כיכר רבין: 25 אלף הפגינו נגד גירוש הפליטים ובעד דרום תל אביב

דיווח: חגי מטר, אורן זיו, יעל מרום

מעל ל-25 אלף אזרחים ישראלים ומבקשי מקלט הפגינו הערב (מוצ"ש) בכיכר רבין בתל אביב בקריאה לעצור את הגירוש ולשקם את דרום תל אביב. ערב חג הפסח, הם קראו למדינה להפסיק את מדיניות הפינויים והגירוש הן של תושבי השכונות הוותיקים מבתיהם לטובת פרויקטים נדלניים, והן של מבקשי המקלט שהמדינה מבקשת לשלוח אל הלא נודע. למרות כוחות המשטרה הגדולים שנכחו במקום, קבוצה קטנה של מפגיני ימין תומכי גירוש הפליטים, בהובלת שפי פז, ניסו לפרוץ לעבר הבמה בכוח והורחקו מהמקום על ידי המשטרה.

המפגינים, שהגיעו מרחבי הארץ במערך הסעות המוני, קראו "זכויות אדם ל-כ-ו-ל-ם!", "כסף לשכונות – לא לעוד מתקן חולות", "ניאבק מאוחדים – גם פליטים גם אזרחים" ולפרק את התחנה המרכזית החדשה. בין השלטים בהפגנה ניתן למצוא גם קריאות לשופטי בג"ץ שלא להיות שותפים לפשע הגירוש של מבקשי המקלט, כמו גם שלטים ותמונות של מבקשי מקלט שמתו לאחר שעזבו את ישראל בשנים האחרונות, כביכול מרצון. דגלי ישראל רבים נראו בקהל. ההפגנה היא ביוזמת "דרום תל אביב נגד הגירוש", ארגון א.ס.ף, עוצרים את הגירוש, ארגונים של מבקשי המקלט ועוד. ביממה הקרובה יסתיים קמפיין מימון ההמונים של "עוצרים את הגירוש" שנועד לעזור לממן את ההפגנה ואת המאבק.

> כך התדרדרה המצרים לשנאת בני ישראל, וכך אנו מתדרדרים לשנאה בעצמנו

מי שהנחו את האירוע והציגו את הדוברים על הבמה היו נציגות ונציגי תנועות נוער, בהן הצופים, השומר הצעיר  ואיגי, שהביעו התנגדות לגירוש. הופיעו עלמה זוהר, יהודה קיסר ולהקת מבקשי המקלט "דרים בויז", ששרו על החוויה שלהם כפליטים ועל התודה לתושבי דרום תל אביב שקיבלו אותם.

מונים הארון, מבקש מקלט מסודאן פתח ואמר: "בגיל 12 שרדתי בנס כשכוחות המליציות, שממשלת סודאן חימשה, ניסו לרצוח אותי ואת משפחתי. אני רוצה לשאול, את ממשלת ישראל: בן-אדם שברח מעבודות כפייה במשטר דיקטטורי – אינו פליט? בן אדם שנרדף רק בגלל הדת והמוצא האתני שלו – אינו פליט?! בן אדם שעבר אלימות, אונס ועינויים במדינה שלו – אינו פליט?! בן אדם ששרפו את הכפר שלו והרגו את בני משפחתו מול העיניים – אינו פליט?! בן אדם ששרד רצח עם – אינו פליט?! אז מי כן פליט?" מונים המשיך: "עדיין יש בי תקווה. אתם, שפתחתם את הלב ועומדים איתנו! אתם התקווה שלנו! היינו חוזרים הביתה, אבל אין לנו כרגע לאן לחזור. אתם התקווה שלנו, לעצור את הגירוש הזה".

> מהפך: כך התאחד מאבק מבקשי המקלט עם מאבקי השכונות

אחריו עלתה לבמה המזרחית והפמיניסטית שולה קשת, תושבת דרום תל אביב שמובילה את תנועת "אחותי". קשת אמרה: "נווה שאנן, השכונה שלי מאז ומתמיד, היא החצר האחורית של העיר הלבנה. דברים שרואות משם לא רואים מכאן. לכן, יצאנו הערב מבתינו והגענו משם, מהעיר השחורה לכאן, אל כיכר העיר הלבנה, להשמיע קול חד וברור ולומר קבל עם ועדה: לכנות את מבקשי המקלט "מסתננים"– זאת גזענות! ולכלוא אותם בחולות ובסהרונים – זה גירוש! לקרוא למשפחות מזרחיות "פולשות" – זאת גזענות! ולהרוס את בתיהן לטובת מגדלי פאר של טייקוני הנדל"ן – זה גירוש! לאשר אחת-עשרה אשרות פליטות בלבד מתוך עשרות אלפי בקשות של מבקשי המקלט שהוגשו – זאת גזענות! ולהרחיק אותם למדינה שלישית – זה גירוש! ודחיקת תושבות ותושבים ותיקות מחוץ לביתן וקהילתן – זה גירוש!".

> מה המשמעות של החלטת בג"ץ להקפיא את גירוש הפליטים?‎

ראובן אברג'יל, איש הפנתרים השחורים, אמר: "באתי להעביר מסר לממשלה ומנגד לחזק את הפליטים ולומר להם שהם לא לבד. אנחנו נעמוד לצידם עד שיעשה הצדק המוחלט. הנה לכם הזדמנות יקרה מפז להכניס לקמפיין 70 למדינה את ההצלחה שלכם לפתור את בעיית הפליטים ולשקם את שכונות דרום העיר תל אביב. לעשות את זה בצורה מכבדת ומכובדת שנותנת הזדמנות גם לנו כמדינה להוכיח שכן אנחנו יכולים להתמודד עם בעיה שאנחנו יצרנו אותה וליבינו את השנאה כלפי פליטים שלא חטאו ולא פשעו רק ביקשו ומבקשים חיים! ׳אם תרצו אין זו אגדה׳ – המשימה פשוטה וניתנת לפתרון".

ליטל ביטון, פעילה חברתית תושבת שכונת התקווה, אמרה: "דרום תל אביב מלאה בילדים ובני נוער מקהילות שונות, שלימדו אותם שהם שווים פחות. אבל אין ילדים ששווים פחות. אין בני אדם ששווים פחות. המשימה שמונחת לפתחנו היא למצוא פתרונות אמיתיים למצוקות של הקהילות השונות בדרום העיר, מבלי שהקלה במצוקה של קהילה אחת תביא אסון על קהילה אחרת."

הרב אהרון ליבוביץ', ראש ישיבת סולם יעקב בירושלים אמר: "אני פה בשם התורה. אני פה כי לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לַחֲשׁוֹת, וְעֵת לְדַבֵּר. ועכשיו יותר מתמיד – זו העת לדבר. עכשיו הזמן לצעוק, ודווקא עכשיו הזמן לאהוב את הגר ולהתנגד לגירוש מבקשי המקלט. אני עומד כאן הערב בתור רב, בתור אזרח בישראל, בתור שכן של מבקשי מקלט, בתור בן-אדם, ובתור יהודי מודאג וכועס. יהודי שרואה איך אפילו בערב פסח – חג החירות, החג בו אנחנו מצווים לזכור כי גרים היינו, המדינה שלנו לוחצת את הגר, אוסרת אותו, רודפת אותו – ומבקש לגרש אותו מקרבנו. התורה מצווה אותנו בשלושה סוגים של אהבה. לאהוב אחד את השני, לאהוב את הגר, ולאהוב את אלוקים: ואהבת לרעך כמוך, ואהבת את הגר, ואהבת את ה' אלוקיך. לא להתייאש, לא להפסיק להיאבק למען מה שצודק: כן לחמלה, כן לאהבה, כן לדרום תל-אביב, ולא לגירוש".

> תמימי: 8, אזריה: 9, שומר: 0

הקפאה זמנית

בישראל חיים כ-35 אלף מבקשי מקלט, רוב מאריתריאה וסודאן. בתחילת השנה הודיעה המדינה כי ב-1 באפריל יחל גירוש של מבקשי המקלט למדינה שלישית. בינתיים, כך טוענת המדינה, לא יגורשו נשים וילדים. לקראת תחילת הגירוש נסגר מתקן הכליאה "חולות" ומבקשי מקלט קיבלו זימונים לשימועים בהם הוצעה להם האפשרות לעזוב "מרצון" לרואנדה או אוגנדה או להיכנס לכלא.

אולם לפני פחות משבועיים החליט בג"ץ להוציא צו ביניים המורה למדינה להקפיא את גירוש מבקשי המקלט, בעקבות עתירה שהגישו פעילי זכויות אדם. אלו טענו כי בג"ץ אישר גרסה קודמת של ההסכם הסודי עם רואנדה אולם לאחרונה דווח כי נערכו שינויים בהסכם, והעותרים טוענים כי לכן בית המשפט חייב לשקול שוב את החלטתו. בנוסף הם טוענים כי מבצע הגירוש ההמוני והחריג לא קיבל את אישור הכנסת.

בעוד בישראל טוענים כי נחתמו הסכמים המאפשרים גירוש מבקשי מקלט למדינה האפריקאית, ברואנדה מכחישים את קיומם מכל וכל. מאז אישור מתווה הגירוש בבג"ץ בקיץ שעבר, התפרסמו עדויות רבות על כך שהפליטים שמגורשים לרואנדה לא מקבלים מעמד, ולכן הם לא יכולים להישאר במדינה ונאלצים לצאת משם למסע נדודים מסוכן ברחבי היבשת כשהם ללא מסמכים. בלוגר שיחה מקומית אורן זיו, שביקר ברואנדה ואוגנדה לאחרונה, דיווח על מצבם הקשה של מבקשי המקלט שגורשו מהארץ וביקשו להעביר מסר לאלו שנותרו בישראל – אל תבואו לכאן, עדיף בכלא.

מאז הודיעה הממשלה על מבצע גירוש המוני, גם בכפייה, פרץ מאבק ציבורי רחב שמבקש לשנות את החלטת הממשלה. בשבוע האחרון הצטרפו לטייסים, לרופאים, לעובדים הסוציאלים למורים ולתלמידים שלוקחים חלק בקמפיין נגד הגירוש גם קבוצה של פעילים חרדים וקבוצה מהציבור הדתי לאומי, "לא תסגיר", הכוללת שורה של רבנים שאף פרסמה בעיתון מקור ראשון מודעה הקוראת להכיר בפליטים.

> בין הכסף והפחד: מסע בדרך המכשולים של הפליטים ברואנדה