כותבת אורחת: רחל בית אריה

"הגל הקוריאני: התנגדות תרבותית של מיעוטים גלובליים". זה היה השם של הרצאה שפרופסור יאנג'ין לי הקוריאנית נתנה לפני כשבועיים באוניברסיטה העברית. אולי הכרתם את תופעת ה"האליו", הגל הקוריאני – טרנד עולמי של עניין בתרבות קוריאה, בעיקר פופ עכשווי ודרמות טלוויזיה – דרך גאנגנאם סטייל הבלתי נמנע, אבל ספק אם רבים חשבו עליו כתופעה של התנגדות תרבותית.

אלא שמבט קצר באולם שבו פרופסור לי, חוקרת תרבות קוריאנית עכשווית, שמרצה לסירוגין ביפן ובארה"ב, נשאה את ההרצאה, מחדד את הטיעון שלה: ישבו שם הרבה אנשים צעירים מאד, רבים מהם עדיין לא סטודנטים בחוג, ורבים אולי גם לא יהיו, רובם באים מהפריפריה הישראלית. פרופסור לי דיברה בעיקר על יפן, שם היא מלמדת, ושם הפופולאריות העצומה של דרמות טלוויזיה קוריאניות, בעיקר בקרב עקרות בית, תרמה להתפתחות מחאה כמעט אלימה של חוגי הימין הלאומני שהתנגדו לחדירה מאסיבית של תוצרים תרבותיים זרים, בוודאי מקולוניה לשעבר. בתגובה, עקרות בית יפניות, שרק רצו לשקוע לשעה במלודרמה אסקפיסטית, מצאו את עצמן צועדות ברחובות במחאה נגד גזענות, ובהצהרה ברורה על זכותן לקבוע את הטעם התרבותי שלהן. הן מייצגות תופעה רחבה יותר.

גאנגנאם סטייל (צילום: Korea.net/ Korean Culture and Information Service/Jeon Han cc-by-sa-2.0)

הפופ הקוריאני, שיש מאחוריו תעשייה ענקית והשקעה גדולה בהפקת קליפים, מייצר להיטי ענק לכל מזרח אסיה מזה שנים. בשנים האחרונות הגל מגיע מעבר לגבולות האלה, למזרח התיכון, אמריקה, אירופה, כמעט לכל מקום. בארץ יש קהילה של כמה אלפי מעריצות קייפופ, רובן כאמור צעירות. חוקרים מדברים על "הון תרבותי" שמעריצי קייפופ צוברים לעצמם. המעריצות עצמן מדברות על היכולת לתקשר עם אנשים מכל העולם – "אפילו ממדינות אויב"-  על בסיס עניין ושפה משותפת, על זרם תרבותי שיש בו אלמנטים מערביים, אבל גם אלמנטים חדשים ומסקרנים אחרים, ועל כוכבי הפופ הקוריאנים שעובדים קשה כל כך, הן על ביצועי השירה והריקוד והן על הקשר עם המעריצים. ההסבר האחרון הזה חזר שוב ושוב אצל מעריצים שדיברתי איתם, ונראה שהוא עונה למחשבה, או לשאיפה, שעבודה קשה והתמדה תביא אותך רחוק, לפחות במקומות מסוימים.

הדרך המקורית והחתרנית הזאת של מי שלא ירשו הון תרבותי אוטומטי לצבור להם כזה דרך תרבויות פחות מוכרות קיבל ייצוג לאחרונה אפילו בטלוויזיה הישראלית, בדמותה של אבישג-שוג זגורי בסדרה הכה מדוברת. שוג בחרה להתמכר דווקא לתרבות הקולנוע של בוליווד – עוד בחירה מקובלת אצל צעירות מזרחיות בפריפריה שאינה מוערכת מספיק. למי שלועג לה על בורותה כביכול, שוג עונה בהתרסה מוצדקת שהיא מדברת שלוש שפות שונות. ומעניין לראות את נערות הפריפריה- רבות מהן ממוצא מזרחי, אבל אחרות דווקא יוצאות ברה"מ לשעבר – פותחות את הראש ואת הלב לעושר התרבותי האינסופי שמשתרע ממזרח לנו.

רחל בית אריה היא עיתונאית, לשעבר כתבת זרה בסין, כותבת בעיקר על חברה ותרבות בסין ובמזרח אסיה