כותבים אורחים: אמיר בשה ומורן סבוראי

השבועות האחרונים מסתמנים ביריבות בין ראש הממשלה ושר התקשורת בימין נתניהו לבין העיתונאים והתקשורת. יו"ר הקואליציה מטעם "הליכוד" ח"כ דוד ביטן אף צוטט אומר כי העיתונות בישראל חופשית מדי.

דבריו של ראש הממשלה ושר התקשורת ושל יו"ר הקואליציה בנוגע לתקשורת, כאשר אליהם מצטרפים שרים נוספים מתנועת "הליכוד", דווקא עומדים בסתירה לעמדתו של אבי התנועה הרוויזיוניסטית (גלגולה הראשון של תנועת "הליכוד"), זאב ז'בוטינסקי, והאופן שהוא ראה את מקומו של העיתון ותפקידו של העיתונאי.

היום, בדיון בכנסת לציון יום ז'בוטינסקי, התייחס ראש הממשלה להאשמות בפשיזם מתוך ממשלתו ואמר: "בן גוריון כינה את ז'בוטינסקי 'ולדימיר היטלר'. ואולם, נראה כי ראש הממשלה בחר להתעלם דווקא מעמדותיו של ז'בוטינסקי ביחס לעיתונאים.

> השער של ישראל היום: כך תופס הליכוד את התקשורת ואת המדינה

בנימין נתניהו בדיון לציון יום ז'בוטינסקי בכנסת (קובי גדעון, לע"מ)

עיתונאים לפני שרים

בצד פעילותו הציבורית רחבת ההיקף, זאב ז'בוטינסקי, אבי תנועת הליכוד, התפרנס מעבודה כעיתונאי והוא ראה את עצמו קודם כל כאיש הקולמוס ואף הרבה לכתוב על מלאכת העיתונאי.

על מקצוע העיתונאות אמר ז'בוטינסקי במאמר ב"חזית העם", השבועון של התנועה הרוויזיוניסטית כי "דבר גדול הוא עיתון; אין בעולם מלאכה נשגבה ממלאכתו של עיתונאי, ויהי כותב מאמרי הדרכה או מספר מעשי גניבה שקרו אתמול בפרבר-האביונים. כתפקידו של מחזור הדם בגוף, כתפקידו של המסחר במשק העולמי, כן תפקידה של העיתונות בשדה הרוח". ז'בוטינסקי אף טען כי "מלאכת הפובליציסטיקה היא ירושת נביאי ישראל".

ז'בוטינסקי העריך את ידיעתם הרחבה של חבריו למקצוע, המשתווה ולעתים אף עולה על ידיעתם של נושאי שררה ובלשונו בעיתון הרביזיוניסטי "הירדן": "סידור ראיונות אצל מיניסטרים, אפילו מיניסטרים לשעבר, או אצל עתידים להיות מיניסטרים – הרי זה שעשוע ללא תועלת בהחלט; על פי רוב אין האדונים האלה יודעים כלום באותו עניין דווקא, המעניין אותנו במיוחד, ואף אם יודעים דבר, פוחדים לדבר על כך. סידור ראיונות כדאי – לפי דעתי – אך ורק עם עיתונאים. עיתונאי טוב יודע בדרך כלל את כל הידוע למיניסטר, ונוסף על כך, ידועות לו גם השמועות והדיבות, שלא הגיעו לאוזני המיניסטר; מלבד זאת – אינו פוחד; ולבסוף – וזה חשוב ביותר – הוא חכם ממנו לעתים שכיחות".

לצד הפרופסיה העיתונאית, החשיב ז'בוטינסקי מאוד את סגולתם המיוחדת של העיתונאים, להרגיש בדופק המאורעות ולהבחין הבחנה דקה בין העיקר לטפל, כפי שאמר במאמר ב"חזית העם": "התואר 'טובי העיתונאים' – סלחו לי על הגאווה המקצועית – אינו דבר קטן. כאן לא מספיק לאדם להיות מחונן בכישרון כתיבה ולקבל אינפורמציה טובה ולהיות משכיל. נחוצות לשם כך עוד סגולות אחרות, ויקרות המציאות דווקא. קודם כל – צריך שהאדם יהיה מחונן מלידה בחוש של הבחנה, אלה גורמים בתופעה מורכבת שייכים ל'תמצית', ל'עיקר' ואלה לא: והרי זהו הדבר הקשה ביותר. תמצאו פילוסופים גדולים, אשר שום רז בעולמם של הקדוש-ברוך-הוא אינו נסתר מהם, אולם כאשר הם מנתחים מצב עניינים נתון כיום – הם יתרכזו על איזה פרט קטן, ואילו את העיקר ישכחו".

ז'בוטינסקי אף ביקר את אלה מעמיתיו למקצוע שהתעלמו מאזהרותיו מפני השואה המתקרבת תוך שהוא הטיח בהם את האשמה שמעיתונאים מותר היה לצפות שיהיו יותר ערניים מאשר שאר הבריות, כפי שביטא במאמר זועם בעיתון הרביזיוניסטי "המשקיף": "העיתונות אינה פינת הדים, המוצגת לראווה בתערוכות פריסאיות: מצד אחד נקלט התוהו-ובוהו של אלפי קולות מהיריד, ומצד שני שומעים כעין אנחות עורבים, המהוות את ההד המדעי-סינטטי או את סך הכול של רעש ההמונים. עיתונות היא מורה דרך, לפחות באותם הרגעים, כשהדרך של אתמול אינה טובה עוד ללכת בה…"

ז'בוטינסקי ותורתו הם חלק בלתי נפרד מתנועת הליכוד ומההיסטוריה שלה. שירו "ביתר" הוא המנון התנועה, ורוחו של מי שאפילו שמה של אניית הנשק המפורסמת "אלטלנה" אומץ משם העט הספרותי שז'בוטינסקי לעתים השתמש בו, עדיין שורה בתנועת הליכוד, גם למעלה משבעה עשורים לאחר מותו. גם במובן הסמלי, בניינה בתל אביב מכונה "מצודת זאב" ותמונתו, לצד תמונתו של ממשיך דרכו, מנחם בגין, מתנוססת מעל במות כנסי התנועה.

ואולם, דומה כי בכל הנוגע לעמדתו של ז'בוטינסקי ביחס לעיתונאים, לא ברור אם ממשיכי דרכו בליכוד עומדים עוד על משנתו בעניין זה.

עו"ד ד"ר מורן סבוראי ועו"ד אמיר בשה הם היועצים המשפטיים של ארגון העיתונאים בישראל ושותפים במשרד בשה זבידה סבוראי

> הכט"במים של נתניהו