מי לא ידברו בכנס של מכון שמצהיר שצריך להכליל ערבים בשיח המדיני?
"יש להגביר את מעורבותו של המיעוט הערבי בישראל בעיצוב הקשרים של ישראל עם האזור ועם הקהילה הבינלאומית", נכתב לפני כחודש בנייר עמדה של מכון מתווים. אז מדוע לא מזמין המכון דוברים ערבים לכנס שיקיים ביום שני הקרוב?
כותב אורח: ארי רמז
יש לפעול לכינון שיח ציבורי ישראלי מכליל יותר בנושא מדיניות-חוץ, שתיקחנה בו חלק קבוצות אוכלוסייה רחבות ככל שניתן. באופן ספציפי, יש להגביר את מעורבותו של המיעוט הערבי בישראל בעיצוב הקשרים של ישראל עם האזור ועם הקהילה הבינלאומית, ולהיאבק בתופעת הדה-לגיטימציה לגבי השתתפות אזרחי ישראל הערבים בתהליכי קבלת החלטות בתחום מדיניות-החוץ.
כך נכתב במסמך "הצעה לעקרונות מנחים לתפיסת מדיניות-חוץ חדשה לישראל", אותו חיבר צוות חשיבה במכון העצמאי "מיתווים" בחודש מרץ השנה. כדי לקדם שיח על נייר העמדה, יקיימו ביום שני הקרוב (20.4) דיון תחת הכותרת "מדיניות-החוץ הישראלית והדיפלומטיה המודרנית של המאה ה-21". אלא שלכנס הזה לא הוזמנו כלל דוברים ערבים.
זו איננה הפעם הראשונה שבמכון מיתווים בוחרים לנהוג כך, שכן לא ניתן למצוא ברשימת הכנסים שבאתר האינטרנט של המכון, אף דובר או דוברת ערבים. אז כיצד מסבירים במיתווים את אי ההתאמה בין העקרונות שהם רוצים להטמיע במדיניות החוץ של ישראל, לבין אי שיתוף הערבים בשיח שהם עצמם מקיימים? לפנייה קודמת של פרוייקט מעקב הכנסים של קואליציית שותפות-שראקה, השיב ראש המכון, ד"ר נמרוד גורן:"נושא הערבים בישראל ותפקידם בקשרי חוץ אמור להיכלל בין השאלות שיישאלו המשתתפים בכנס". ממש כך – המכון מקדם שיח על מה לדעת ההגמוניה, צריך להיות מקומם של בני ובנות המיעוט המודר במדיניות החוץ של ישראל.
> אני רוצה ללמוד ולזכור את השואה בלי שיקשרו אותה לנכבה
כנס ללא ערבים
קשה להאמין כי בכוונת המכון דווקא להדיר את הערבים מן השיח המדיני. אדרבא, בינואר בשנה שעברה קיימו סדנה סגורה בהשתתפות ערבים, שעסקה באזרחי ישראל הערבים ומדיניות החוץ, בשיתוף עם יוזמות קרן אברהם והמרכז האקדמי נצרת. אבל נראה שבסדנה הם לא דנו בחסם לשילוב האזרחים הערבים במדיניות החוץ, שבין אם במכוון ובין אם לאו, משתקף מהתנהלות המכון עצמו: ההתנשאות של הרוב היהודי, שקובע עבור המיעוט הערבי לא רק אם היה מעוניין להיות חלק ממדיניות החוץ, אלא גם איזה חלק הוא אמור לתפוס בו.
סביר להניח, כי לא אלו היו כוונותיהם של אנשי המכון, אשר מצהירים כי מטרתם היא לקדם את ההשתלבות האזורית של המדינה ושלום ישראלי-ערבי. אבל כשנשאל הפעם ד"ר גורן, אם ישנם דוברים ערבים, מעבר ל"דוברים המרכזיים" היהודים שפורסמו בהזמנה, השיב שזהו ההרכב הסופי והוסיף: "חלק נכבד יוקדש לדיון עם הקהל בו יוכלו כל הנוכחים להשתתף". אמנם זה לא יהיה הוגן לקבוע שמדובר בסאבטקסט בנוסח של "אם הערבים רוצים להתבטא, אז שיבואו בעצמם", אבל יש במענה הלקוני של מכון מיתווים אמירה ברורה, לפיה אין זה מתפקידו של המכון לדאוג לשיתוף דוברות ודוברים ערבים בדיון.
יש לצפות מבמה אקדמית מכובדת, כמו זו שמתקיימת באוניברסיטת תל אביב בכנס המדובר, לא רק לשקף מציאות אלא גם לעצב אותה. הרכב הדוברים בכנסים האחרונים של מכון מיתווים, תורמים ליצירת מצג לפיו אין מומחים או מומחיות ערבים בתחום מדיניות החוץ שיכלו לתרום לדיון; הרי שבמכון מצהירים שהיו רוצים שהערבים ישתלבו בקביעת המדיניות, כך שהדבר היחידי שלכאורה מונע מהם להזמינם, הוא שאין דוברים כאלה מתאימים בנמצא. אך לברי הדעת שיודעים כי ישנם כאלה בשפע, נותרו רק שתי אפשרויות של פרשנות: או ששילוב ערבים במדיניות החוץ פחות בוער למיתווים מכפי שהם טוענים, או שאינם בשלים להתמודד על במה ציבורית עם הסוגיות והשאלות המורכבות שבהן הדבר כרוך.
ארי רמז הוא רכז הקמפיינים של קואליציית שותפות-שראקה, ארגונים לחברה דמוקרטית, שוויונית ומשותפת.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
