התרגיל של ראש הממשלה, בנימין נתניהו – ניסיון לשבש את הבחירות על ידי הכנסת מצלמות לקלפיות כדי להטיל אימה על הפלסטינים הישראלים הבאים להצביע – גרם להרבה מאד אנשים טובים לצאת מגדרם. איך הגענו לפה, הם אומרים, מה קורה לדמוקרטיה שלנו.

בעודם מקוננים על התרגיל המסריח, לעתים תוך שהם שוכחים את חלקם ותמיכתם בתרגילים וחוקים מפלים ומדירים אחרים– האנשים הללו מדחיקים לגמרי דברים אחרים. כמו למשל העובדה ששעה מהמקום שבו הם חיים, כוח צה"ל פרץ לבית משפחה פלסטינית באמצע הלילה, העיר את תושבי הבית, העמיד אותם ליד קיר, צילם אותם, שרטט את הבית, יצא מהמקום והשמיד את כל המידע שלכאורה אסף.

קוראים לזה "מיפויים", וזו אחת השיטות של הצבא לשלוט בשטחים הכבושים: יצירת תחושת נרדפות אצל הפלסטינים. כל הפלסטינים, ואין זה משנה אם את ילדה בת שמונה או זקן בן שמונים, צריכים להרגיש את הנוכחות של צה"ל במחסומי פתע, בפטרולים ברחובות, ביום ובלילה.

שוטרים בעיסאוויה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

השיטה הזו, ושיטות אחרות להטלת אימה על האוכלוסייה הפלסטינית, מופעלות כבר עשרות שנים בשטחים הכבושים. במשך שנים אנשי "מרכז" המפה הפוליטית, אמרו לנו שאפשר לעשות גם את זה וגם להחזיק דמוקרטיה לתפארת. וראו זה פלא, זה לא עובד.

זה לא עובד, ולא יכול לעבוד, מכמה סיבות. ראשית, הכיבוש משחית. אני יודע, נמאס לשמוע את זה. זה עדיין נכון. הכיבוש משחית לא רק משום שהוא מכריח את הצעירים שעולים על מדים להפעיל אלימות כנגד אזרחים פלסטינים. השיעור הזה בהחלט שם, והוא לא הולך לשום מקום כשהם חוזרים לישראל ופושטים מדים. אבל זו רק אחת מהבעיות.

השירות בשטחים הכבושים מלמד כל צעיר ישראלי לבוז לנורמות של חוק ודמוקרטיה. הם יוצאים מבית הספר, ישר משיעורי האזרחות ההולכים ומתנוונים, ומקבלים שיעור במציאות של החיים: החוק הוא מה שהחזק רוצה שהוא יהיה. יש אנשים, מתנחלים, שיכולים לבצע פשעים ולחיילים אסור לעצור אותם. ויש אנשים שאין להם זכויות, שמותר להתעמר בהם ולגזול אותם ללא חשש. והקורבנות האלה הם הפלסטינים.

זו בעיה אחת, קרדינלית. בעיה שנייה היא שהכיבוש אינו יכול לעצור. הוא חייב להתפשט, לבלוע הכל. המתנחלים חטפו אדמות בחוזק יד ובניגוד לחוק, ועל כן הם מעבירים את חוק ההסדרה. אבל הדמוקרטיה עצמה מעיקה עליהם, מפריעה להם להגשמת האידיאולוגיה. היא טוענת שיש זכויות לאנשים שאינם יהודים, ושהכלל הקובע הוא לא המוצא והדם, אלא האזרחות. אז הם מעבירים את חוק הלאום שמשנמך את האזרחות של האזרחים הפלסטינים.

אבל אז נשארים עדיין השמאלנים המעיקים. ויש ארגוני זכויות אדם שאין ברירה אלא להגדיר אותם כאויבים, כי עצם הדיבור על הכיבוש מציג את ישראל באופן שלילי. והאזרחים הערבים מראים סימנים שהם מתכוונים להגיע לקלפיות. שלטונו של בנימין נתניהו מתערער. אם נתניהו יפול, יש סיכוי שמפעל ההתנחלויות והכיבוש ייכנסו למשבר. ואם זה המצב, זו השעה לשבור כלים. אז נכניס מצלמות לקלפיות ונפחיד אזרחים.

תומכי הכיבוש, שהם בהכרח מתנגדי דמוקרטיה, מבצעים בתוך ישראל את מה שכבר עשרות שנים הם עושים בשטחים הכבושים. הם משתמשים בדמוקרטיה כדי לפעול נגד ערכיה, בראש ובראשונה נגד ערך השוויון. הם התחילו באי שוויון בין המתנחלים לפלסטינים, המשיכו בחוק הלאום כדי להבהיר את אי השוויון בין יהודים לערבים, והם כבר בדרכם ליעד הבא שלהם. וכך, ובלי ששמנו לב, תחושת הנרדפות זלגה מחברון, עשתה עצירת ביניים בטייבה, והיא כעת בדרכה לרמת השרון. כי ככה זה: אם אין זכויות לחלק מבני האדם, הזכויות של יתר בני האדם עומדות בסימן שאלה עד שמי שמחזיק בכוח יחליט שיש עוד חלקים בחברה שצריך להחליש.

שוטר רעול פנים ומפגינה, צעדת "עומדים ביחד" נגד הכיבוש בכביש 60 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אז לכו להצביע היום. לכו בלי לפחד, בלי להסס. כי אם התרגיל הזה יעבוד הפעם, יכול להיות שבעתיד לא יהיו יותר בחירות של ממש. לכו לקלפי, וזכרו: המשטר הצבאי בשטחים מכרסם בהכרח בדמוקרטיה הישראלית, והחובה שלנו היא לסיים אותו.

 ניר אבישי כהן הוא דובר שוברים שתיקה