במאמרו בהארץ לפני כשבועיים ביקש מיקי גיצין, מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, להגיב לפנייתו הפומבית של בן דרור ימיני שקרא לו לפעול נגד ארגונים שבהנהגתם עומדים אנשים הקוראים למדינה אחת, תומכים בזכות השיבה, מגדירים את ישראל כמדינת אפרטהייד וכולי.

אקדים ואציין, אמנסטי אינטרנשיונל ישראל, בנוסף לכך שאיננה ממומנת על ידי ממשלות, גם איננה ממומנת על ידי הקרן החדשה לישראל. אנו מעריכים מאוד את עבודתה של הקרן החדשה והארגונים הנתמכים על ידה (וגם כמובן ארגונים שלא) ונמצאים בקהילת זכויות האדם בישראל. אני מאמין, כפי שניסח זאת הנשיא ברק אובמה פעם, שעל חברים מוטלת החובה להציג אמיתות קשות, ועל מאמר זה אני מרגיש חובה לומר: יצא שכרנו בהפסדנו, ידידי.

התשובה המתבקשת, המלומדת והמעמיקה שצריכה היתה להינתן למר ימיני היא: "קפוץ לי".

רשימתו של ימיני הינה גיבוב ממוחזר של ציטוטים ככל אשר יעלה המזלג שאסף NGO מוניטור, גוף הקשור לממשלת ישראל בקשרים עבותים שכל מטרתו דה-לגיטימציה לארגוני ופעילי זכויות אדם בישראל, בכלל זה כלפי הקרן החדשה עצמה. ההגיון העולה מכתביו והגותו של ימיני הינו שכל מי שעמדותיו סותרות את עמדותיה של ממשלת ישראל, כל מי שדעתו היא שהכיבוש הוא פסול – מוסרית וחוקית – פסול מלעבוד בארגון זכויות אדם או במקצוע העיתונות.

אין בדברים שום חדש: זה חלק מהאסטרטגיה של הימין שבשלטון לשנות את גבולות השיח הלגיטימי ולמקם את כל מי שמעז לבקר את הממשלה מחוץ לגדר.

התשובה המתבקשת היא: לא, מר ימיני. חופש הביטוי הוא חלק מתפיסת העולם הדמוקרטית שאנחנו מבקשים לקדם ואין לנו עניין לקחת חלק במסע הדה-לגיטימציה האישי והמכוער העולה מרשימותיך. כפעילים חברתיים ופוליטיים, כאזרחים שמאמינים בדמוקרטיה, אנו מכירים בערך של סולידריות ובחשיבות שלה להבאת השינוי שאנו חפצים בו. לכן, אנו עומדים לצד השותפים שלנו מול ניסיונות הפילוג, ההפחדה וההסתה.

אסור להתנות תמיכה בעמדה פוליטית. דגל ישראל ודגלי פלסטין בהפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב (צילום: חגי מטר)

ידידי גיצין, כשאתה כותב "איננו בוחנים כליות ולב", יחד עם "כבר הוכחנו כי תמיכתנו איננה אוטומטית" ומקנח ב"הקרן החדשה לישראל לא תתמוך כספית ומוסרית בארגונים הקוראים לחרם על ישראל, אף לא בכאלה המצדדים במדינה אחת בין הנהר לים" – אתה לוקח חלק בדה-לגיטימציה של שותפיך למאבק. שתתמוך הקרן החדשה במי שהיא חפצה, אבל אל תשתמש במדיניות המענקים של הקרן כדי לקבוע מהי דעה לגיטימית. קצת צניעות.

בקהילת זכויות האדם יש מקום לכולם: תומכי מדינה אחת, שתיים, ועשר. הקהילה הזו צריכה להתארגן סביב הערכים המשותפים לנו ולא להתפלג ביחס למודלים פוליטיים. קהילה הכוללת את מי שמאמינים בשוויון, בצדק ובחירות, גם את אלה התומכים בחרם ובקריאה לסנקציות על ישראל ועל ההתנחלויות – שהם כלי התנגדות לגיטימיים ולא אלימים – וגם את אלה המתנגדים לפעולות אלו או לחלקן.

קהילת זכויות האדם בישראל נמצאת תחת מתקפה ממשלתית מתמשכת, שוחקת וכואבת. מטרות המתקפה הן להסיח את דעתנו מהעבודה שאנחנו עושים, למסגר את השיח הציבורי באופן שיגביל את מרחב ההשפעה שלנו, וכשההזדמנות ניתנת: להסית אותנו אחד נגד השני. לא נדרשים תארים מתקדמים בפסיכולוגיה ארגונית כדי להבחין בהשפעה המצטברת של המתקפה הזו: הצנזורה העצמית שאנחנו מטילים על עצמנו מבלי משים, הכמיהה הגוברת להצליח להתקיים – אם לא במיינסטרים – אז לפחות בגדרי גבולות ה"מקובל ולא מקובל", שמישהו אחר קובע עבורנו וממשיך למתוח יותר ויותר ימינה מדי יום.

אך כדי לצאת מביצת הייאוש – אם לשאול דימוי מ"הסיפור שאינו נגמר" – אנו נדרשים לסרב לתת לייאוש לחדור אלינו. לצערי, מאמרך הוא סממן לייאוש שחדר. אתה, כמי שעומד בראש ארגון חשוב ומרכזי במאבק שלנו, לא יכול לענות על הכפשה והסתה פרועה נגד שותפיך ושותפותייך בעבר ובהווה בטענה ש"אנחנו תומכים בסוגיות, לא בפרסונות". באמת? כשציירו את נעמי חזן עם קרניים, ציפיתם לסולידריות בנוסח "בסוגיות ולא בפרסונות"? כשמסיתים נגד חברים שלנו, עלינו לעמוד איתם. אין לנו שום אינטרס בהדגשת חילוקי הדעות בינינו. הם טבעיים וטוב שהם קיימים, כפרטים וכארגונים.

לסיכום, גיצין ידידי, תשובה מעין זו שנתת והניסיון לנהל שיח ענייני מול מסע ההסתה רק מחזקים את התפיסה המעוותת כאילו אנחנו מי שחייבים למישהו דין וחשבון על הערכים והאמונות שלנו. בפעם הבאה שיפנה אליך בן דרור ימיני, אני ממליץ לך להתעלם ממנו, מה שאני עושה כבר שנים, או להעמיד אותו במקומו.

יונתן גר הוא מנכ״ל אמנסטי אינטרנשיונל ישראל