנה אותו מתוכנו העיקרי: זכות העם להחליט על גורלו (והעצמאות היא רק אחת האופציות!). על אבחנה חדה בין שני המושגים עומדות בעיקר תנועות השמאל המובהק, זה המכונה לעתים רדיקלי. כמו למשל, מפלגת "פודמוס" בספרד ו"פודם" בחבל האוטונומי, וכן תנועתה רבת ההשפעה של ראשת עירית ברצלונה, אדה קולאו. ארגונים אלה, הגם שהם מתנגדים להיפרדותה של קטלוניה מספרד, עומדים בכל תוקף על זכותם של האזרחים להכריע על עתידם באמצעות הצבעה חופשית ודמוקרטית, כולל בדרך של משאל עם.

לעצור את הרכבת

"משבר קטלוניה" עדיין בעיצומו וככל הנראה עוד לא הגיע לשיאו. אולם כבר ניתן לראות בנקל את הנזקים החמורים שהוא גרם עד כה לספרד כולה וגם לחבל האוטונומי. למעלה מ- 700 חברות כלכליות ותאגידים כבר עזבו את קטלוניה או הצהירו שבכוונתם להעביר את מרכזם למקום אחר. הדבר מהווה פגיעה חמורה ביותר בכלכלה המקומית, במעמד העובדים ובמעמד הביניים, שבין כה וכה סובלים קשות מהמשבר הכלכלי-חברתי של השנים האחרונות.

> הכל דבש: כך נראית עונת המסיק בסרטון הסברה צבאי

"בואו נדבר". אלפי אנשים מפגינים ללא דגלים במדריד בקריאה לדיאלוג. (צילום: #Hablamos? #Parlem. ויקימדיה CC BY 4.0)

"בואו נדבר". אלפי אנשים מפגינים ללא דגלים במדריד בקריאה לדיאלוג. (צילום: #Hablamos? #Parlem. ויקימדיה CC BY 4.0)

לאירועים האחרונים היו השלכות חמורות על החברה בספרד כולה. הם קרעו משפחות (בעיקר בקטלוניה, אבל לא רק בה) וריסקו חברויות ויחסים אישיים. אולם דומה כי יש להם השלכות קשות במיוחד על הספירה הפוליטית: מאז ששאלת העצמאות של החבל שולטת בכותרות, שחיתות שלטון הימין והתוצאות ההרסניות של המדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה המרכזית ושל ממשלת קטלוניה, נדחקו אל השוליים או אפילו נשכחו. את מקומם תופסת התלהמות לאומנית, תכופות אלימה, ברחבי ספרד ובחבליה האוטונומיים.

בנוסף, תנועות הימין הקיצוני, כולל קבוצות פרנקיסטיות וניאו נאציות, שדומה היה כי נעלמו מן הנוף הספרדי, יצאו מן הביבים באופן גלוי והכניסו ממדים אלימים לדיון הפוליטי בהתכנסויות ובהפגנות; תופעות שהשחיתו את אמצעי התקשורת מזה שנים, כמו שקרים, חצאי אמיתות, שתילת ידיעות שקריות ולשון מתלהמת הגיעו לשיאן בשבועות האחרונים; סקרי דעת הקהל שנעשו לאחרונה מעידים על החלשות השמאל (גם אם לא בממדים שצפו משקיפים), החלשות משמעותית של מפלגת השלטון הימנית, אך לעומת זאת התחזקות רצינית של מפלגת סיודאדנוס ("אזרחים") שמבקשת להציג עצמה כמפלגת מרכז נקיה משחיתות, אולם בסוגיה הקטלנית ובנושאים אחרים מפלגה זו מפליגה בגישתה האלימה והקיצונית יותר ממפלגת השלטון הימנית. ובנוסף, המפלגה הלאומנית של חבל הבאסקים כבר יצאה בהכרזה שהיא מתכוונת לקדם צעדים דומים לאלה של הלאומנים הקטלנים.

רבים בספרד ומחוץ לה שואלים בהרבה דאגה וצער: מה יהיה? בעיקר אל נוכח הזיכרון הנורא של מלחמת האזרחים. איני חושש שמלחמה של ממש עומדת בשער, אולם קשה לנחש לאן יתפתח הקונפליקט. ארגונים רבים, פוליטיים, אזרחיים, חברתיים, עושים מאמצים ניכרים שהוא לא יגלוש להתנגשויות אלימות. אולם באווירה שנוצרה ובהעדר דיאלוג בין הלאומנים לבין הממשל המרכזי, שגם הוא לאומני, החשש רב.

נכון לזמן שבו נכתבים דברים אלה, הרכבות דוהרות ואפילו מאיצות להתנגשות חמורה: ממשלת ספרד, בתמיכת המפלגה הסוציאליסטית, היושבת לכאורה באופוזיציה, החליטה להפעיל באופן הקיצוני ביותר את סעיף 155 של החוקה אשר מאפשר לה לבטל את האוטונומיה של קטלוניה, לנהל את ממשלתה ממדריד ולשלוט במשטרה ובטלוויזיה. שניים ממנהיגי הקטלנים כבר יושבים במעצר, על ראש רבים אחרים, כולל ראש הממשלה, עומד איום של העמדה לדין באשמת בגידה, מאסרים ממושכים וקנסות דמיוניים. הממשל בחבל, לעומת זאת, הודיע כי ביום חמישי הקרוב, ה- 26 באוקטובר, יכריז הפרלמנט על ייסודה של הרפובליקה (ספרד, כידוע, היא מלוכה חוקתית) הקטלונית העצמאית.

בימים ובשעות האחרונות נעשה ניסיון (נואש?) למנוע את ההתנגשות על ידי עצירת התהליכים בשני הצדדים והכרזה על בחירות כלליות לפרלמנט של האוטונומיה. ספרד שלפי המיתולוגיה, בעת העתיקה ובימי הביניים, זכתה כמעט תמיד להינצל בזכות מעשי ניסים של הקדושים שלה, זקוקה לכך שכל אלה יפעלו שוב, יחדיו. או הרבה יותר פשוט להאזין לקולות המתינות והתבונה המדינית של המפגינים הדמוקרטים ותנועות השמאל, שמתנגדים לכל אלימות וקוראים: hablemos, במדריד, parlem, בברצלונה, ״הבה ונדבר״.

רון ברקאי הוא פרופ׳ אמריטוס להיסטוריה של ספרד בימי הביניים. סופר. מתרגם. חי בין תל אביב לסלמנקה.

> ועידת הליגה נגד השמצה: לכידות חברתית אין, הכיבוש אאוט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf