קריסת האשליה האמריקאית – הזדמנות פז לשמאל הישראלי

כותב אורח: יואב ליטוין

הרבה עיניים ישראליות נישאות בתמימות, בהערצה, בתקוה, אך גם ביהירות לעיתים אל ארצות הברית כמדינה ידידותית לישראל באש ובמים, תומכת ביהודים ומיעוטים אחרים, מנהיגת "העולם החופשי" שמובילה את האנושות בשאיפה לחירות, צדק ושגשוג.

אך כמו שרבים כבר מבינים, האידאליזציה הזו היא תוצר תעמולתי. אמריקה לא רק שלא עומדת בפנטזיה כמייצגת קידמה, היא ההיפך הגמור –אימפריה קפיטליסטית, שמרנית, שוביניסטית וגזענית שחונקת את תושביה מבפנים ומובילה בעולם בייצוא אומללות, אלימות, גזענות ושחיתות.

הדיסטופיה האמריקאית מאיימת לכלות את שאריות הדמוקרטיה וההגינות האחרונות בתוכה: הסקטור הציבורי בדיאטה כבר עשורים ועומד לגווע סופית, מערכות הבריאות והחינוך מופרטות ולא יעילות, הפשיזם והגזענות הממוסדת ברחובות ובבית הלבן, הצבא והמשטרה רק ממשיכים לצמוח על חשבון החברה האזרחית, אי השוויון בשיא והגרוע בעולם המתועש, וקולות של תקשורת עצמאית ושמאלנית מושתקים ומדוכאים.

בנוסף, כתגובה לדעיכת כוחה וכאקט שמסמל נטישה סופית של כל יומרה לפרוגרסיביות, השלטון בחר להאיץ את הדהירה הפסיכית מעבר לצוק – אמריקה החליטה לסגת מהסכמי פריז שנועדו להתמודד עם משבר האקלים העולמי. במילים אחרות – לנטוש כל היגיון והגינות תמורת עוד כסף למגה-עשירים על חשבון האוכלוסיות הפגיעות ביותר להתחממות כדור הארץ.

קפטן הטיטניק

בנובמבר האחרון, בהפתעת המאה, נבחר דונלד טראמפ, כוכב ראליטי ומטריד נשים סדרתי, לנשיאה ה45 של ארה"ב. זה לא מפתיע שכנציגה המרכזי של מעצמת העל היחידה, הוא הפך לפאדיחה אמריקאית מהלכת על שתיים: כמעט בכל יום מצליח טראמפ לגרום לשערוריות שמוכיחות את בורותו, גזענותו וחוסר מקצועיותו.

כל אלו שהאמינו שטראמפ יהיה נשיא "אנטי ממסדי" שיצמצם את הרפתקאות המלחמה האמריקאיות טעה בגדול. הרגעים הבודדים שבהם זכה טראמפ לתמיכה ממסדית גורפת היו כשיזם פעולות מלחמתיות, למשל כאשר תקף את סוריה בעזרת 59 טילי טומהוק וכשהפיל את "אם כל הפצצות" על אפגניסטן. מאז תחילת כהונתו ובמיוחד לאחר החיזוק שקיבל לאחר המתקפות, טראמפ עסוק בהתגרויות אין ספור במטרה לפתוח במלחמה שתאחד את הממסד בוושינגטון, הצבא והתקשורת מאחוריו.

> אחדות היא ערך לאומני, שונות היא ערך חינוכי

את רשימת המטרות האמריקאיות מאכלסות מדינות שקוראות תיגר על ההגמוניה האימפריאליסטית שמכתיבה וושינגטון: אירן, צפון קוריאה וונצואלה, שאוכלוסייתה שוב ביטאה לאחרונה תמיכה בהישגי המהפכה הבוליברית ונגד האופוזיציה הימנית האלימה הממומנת על ידי הממשל האמריקאי.

עם נשיא קפריזי שמרכז קואליציית כוחות שמרנים וימנים קיצוניים, ארה"ב מזכירה כעת את הטיטניק לאחר ההתנגשות ובמהלך טביעה מואצת – ההתמוטטות הסופית באופק הלא רחוק, השאלה היחידה היא: את מי תטביע איתה האימפריה השוקעת והנואשת?

ובינתיים, הברירות להנהגה עולמית מוסרית אינן אטרקטיביות במיוחד: רוסיה בראשות פוטין היא מדינה שמרנית עם שאיפות אימפריאליסטיות וקשרים להתחזקות תנועות ימין קיצוני ברחבי העולם, אירופה בדעיכה והתפרקות בין השאר אודות לכישלון הניאו-ליברליזם שיובא מאמריקה. סין הקומוניסטית מבודדת וזרה והתנועה הסוציאליסטית שהתפשטה בדרום אמריקה נמצאת גם היא בסכנה קיומית.

במקום תלות בארה"ב, ישראל שמשתלבת במזרח התיכון

ישראל תלויה בארה"ב במישור הכלכלי, הצבאי והדיפלומטי, וכבר שנים מאמצת את החזון הניאו-ליברלי במלואו, במיוחד מאז עלייתו לשלטון של בנימין נתניהו תאומו האידאולוגי של דונלד טראמפ. הרומן הטרי בין שני המנהיגים הוא התגשמות החלום הרטוב של ציונים יהודים משיחיים בישראל ושל הנוצרים האוונגליסטים בארה"ב. החלום הזה מהר מאוד הופך לסיוט במזרח התיכון ויכול בקלות להתפשט לכל העולם.

> סרבנית מצפון בדרך לכלא: "מסרבת להיות כלי בידי השלטון"

אבל דעיכתה של ארה"ב והתחזקות אלמנטים קיצוניים בימין העולמי היא לא רק סיבה לדאגה, אלא גם הזדמנות פז לשמאל העולמי בכלל ולישראלי בפרט לספק אלטרנטיבה אמתית.

יעשו בחכמה מנהיגים בשמאל הישראלי אם יחשפו ויגנו אחת ולתמיד את התפקיד ההרסני של שיתוף הפעולה בין ממשלות ישראל וארה"ב לדורותיהן. הכרה זו חייבת להיות מלווה בהבנה שפשעי שלטון נתניהו והימין הם ביטוי והמשך ישיר של הפנטזיה הציונית על "מדינה יהודית" אותה קידמו באותה מידה ואולי אף יותר ממשלות "שמאל" בראשות מפא"י על גלגוליה השונים. החזון הציוני האתנוצנטרי הרי תמיד שירת אינטרסים אמריקאים ואינו יכול לעולם להשתלב עם גישה שמאלנית ששואפת לצדק ושוויון לכל.

השמאל הישראלי יחכים אם ינטוש הן את הציונות והן את התלות ההרסנית של ישראל בארה"ב כצעדים אסטרטגיים שיוכיחו לשאר מדינות העולם מחויבות לחזון חדש ובריא, חזון של מדינה שמחפשת שילוב מלא באזור ושלא מושתתת על דת, גזע או לאום. מדינה זו תכלול יהודים כשווים, ולא שליטים, כולאים, רוצחים ומדכאים, והיא אבולוציה מתבקשת של הציונות שפג תוקפה מזמן. שינוי זה יחבוק בתוכו לא רק הכרה בעוולות שנעשו לתושבים הפלסטינים, אלא גם לקהילות של יהודים שאולצו לשכוח את זהותן הייחודית למען קולקטיב יהודי/ציוני מאולץ.

כתוצאה משינוי תודעתי זה, ישראל כשעתוק של ארה"ב – קפיטליסטית, קולוניאליסטית, גזענית, שוביניסטית, מיליטריסטית, ומושחתת – תטבע סופית יחד עם האימפריה האמריקאית. ישראל משוקמת ועצמאית שמשתלבת במזרח התיכון ומתקנת את עוולות העבר יכולה וצריכה לקום מהמצולות.

יואב ליטוין הוא דוקטור לפסיכולוגיה/מדעי המוח, צלם ועיתונאי החי בארצות הברית. עוד פרטים, כולל פרויקטים, ספרי צילום ומאמרים באתר האינטרנט שלו.

> האם יש לשמאל אלטרנטיבה ליום שאחרי נתניהו?