מבקשי מקלט מדארפור ציינו 11 שנים לרצח העם הנמשך במדינתם
חברי הקהילה הדארפורית בתל אביב התכנסו לטקס זיכרון למעל 400,000 הנספים ברצח העם הנמשך באזור דארפור, הנילוס הכחול והרי הנובה
מאות מבני קהילת מבקשי המקלט הדארפורית ציינו אמש בגינת לוינסקי בתל אביב את יום דארפור העולמי, במלאת 11 שנה לתחילת רצח העם הנמשך גם בימים אלה. יום דארפור העולמי צוין אמש במקומות שונים בעולם . חברי הקהילה הדארפורית בתל אביב התכנסו בגינת לוינסקי לטקס זיכרון למעל 400,000 הנספים ברצח העם הנמשך באזור דארפור, הנילוס הכחול והרי הנובה. הטקס נפתח בדקה דומיה ובאזכור העובדה שבאותו זמן ממש נערך טקס דומה גם מחוץ לכלא חולות בו כלואים כ-1,000 מבני הקהילה הדארפורית שנמלטו מן התופת לישראל.
נסראדין מוסא העיד על שעבר עליו ועל משפחתו: "בשבת בבוקר הגיעו לכפר בו גרנו אנשי מליציות הג'נג'אוויד על סוסים ותקפו אותנו. כדי להציל את חיינו נאלצנו לברוח להרים. שם במשך 17 יום בלי אוכל או מים, התחבאנו בין העצים כשאנחנו ניזונים מעלי העצים בלבד. עד שהגענו למחנה עקורים. גם כשהפכנו לפליטים באזור אחר של סודן לא פסקו הסכנות והעוינות כלפינו כדארפורים. קשה מאד למצוא עבודה, לא יכולתי להתקבל ללימודים. רציתי לרכוש מקצוע ולתרום מיכולותיי לרווחת העם שלי. נאלצתי לצאת מסודן ולנדוד במספר מקומות עד שהגעתי לישראל. לא הגעתי לכאן כי אני רוצה לחיות כאן. הגעתי לכאן כי אני קרבן של המלחמה שעדיין נמשכת בדארפור".
קהילת מבקשי המקלט הדארפורית ציינה את יום דארפור העולמי (צילום : אורן זיו / אקטיבסטילס)
מוסה קיסו, גם הוא ניצול רצח העם, אמר: "רק לפני יומיים עמדנו לצד חברינו הישראלים שציינו את יום השואה, אחד הפרקים האפלים בהיסטוריה האנושית. יחד איתם אמרנו 'לא עוד, לא שוב'. אבל לצערנו מזה 11 שנה העולם שוב עומד מנגד כשאלפים רבים ממשיכים להירצח, להיאנס, להישרף, להיעקר מבתיהם, לרעוב ולאבד את יקיריהם ואיש אינו עצור את הזוועות ונוקט צעדים מעשיים שיעצרו את הירצחם של אזרחים חפים מפשע, וזאת גם אחרי עשרות החלטות או"ם הקוראות לעצירת ההרג". בתום הטקס הודלקו 11 נרות זיכרון ורבים מהמשתתפים אחזו נרות קטנים דולקים בידיהם ועמדו בשתיקה.
היום העולמי לציון רצח העם בדארפור (צילום : אורן זיו /אקטיבסטילס)
מעט לפני תחילת האירוע עמדו ארבעה פקחי רשות ההגירה והאוכלוסין בפתח תחנת משטרת לוינסקי, בשביל המוביל אל הגינה, ודרשו מחלק מהמגיעים לאירוע להציג בפניהם את אשרות השהיה שלהם. הם בדקו האם יש בין מבקשי המקלט כאלה שאשרתם אינה בתוקף ויוכלו להישלח מידית למתקן הכליאה בחולות. פעילת זכויות אדם שהבחינה בכך ספרה לנו: "הם עמדו על לוינסקי בפתח של המשטרה, ובעצם זה היה סוג של אמבוש לכל מי שהגיע מהכיוון ההוא לטקס. בדקו אשרות. קראתי לעברם אתם לא מתביישים? יומיים אחרי יום השואה אנשים מגיעים לטקס זכרון לרצח עם ואתם אורבים להם כדי לכלוא אותם? הם ענו ממש בגסות ,עופי מפה, סתמי ת'פה ובהתחלה עשו שרירים ואמרו שהם הולכים להיכנס לטקס עצמו, עד שאחד מהארבעה שכנע את האחרים לא לעשות את זה והם הלכו משם."
צפו בווידאו מהאירוע:
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
