newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרידה מאיש חברון שסירב לחיות בעיר אך ביקש להיקבר בה

השבוע הובא למנוחות העיתונאי וחבר תנועת "מצפן" חיים הנגבי. אלי אמינוב, חברו לתנועה, נפרד מאיש השמאל הרדיקלי שתמך באריאל שרון, העיתונאי שפעל לחשוף את מדיניות האפליה נגד מזרחים ותלה את שחרורם בשחרור הפלסטינים, שנשאר רגיש למצוקות הזולת לאורך כל חייו

מאת:

כותב אורח: אלי אמינוב

השבוע קברנו את חיים הנגבי. למעלה ממאתיים נשים וגברים באו להעניק כבוד אחרון לעיתונאי ואיש מצפן שהלך לעולמו בגיל 83. למרות שכבר שנים ארוכות היה בינינו ריחוק, התעצבתי על מותו של מי שהיה חברי לדרך הפוליטית והאישית במשך שנים.

הכרתי את חיים כשהצטרפתי ל"מצפן" אי שם בתחילת 1967. הוא היה ממייסדי הארגון הסוציאליסטי והביטאון שלו באותו השם כבר ב-1962, ועבדנו יחד במשך מספר שנים בהפקת העיתון. חבר טוב ופעיל מסור וגם חובב בילויים מושבע. היכולת שלו להתחבב על הבריות הייתה שם דבר, ובזכותה הכרתי את מחמוד דרוויש המנוח, בתקופה בה חי ברחוב עבאס בחיפה תחת מגבלות תנועה שהטילו עליו השלטונות.

לאחר מלחמת 1967, כשישראל כולה נסחפה באופוריית הניצחון, אנחנו, אנשי מצפן, המומים ומזועזעים, הוצאנו גילויי דעת משותפים נגד המלחמה והכיבוש עם ארגונים פלסטינים כמו "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין". כשלושה חודשים אחרי המלחמה חיים הצליח, הודות לקשריו, להשיג מימון למודעה שתכננו לפרסם בעברית בעיתון הארץ ויצאנו לדרך יחד עם שמעון צבר לחפש חותמים למודעה. במשך שלושה ימים של התרוצצות הצלחנו להשיג רק מעט אנשים מחוץ לחברי "מצפן" שהסכימו לחתום בשמם על המודעה ובה הדרישה לצאת מיד מהשטחים הכבושים. האווירה המוטרפת והמשתחצנת ששררה באותם הימים הפחידה רבים שהסכימו עם תוכן המודעה אבל חששו "מה יגידו". אפילו פרופ' ישעיהו ליבוביץ', ששמעון צבר ניסה להחתימו על המודעה, סרב. באותו היום שבו התפרסמה המודעה ועליה 12 החתימות, התבשרנו גם על הקמתה של תנועה ישראלית חדשה "למען ארץ ישראל השלמה". על המנשר שפרסמו היו חתומים למעלה מ-50 משוררים ו"אנשי רוח". עם מותו של חיים הנגבי, מתוך תריסר חותמי המודעה ההיא נותרו רק שניים בחיים – ד"ר משה מחובר ואני.

כשמוחמד יהיה אבוטבול

כעיתונאי מוכשר עסק חיים בנושאים שרוב העיתונות העדיפה להימנע מהם. לצד התייחסות יומיומית לשאלת הכיבוש, השליטה על עם אחר וזכותם של המדוכאים להילחם למען שחרורם עסק בשאלת הדיכוי של יהודים ממדינות ערב. בכתבה מצוינת תחת הכותרת "התימנים" שפורסמה ב"מצפן" באפריל 1971 חשף חיים, לראשונה בעיתונות העברית, את השיקולים הגזעניים והקולוניאליסטים שעמדו בבסיס ההחלטה של ההנהגה הציונית באותם ימים לייבא תימנים ככוח עבודה זול, כפי שעולה מתזכיר שחיבר בשנת 1908 ד"ר יעקב טהון, מי שהיה בכיר בהסתדרות הציונית.

כשהחלה ההתעוררות של תנועת הפנתרים השחורים, חיים, שהיה ער לאפליה של יהודי המזרח בידי המנגנון הציוני ושאיפות האירופיזציה שלו, התחבר מיד. בינו ובין הפעילים המרכזיים בתנועה נוצר קשר ידידותי, חם ועמוק. התנהלו שיחות ארוכות על התפישה ששוויון אינו יכול להתקיים בחברה שמפלה מיעוט כלשהו. אפשר לתמצת זאת אולי בתשובה שנתן חיים לשאלה בסיסמה של הפנתרים "מתי אבוטבול יהיה פייגין?" שהתייחסה לדרישה להשוות בין עולי מרוקו לעולי רוסיה. חיים ענה: "אבוטבול לעולם לא יהיה פייגין אם מוחמד לא יהיה אבוטבול".

הקשר העמוק של חיים לחברון ליווה אותו כל חייו, כנכד לחיים ניסים בג'איו, שהיה הרב הספרדי האחרון של העיר חברון עד פרוץ המרד הערבי ב-1936. את החיים של משפחתו בחברון עד לאותו זמן ראה חיים כאידיאל לחיים משותפים בין יהודים וערבים. לאחר כיבוש 1967 טיפח קשרים עם פלסטינים בחברון, ביניהם גם קשישים שהכירו את סבו וכבדו אותו.

לאחר שמתנחלים החלו להשתלט על לב העיר חברון הודיע חיים הנגבי כי בית משפחתו שנותר בחברון, יישאר בחזקת המשפחה הפלסטינית שמתגוררת בו עד ליום שבו כל הפלסטינים שישראל סילקה ב-1948 יוכלו לקבל בחזרה את רכושם. רק אז, אמר, יהיה מוכן לגור שוב בחברון.

כבן למשפחה חברונית, אחת מבקשותיו של חיים הייתה להיקבר כיהודי בבית הקברות המוסלמי בחברון. מרגע שנודע על פטירתו ביקשו רבים להגשים את רצונות האחרון, בהם ראש העיר והוועדות העממיות, אולם לדבי פעילים פלסטינים שנכחו בלוויה, הרעיון נתקל בהתנגדות של אבו מאזן. בדיוק כמו השמאל הציוני, גם אבו מאזן מקבל את תוכנית ההפרדה בין יהודים לערבים, שמאפשרת את המשך קיומה של הרשות הפלסטינית.

חיים הנגבי בסרטו של ערן טורבינר, "חברון שבלב":

ב-1972 הסתיימה השותפות הפוליטית בין חיים וביני, כשבמצפן חל פילוג שבראיה היסטורית נראה מיותר לחלוטין. הנטייה של חיים להרפתקנות הביאה אותו למחוזות פוליטיים רחוקים שנות אור ממצפן. בשנות ה-80 הצטרף למפלגת העבודה על מנת "לשנות מבפנים", ב-2005 הודיע על תמיכה באריאל שרון כי "רק הוא יביא שלום". בין לבין בתקופת הסכמי אוסלו נצמד לרעיון שהנה מפציע השלום ושצף וקצף כשטענתי אני כי הסכמי אוסלו נעשו אך ורק לטובת בטחון ישראל, וכי ערפאת והרשות הפלסטינית מסתלקים מהרעיון של שחרור ואיחוד העם הפלסטיני במולדתו והופכי לקבלני משנה של הכיבוש. כמה שנים אחר כך נסוג חיים גם מהתמיכה החד משמעית בתרמית אוסלו.

חיבבתי את חיים, על גחמותיו והשינויים בעמדותיו, על רוחו הטובה ורגישותו למצוקתם של אחרים  כשביקרתי אותו בבית החולים לאחר שאושפז כבר איבד עצמו לחלוטין ונותק מהעולם שכה רצה לשנות. חלומו, כפי שסיפר לא פעם היה למות מיד כשיזכה לראות בעיניו את תחילתה של המהפכה הסוציאליסטית האזורית. הוא אמנם לא זכה אך היא בוודאי תגיע.

אלי אמינוב, חבר הוועד למען מדינה חילונית דמוקרטית בכל הארץ.

> מדד הגזענות 2017: כל 71 שניות מתפרסם פוסט גזעני נגד ערבים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf