מפלגת "זהות" והכוכב העולה של בחירות 2019 משה פייגלין כבשו בסוף השבוע האחרון את כלי התקשורת, והנה גם "שיחה מקומית" נדרש לסוגיה. המגמה בסקרים מראה כי זו בטח אינה איזוטריה. "זהות" נותנת מענה למצביעי ימין שנואשו מבנימין נתניהו וכוססים ציפורניים לקראת לגליזציה. במפלגה הושקע מאמץ גם בגיבוש עמדות ליברליות, לכאורה, ולכן יש גם מצביעי מרכז-שמאל שהעטיפה הירוקה עשויה אולי לקרוץ להם.

אבל אנחנו לא צריכים את פייגלין בשביל לגליזציה מלאה. כמעט בכל מפלגה יש היום לפחות נציגה או נציג אחד שתומכים בלגליזציה מלאה. מפלגת העבודה הכניסה את הלגליזציה למצע, מפלגת גשר בראשות אורלי לוי הודיעה שתומכת בהסדרת שוק הקנאביס, ואפילו עלה ירוק פרשו מתוך הבנה שהפעילות בארץ השיגה את המטרה והנושא תלוי ועומד ולא יורד מסדר היום, עם ייצוג מפלגתי או בלעדיו.

"זהות" נטולת זהות מגדרית

בסופ"ש האחרון פרסמה מפלגת זהות סרטון שגרר ביקורות רבות, ובצדק. בסרטון משתתפות נשים, שאינן מזוהות בשמן, ומסבירות לצופים למה הן כבר לא צריכות פמיניזם. כאילו שנס ליחו. לסרטון ששיתף פייגלין הוא צירף פוסט שמסגביר את ההבדלים בין פמיניזם רדיקלי לליברלי, והביע גאווה על כך שאין שריון לנשים ברשימתו, בטענה כי אין לשפוט אדם על פי מגדרו אלא על סמך האדם שהוא. זה נכון, רק שמגדר הוא חלק מהותי מהגדרת הזהות של אדם, חלק שמביא איתו פרספקטיבה אחרת. אבל פייגלין לא רוצה פרספקטיבה אחרת. כיצד אם כך יוכל לכהן בכנסת שאחד מתפקידיה החשובים ביותר ושבו היא מתרשלת קשות בעשור האחרון, הוא לשלב בין פרספקטיבות, לתת מקום לכולם, ולכולן? כשמנהיג מפלגה (לא מצאתי בפייגלין אישית ולו בדל של מנהיגות, אבל ניחא) גאה באי הייצוג – הוא מתגאה בבורות.

"קומבינציה מבהילה שמעליה הוא מניח אחר כבוד עלה קנאביס, שאמור לצבוע הכל בצבעים של פיוס, אחווה ושלום. אז זהו שלא". יו"ר מפלגת "זהות" משה פייגלין (פלאש 90)

פייגלין מודל 2019 הוא ייצוג מצויין לבאקלאש (תנועת הנגד) לקמפיין מי טו ששטף את העולם בשנתיים האחרונות והבהיר לנו את עומק תופעת האלימות מינית. מר פייגלין איפה היית? לא ראית שכל העולם לקח חלק בקמפיין הזה? נראה לך שהפמיניזם (ליברלי, רדיקלי, פוסט פמיניזם, וואט אבר) הגיע עד כאן כדי לעצור?

כאשר אתה לא נדרש לפרספקטיבה האחרת, אתה לא יודע שעבור המון נשים קנאביס הוא תרופה לפוסט טראומה, דכאון ,חרדות וקשיים שנוצרו על רקע של אלימות על רקע מגדרי, שעדיין מתרחשת כל יום בכל העולם.

פייגלין לוקח את הרצון לשחרר את הקנאביס, צמח של ריפוי ושלום, כדי למסך איתו אג'נדה משיחית של עליונות יהודית ומלחמת דתות. הוא בטח לא התרופה לחברה שלנו, הוא ייצוג של כל החוליים שלה.

המכשול האחרון: ביבי

למרבה הצער, יש המון גברים שמפחדים, פשוטו כמשמעו, מהצלחת הקמפיינים האחרונים. הם נעים באי נוחות בכורסה רק לנוכח השיח אודות אלימות מינית ודיכוי מגדרי. הם התרגלו לעליונות גברית כדרך חיים אז מי אנחנו שנפריע להם עם כל מיני קשקושי פמיניזם וננסה לכתוב את הכללים מחדש? הם משיבים מלחמה, וכשזה מתחבר לעולמות הדת, מה שפייגלין עושה, זה מאיים אף יותר. אין ממסד תרבותי שדיכא, רמס ודרס את זכויות הנשים יותר מהממסד הדתי. אם נחבר לכל אלו גם גישה ליברטנית חסרת חמלה, ביחד נוצרת קומבינציה מבהילה שמעליה מניח פייגלין אחר כבוד עלה קנאביס, שאמור לצבוע הכל בצבעים של פיוס, אחווה ושלום. אז זהו שלא.

"גדי וילצרסקי", הדמות הפיקטיבית, באירוע השקת קמפיין הבחירות של "זהות" בתל אביב. 30 בינואר 2019 (פלאש 90)

גדי וילצ'רסקי שמככב בקמפיין הפייגליני הוא דמות פיקטיבית שמסתובבת עם מגפון ופאה. כמי שפועלת למען לגליזציה ונרמול של שדה הקנאביס הייצוג הזה מעליב אותי. צרכן הקנאביס הממוצע הוא אדם רגיל, שמבקש את הסדרת התחום באופן שיטיב עם הצרכנים ועם החברה כולה. עבורי, פייגלין לא מציע את האופציה הזו, אלא בעיקר מציג תסריט מבהיל בו על המאזניים מונחות הלגליזציה מחד ומאידך עוד קדנציה של ביבי.

הקנאביס הוא תרופה עבור מאות אלפי אנשים בישראל. רובם לקוחות בעל כורחם של קרטל הקנאביס. כל עוד אין לגליזציה הרבה מאוד כסף מזומן מגיע לידיים הלא הנכונות, והמדינה מפסידה הכנסות עתק ממיסוי.

בכנסת האחרונה מותג השר לבטחון פנים גלעד ארדן בתור המכשול האחרון בפני לגליזציה. אך שבפועל מי שעיכב את כל המהלך הוא שר הבריאות, בנימין נתניהו שמו. החלטה אחת שלו והסיפור כבר מזמן היה נגמר. הוא היה יכול לעשות כך בכל רגע נתון בעשור האחרון, אבל העדיף להמשיך לתת למשפחות הפשע להרוויח. משמעות הדבר כלפי הציבור היא המון נשק שמסתובב בלי השגחה ופיצוצים לאור יום בלב אזורי מגורים. כעת, עם נסיקתו של פייגלין בסקרים הצמח הופך ללשון המאזניים. אולי עכשיו הגיע הזמן של ביבי להשתמש בו.

במרבית אמצעי התקשורת הסיקור של תחום הקנאביס נתלה בדמויות קיצון – חולים במצב קשה מאוד, עבריינים וכו'. זה ייצוג שיקרי שבגינו המאבק למען הלגליזציה מתקדם באיטיות. צרכני וצרכניות קנאביס הם אנשים נורמטיביים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ויש להם זכות וחובה לטפל בעצמם גם מבלי להכניס חזונות משיחיים נוספים לבית הנבחרים המעורער ממילא.

דפנה גלפז היא אשת תוכן ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס נשים בירוק.