newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הרפורמה בקצבת השירותים המיוחדים - צעד ראשון בתיקון עוול היסטורי ומוסרי

הכנסת אישרה בקריאה טרומית את השוואת קצבת השירותים המיוחדים של הנכים להעסקת מטפל סיעודי לשכר המינימום. זהו צעד מבורך, אך בהתחשב בכך שעלות המטפל למשפחות היא כמעט כפולה מהקצבה, הוא בהחלט איננו מספק

מאת:

כותב אורח: אשר רוכברגר

ביום ב' 22.05.2017, כאשר כל הזרקורים הופנו לביקורו של הנשיא טראמפ, הכנסת אישרה בקריאה טרומית תיקון חקיקה, לפיו קצבת השירותים המיוחדים של הנכים להעסקת מטפל סיעודי תוצמד לשכר המינימום. הצעה זו אמורה לתקן את אחד העוולות הגדולים במסגרת היחסים בין המדינה לציבור האנשים עם מוגבלויות.

אין ספק, הטיפול באדם עם מוגבלות או בקשיש איננו רק חסד גדול, אלא גם עבודה קשה ומתישה, פיזית וגם נפשית. תיקון החוק מדבר על העובדים הזרים, שמתנתקים ומרוחקים מהמשפחה ומהסביבה הקרובה והמוכרת. אין ספק שהעובדים האלה חייבים להרוויח לפחות את שכר המינימום, והמדינה צריכה להיות אחראית לכך. זה מתבקש גם מבחינה משפטית וגם לפי ערכי המוסר והשכל הישר. אני בטוח שרוב רובם של האנשים והמשפחות שנעזרות במטפלים זרים יסכימו עם הטענה הזאת. זאת איננה הבעיה. הבעיה קשורה לעובדה שממשלות ישראל לדורותיהן מפקירות את האזרח בשעתו הקשה.

> הי! שוב פעם שכחנו את מורות ומורי הקבלן

גיוס - באנר

גם הכנסת בד"כ נרדמת בשמירה

הטיפול בסוגיה הכאובה הזו מתקדם מעט מדי, ויש לכך כמה סיבות: הזמן בין הבחירות שרק הולך ומצטמצם, היעדר רציפות בחקיקה, חרב דמוקלס של ועדת השרים לענייני חקיקה, ומה שהכי חשוב – שהנושאים האלה הם לא סקסיים. הנושאים האלה הרבה פחות מושכים את העין התקשורתית מאשר שפיכת כוס מים על חבר כנסת, או הסלפי שנכפה על נשיא ארה"ב. אני מרשה לעצמי לכתוב את המילים האלה מתוך ניסיון בן חמש שנים של נוכחות בוועדות בכנסת.

כבר לפני שנים הוחלט שקצבת השירותים המיוחדים שמשולמת לאדם עם מוגבלות קשה שעבר את כל שבעת מדורי הגיהנום של כל הוועדות הרפואיות בביטוח לאומי והוכר ע"י המדינה כזקוק לסיוע מטעמה במידה רבה או רבה מאוד, תסתכם בסכום המירבי של כ-4000 ₪. כשאותו עובד זר בדיוק מטפל באדם קשיש, המדינה משלמת אפילו פחות מזה.

למה? ככה. אני מדגיש שמדובר באותו עובד זר ובאותה העבודה שהוא אמור לבצע, ההבדל הוא רק שהקצבה אחת משולמת עד גיל הפרישה והקצבה השנייה מגיל הפרישה ועד ל-120 שנה.

פעם זה היה מספיק, אבל לאחרונה הציבור זכה בהעלאת שכר המינימום. כאשר מעלים את שכר המינימום, זה שמחה גדולה לשכבות החלשות ובכי תמרורים לאנשים עם מוגבלויות והקשישים שנעזרים במטפלים זרים, ולא מרוע ליבם. הרי השכר של כל עובד, ולא רק עובד הזר, איננו מסתכם בשורת הברוטו בתלוש; עלות המעסיק היא בערך 30% גבוהה יותר. במקרה של העובדים הזרים ההפרש יכול להיות עוד יותר גבוה, מפני שהעובדים הזרים מועסקים לפי ההסכמים הבינלאומיים ובהתאם לקריטריונים הקבועים במני אמנות והחלטות של ארגון העבודה הבינלאומי, למשל הרבה יותר ימי חופשה וימי מחלה בתשלום. לכן נכון להיום, עלות המעסיק של המטפל הסיעודי הזר היא כ-6400 ₪. מהשנה הבאה, כאשר שכר המינימום יועלה ל5300 ₪, עלות המעסיק של המטפל הזר תוקפץ לכ-6700 ₪.

אנחנו רואים שהפרש בין הקצבה המשולמת לאדם עם מוגבלות או לקשיש, לבין העלות למעסיק, נע בסביבות 50%. במילים אחרות, כל בן אדם עם מוגבלות ו\או קשיש ו\או משפחותיהם מחויבים להוסיף כל חודש בין 2000 ל-3000 ₪ לקצבה המשולמת. לידיעתכם, קצבת הנכות הבסיסית המקסימלית המשולמת היום למחיית הנכה, בתוספת קצבה חודשית נוספת, מסתכמת בכ-2600 ₪ בלבד. אם אדם עם מוגבלות חייב מטפל סיעודי זר, הוא חייב גם לוותר על הקצבה הזעומה שהוא מקבל. ממה יחיה? אולי בזה האוצר רואה את הפתרון הסופי לאנשים עם מוגבלויות? להרעיב אותם עד מוות ובכך לחסוך את הכסף, שלא יצטרך לשלם עבור הקצבאות שלהם? תחליטו אתם.

> כשסעודיה מרביצה בי פמיניזם ברמדאן אני מתחיל לחשוד

אם אדם עם מוגבלות חייב מטפל סיעודי זר, הוא חייב גם לוותר על הקצבה הזעומה שהוא מקבל. רפאל אגאיון ודורבה צ'טרי, קיבוץ עין דור (באדיבות 'נכה לא חצי בן אדם')

אם אדם עם מוגבלות חייב מטפל סיעודי זר, הוא חייב גם לוותר על הקצבה הזעומה שהוא מקבל. רפאל אגאיון ודורבה צ'טרי, קיבוץ עין דור (באדיבות 'נכה לא חצי בן אדם')

זה לא מותרות, זה פיקוח נפש

כאשר אדם עם מוגבלות מקבל היתר העסקה למטפל הזר, הוא הופך להיות מעסיק לכל דבר ועניין וכל דיני העבודה חלים עליו. בה בעת, מזה שנים קיימים ארגונים שפועלים למען הזכויות של העובדים הזרים. המדינה פשוט משסה שתי אוכלוסיות מוחלשות אחת בשנייה ויושבת בחוסר מעש. הרי אותם נערי האוצר הצליחו לחסוך לקופת המדינה כמה עשרות מיליוני שקלים; למי אכפת שזה עוד נטל על המשפחות. למי אכפת שגם אם המשפחות מוצאות את הדרך לשלם את ההפרש, זה בא על חשבון דברים אחרים. העיקר שהמדינה תרוויח.

לא מדובר כאן במותרות. הסיוע של המטפל הזר הוא בגדר פיקוח נפש, חיים ומוות. אם במקרה של הקשיש מדובר בדרך-כלל בכמה שנים ספורות, הרי שאנשים צעירים עם מוגבלות עלולים להזדקק למטפל זר במשך שנים רבות. הבדל מהותי נוסף הוא שאם ולו באופן תאורטי, הקשיש היה יכול לדאוג לביטוח סיעודי מבעוד מועד, הרי שכשמדובר באנשים עם מוגבלות מולדת, הדבר הזה נבצר מהם.

לאחרונה פורסמו מסקנות של הצוות בראשות הפרופ' ירון זליכה שעסק ברפורמה בקצבאות הנכות בישראל. בין שאר המלצותיו, הוא התייחס גם לצורך בהתאמת קצבת השירותים המיוחדים והשוואתה לגובה של שכר המינימום. יש לברך על כך שגם התיקון המוצע דורש את אותו הדבר.

בסעיף ה' בעמוד 11 של הדו"ח נאמר: "אני ממליץ אפוא על הצמדת הקצבה לשכר המינימום באופן קבוע וליישום מיידי כבר בשנת 2017. העלות המיידית בסעיף זה היא להערכתי כ-80 מלש"ח ובנוסף לשנים קרובות עוד כ-140 מלש"ח וסה"כ כ-220 מלש"ח". מדובר על כסף קטן למדינה ורווחה גדולה לאזרחים.

התאמת קצבת השירותים המיוחדים והשוואתה לגובה של שכר המינימום היא רק הצעד ההכרחי הראשון, אבל היא לא צעד מספיק. הקצבה חייבת להשתוות לעלות המעסיק בפועל, אחרת הסבל יימשך גם אם בממדים יותר קטנים. בשלב הבא יהיה על המדינה לפצות את אותם האנשים שנאלצו להוסיף לאורך השנים מכספם להשלמת החובה החוקית שלהם.

מהקריאה הטרומית ועד לסוף התהליך יש עוד דרך ארוכה, לפעמים ארוכה מדי. לא נותר לכולנו אלא לקוות שהתיקון הזה יצלח את כל המכשולים ויביא מזור לכל הזקוקים לו, ויפה שעה אחת קודם. שר האוצר כחלון הוכיח שכשהוא רוצה להיות חברתי, הוא יודע להיות חברתי.

אשר רוכברגר הוא פעיל זכויות האדם וחבר בוועד המנהל של  העמותה "נכה לא חצי בן אדם" הפועלת בתחום זכויות האדם ורווחת האנשים עם מוגבלויות. אשר בעצמו בן אדם עם מוגבלות רב מערכתית, נושא תעודת עיוור והוכר ע"י הביטוח הלאומי כבן אדם עם 100% נכות, 100% אובדן כושר השתכרות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf