newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עין חניה: מעיין של כפר פלסטיני הפך לפינת נופש לתושבי ירושלים

אתמול זה קרה: מעיין עין חניה, ששימש במשך דורות את הכפר ולאג'ה, הופקע אתמול סופית מתושביו והפך לפארק לרווחת תושבי ירושלים. התושבים הפלסטינים יצטרכו להביט עליו מרחוק

מאת:

אתמול זה קרה.

מעיין עין חניה, בקצה הדרומי של ירושלים בואך הכפר ולאג'ה, נפתח והמוני ישראלים הגיעו לבלות באתר, שממנו סולקו תושבי ולאג'ה ופלסטינים בכלל. ג'יפ של מג"ב הוצב במרחק של קילומטר מהמעיין כדי למנוע מפלסטינים להגיע אליו. כך גם נחסמה גישתם של תושבי ולאג'ה ל-1,200 דונם של אדמותיהם וזאת ממש בעונת המסיק.

בשבועות האחרונים כמה וכמה חקלאים מוולאג'ה נעצרו בידי חיילי מג"ב בעת שהיו במטעי הזיתים שלהם. הפעלתו של אתר עין חניה להנאתם של ישראלים קשורה קשר ישיר (היא הסיבה) לסילוקם של תושבי הכפר מאדמותיהם ומהמעיין הגדול של הכפר.

אתר עין חניה התמלא בנופשים תוך זמן קצר, אדישים לחלוטין לעבר הפלסטיני של המקום (צילום: אביב טטרסקי)

גדלנו על סיפורי התנ"ך של כבשת הרש וכרם נבות. כאנשים מבוגרים יותר ותמימים פחות חלקנו גם גילה מה מסתתר בין ספסלי הפיקניק של מקומות כמו פארק בריטניה שקם על חורבות כפרים פלסטיניים. ירושלים משני צידי הקו הירוק הרי זרועה כולה באתרים של נישול. אתמול ראיתי בזמן אמת כיצד זה קורה. בקלות, תוך פחות משעה, המעיין הפלסטיני נמלא מבקרים ישראלים – גברים, נשים וטף – וכך, כאילו זה היה הדבר הטבעי ביותר בעולם. עוד פיסת קרקע מפלסטין הפכה לישראלית.

אבל מסביב למשפחות הישראליות המבלות, הדברים היו הרבה פחות הרמוניים. ישראל היא מאחזת עיניים גדולה כשהיא מצליחה להציג שוד אדמות כגן לאומי ובילוי משפחתי בטבע, אבל למעשה אין כאן שום אחיזת עיניים, אלא קהות חושים ואדישות עמוקה של הציבור הישראלי.

לפני שנספר על הפלסטינים שנעצרו ועצי הזית שנעקרו צריך לתת קצת רקע.

1200 דונם נשארו בצד הישראלי של הגדר

גדר ההפרדה החלה להיבנות על אדמות ולאג'ה בשנת 2010. הגדר נבנתה במכוון בתוואי שנועד לגזול מתושבי הכפר את אדמותיהם. במקום לבנות את הגדר על הקו הירוק, הגדר נבנתה בצמוד לאזורי המגורים של הכפר, כך שהיא חוצצת כיום בין תושבי ולאג'ה ל-1,200 דונם של אדמות מרעה וטראסות זיתים, קרקעות פרטיות של תושבי הכפר.

בלב השטח הזה נמצא מעיין עין חניה, שיש לו גם חלק מרכזי במורשת של הכפר. במקביל לבניית גדר ההפרדה, קידמו עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים את התכנית שבסופו של דבר הביאה להכרזת האדמות החקלאיות הללו כגן לאומי נחל רפאים. מסמכי התכנית אינם מזכירים במילה את בעלי הקרקע או את תושביו, שטיפחו את הטראסות היפהפיות שהן ההצדקה להכרזת הגן הלאומי. במקום זאת התכנית קובעת ש"הגן הלאומי ישמש לרווחת תושבי ירושלים".

מאות ישראלים על ילדיהם ותינוקותיהם גדשו אתמול את המעיין ואכן מצאו רווחה. אדישים לחלוטין לכך שהם מבלים באדמות גזולות, עיוורים באופן מעורר השתאות לגדר ההפרדה הבולטת והמכוערת המתנוססת כ-70 מטרים מעליהם ומאחוריה תושבי ולאג'ה שמנועים מלהגיע.

הסתכלתי על האנשים. למשל גבר הנושא את בנו התינוק. אני לא יודע מה לעשות עם הפער הבלתי נתפס בין הבילוי של אב אוהב עם בנו – הדבר הכי תמים ומעורר אהבה שיכול להיות – לבין העובדה שהם משתתפים בשוד אדמות, בגזל פרנסה, בהרס תרבות.

ישראל מציגה שוד אדמות פלסטיניות כגן לאומי ומקום בילוי. צעיר מתרחץ במעיין עין חניה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

ישראל מציגה שוד אדמות פלסטיניות כגן לאומי ומקום בילוי. צעיר מתרחץ במעיין עין חניה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

הגן הלאומי נחנך בתחילת 2018, חודשים ספורים אחרי השלמת העבודות על גדר ההפרדה שמפרידה אותו מולאג'ה. השר זאב אלקין ושני ראשי העיר – הקודם ניר ברקת והנוכחי משה לאון – הגיעו יחד עם בכירי רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות כדי לגזור את הסרט. למרות הטקס ההוא, אזור המעיין ננעל מאחורי גדרות שרשות הטבע והגנים הציבה ונותר סגור כמעט שנתיים.

הסיבה לכך היא שהמחסום בין ירושלים לוולאג'ה מותיר את המעיין ואת שטחי הגן הלאומי מצידו הפלסטיני. כלומר אפילו היום, כשגדר ההפרדה חוסמת את הגישה הישירה מבתי ולאג'ה אל המטעים והמעיין, בעלי הקרקע עדיין יכולים להגיע אליהם במסלול ארוך יותר שעוקף את גדר ההפרדה. הרשויות הישראליות לא הסתפקו בהפיכת אדמות ולאג'ה ל"אתר טבע לרווחת תושבים ישראלים", אלא רוצות שגישתם של פלסטינים אליו תיחסם לחלוטין.

לשם כך עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים רוצות לקרב את המחסום ממיקומו הנוכחי אל כיוון הכפר. הצבא מצידו לא מתנגד, אך מבחינתו המחסום מבצע את תפקידו במיקומו הנוכחי ואין צורך להזיזו. מכיוון שהצבא סירב לממן את העברת המחסום, העברתו מתעכבת כבר קרוב לשנתיים, מעיין עין חניה נותר נעול, וחקלאי ולאג'ה עדיין מסוגלים להגיע לאדמותיהם.

הצבא הורס ציוד חקלאי

המעיין נפתח כעת לישראלים לשלושה ימים בלבד במהלך החג. כדי למנוע מפלסטינים להגיע לאזור, הוצבו חיילי מג"ב כקילומטר מהמעיין ומנעו מעבר של פלסטינים לכיוונו. בין השאר נמנעה הגעה של חקלאים אל אדמותיהם. עיריית ירושלים מצפה, שבקרוב משרד התחבורה יקצה את מיליוני השקלים הדרושים להעברת המחסום, וכך תיחסם באופן סופי גישתם של פלסטינים ותושבי ולאג'ה אל אדמותיהם.

בינתיים, במספר מקרים בשבועות האחרונים חיילי מג"ב עצרו חקלאים מוולאג'ה בעת שעבדו באדמותיהם בצד "הלא נכון" של גדר ההפרדה. המעצרים לוו באיומים שלא יעזו לשוב אל אדמותיהם. אחד החקלאים נעצר שלוש פעמים בחודש האחרון. בנוסף הרסו לו ציוד חקלאי יקר ועקרו שמונה עצי זית בוגרים, שנשתלו לפני עשר או חמש עשרה שנים.

דבר מכל זה לא היה ידוע ולא עניין את המבקרים הישראלים אתמול בעין חניה. תוך שעות ספורות האתר התמלא עד גדותיו. מקומות החניה אזלו, והמבקרים הצטופפו מסביב לבריכות המים ומתחת לעצים. יכולתי לדמיין את השלבים הבאים של ההתפשטות הזו: הרי אין מקום להמוני האנשים שמגיעים, ולכן חייבים להתרחב אל האדמות שמסביב. וכך, תוך שנים ספורות, הטראסות של ולאג'ה יהפכו לפינות של פיקניק ישראלי. עיריית ירושלים כבר שכרה מתכננים ששוקדים על התכניות לשבילי אופניים, מתקני פיקניק ואפילו אתר קמפינג גדול.

תושבי הכפר אפילו לא מפגינים

ועוד כמה מלים על הפלסטינים תושבי ולאג'ה. נכון, כבר כתבתי על כך שאדמתם נגזלה ועל אלו מהם שנלקחו למעצר. זה די מדהים שליהוק פלסטינים לתפקיד הקרבן הפאסיבי מתקבל בצורה כזו טבעית. נכון לעכשיו, הם לא קיימו מחאה או ניסו לצעוד לכיוון המחסום. אפילו בדפי הפייסבוק של תושבי הכפר כמעט ואין התייחסות להשתלטות הישראלית השחצנית על המעיין הכי גדול של הכפר.

כמובן שאי אפשר להאשים את תושבי הכפר. נסו אתם לחיות תחת כיבוש במשך 52 שנים, נסו אתם להיות פליטים שהכפר שלהם נהרס ב-1948. נסו אתם להיאבק שוב ושוב בצורה לא אלימה נגד בניית הגדר, נגד הריסות הבתים, למען הזכויות הבסיסיות שלכם ולספוג לאורך שנים את האלימות שהמדינה מפעילה ללא הנד עפעף. האומץ של תושבי ולאג'ה והחיבור שלהם לאדמות הוריהם באים לידי ביטוי בכך שלמרות גדר ההפרדה ושלל ההצקות הישראליות הם ממשיכים להגיע ולעבד את אדמותיהם.

אולם לא משנה כמה נאשים את ישראל ואת פרקטיקות הדיכוי שבהן היא מרסקת את הקהילה וכוח ההתנגדות הפלסטינים העובדה שכיום האומץ והאהבה של תושבי ולאג'ה אינם באים לידי ביטוי במחאה ומאבק אקטיביים היא ביטוי לחולשה עמוקה. חולשה מוצדקת אבל בכל זאת חולשה. חולשה שקיימת בצורות שונות ברחבי השטחים הכבושים.

לא נפסיק לחשוף ולתאר את הרס החיים הפלסטינים שישראל מעוללת. אולם התיאורים הללו הם הרבה פחות ממה שנדרש כדי להביא שינוי. מי שרוצה לראות חירות ושגשוג פלסטינים חייב לתת את דעתו על החולשה הפלסטינית ולשאול מה יתן כוח לחברה ולמיליוני האנשים החיים תחת כיבוש כדי שיוכלו לקחת לעצמם את הזכויות המגיעות להם. רק התמודדות רצינית עם השאלה הזו תביא לסיום הכיבוש.

אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר עמים ופעיל בקבוצת דהרמה מעורבת חברתית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf