newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המסמכים חושפים: הקשרים החמים בין ישראל לדיקטטורה בברזיל

ז'איר בולסנרו, הנשיא הנבחר של ברזיל, מתגעגע לימי הדיקטטורה הצבאית שנפלה לפני 33 שנה. עיון במסמכי משרד החוץ מאותה תקופה מגלה שישראל ייחלה שהמשטר הצבאי יאריך ימים, חתמה אתו הסכם לשת"פ גרעיני לצרכי שלום ואף פינטזה לשלוח לשם פליטים פלסטינים. מסמך מיוחד

מאת:

לפני כשבועיים נבחר איש הימין הקיצוני ז'איר בולסונרו לתפקיד נשיא ברזיל. מאז 1990 כיהן בולסונרו בקונגרס הלאומי בברזיל, שם היה מזוהה עם השוליים האחוריים והצעקניים של הימין הקיצוני ועם הגעגועים לדיקטטורה הצבאית ששלטה במשך יותר מ-20 שנה בברזיל. זכייתו בבחירות לנשיאות התקבלה באהדה על ידי הימין בישראל, וראש הממשלה נתניהו אף הודיע על כוונתו להשתתף בטקס ההשבעה של בולסונרו בינואר הקרוב. זו הזדמנות לבחון את הקשרים ההדוקים למדי של ישראל עם הדיקטטורה הצבאית בברזיל, קשרים שהיו מבוססים על אהדה ההדדית ושיתוף פעולה ביטחוני.

רוב הדיווחים התקשורתיים בארץ ובעולם פירשו את האירוע כחלק ממגמה עולמית של תסכול מהגלובליזציה, ייאוש ממודל הדמוקרטיה הליברלית והתחזקות הימין בכלל והימין הקיצוני בפרט. המגמות הכלל-עולמיות האלה סייעו לבולסונרו להפיג את חששם של בוחריו, כי בחירה בו תפגע במעמד וביחסים הבין-לאומיים של ברזיל, הנמצאת בכל מקרה במשבר פוליטי וכלכלי חמור ומתמשך. אבל הבחירה בבולסונרו הושפעה גם מתהליך פנימי שהתחולל בברזיל ב-33 השנים האחרונות, מאז תום שלטון הדיקטטורה הצבאית, ששלטה במדינה בין השנים 1985-1964. התבוננות בתהליך הזה מגלה שבולסונרו הוא סימפטום של מחלה שמעולם לא טופלה.

לפי ועדת האמת הברזילאית, במהלך שנות הדיקטטורה נרצחו או הועלמו 443 אזרחים. מטייחי הזוועות בברזיל טוענים שמספר זה קטן בהשוואה לפשעי חונטות אחרות באמריקה הלטינית באותן השנים, ולכן יש להגדיר את ברזיל של אותה העת "דיקטטורה רכה". ישנם אף הטוענים שזו כלל לא הייתה דיקטטורה, שכן אזרחים שולבו במשטר וחלק ממנגנוני המדינה נשמרו.

מועמד הימין הקיצוני ז'איר בולסונארו. "ברזיל ואלוהים מעל לכל" (צילום: Janine Moraes / Câmara dos Deputados)

ז'איר בולסונרו, הנשיא הנבחר של ברזיל. געגועים לדיקטטורה ויחסי ידידות עם נתניהו (צילום: Janine Moraes / Câmara dos Deputados)

בברזיל לא עשו חשבון עם הדיקטטורה

אלה שנתקפים בגעגועים לתקופת הדיקטטורה מתעלמים מכך, שכוחות הביטחון עצרו ועינו בעינויים קשים אלפי בני אדם. ברזיל של אותה העת שימשה מודל למשטרים רצחניים אחרים, והמשטר הצבאי בברזיל אף הגדיל לעשות והתערב בדיקטטורות אחרות באזור. בין היתר, ברזיל סייעה להפיכה של פינושה ולדיכוי הפנימי בצ'ילה, להפיכות הצבאיות בבוליביה, לדיכוי הפנימי באורוגוואי ולתכנון "מבצע קונדור" המשותף לדיקטטורות בחלקה הדרומי של אמריקה הלטינית לחיסול פעילי שמאל וגרילה.

ברזיל היא ככל הנראה המדינה היחידה באמריקה הלטינית, שלא קיימה תהליך ממשי של חשבון נפש על שנותיה האפלות של הדיקטטורה הצבאית. חוק חסינות מיוחד משנת 1979 אוסר עד היום על העמדה לדין של קציני הצבא האחראים לפשעי הדיקטטורה. ועדת האמת הברזילאית הוקמה בשלב מאוחר יחסית, בשנת 2011, ובניגוד לוועדות אמת אחרות היא חקרה מעט מאוד, ובעיקר סיכמה דוחות של ארגוני זכויות האדם ושל הקורבנות ואת הפרסומים שהיו קיימים ומוכרים עד אז, יחד עם מסמכים של ה-CIA שקיבלה מממשל אובמה.

מבני הכוח, החברה והכלכלה בברזיל השתנו מעט מאוד מאז המעבר החלקי לדמוקרטיה. חלק מהאשמה מונח לפתחן של מפלגות השמאל והמרכז, ששלטו במדינה ב-33 השנים האחרונות וחששו להתעמת עם הממסד הקפוא. לכך יש להוסיף את כישלונות השמאל במערכת הבחירות האחרונה. תרומה גדולה לניצחונו של בולסונרו תרם הניסיון המפוקפק של מפלגת הפועלים – ששלטה בברזיל מאז שנת 2003 – להותיר על כנה את המועמדות לנשיאות של לולה דה סילבה, בעודו יושב בכלא בגין הרשעתו בשחיתות. החלפתו ברגע האחרון במועמדותו החיוורת של הכלכלן פרננדו חדד כשלה אף היא.

היעדרו של דיון ציבורי על תקופת הדיקטטורה והידע המועט של מרבית הציבור בברזיל על מאורעות אותה העת יצרו זיכרון קולקטיבי חסֵר ורפה. אין להתפלא אפוא שבולסונרו מביע שוב ושוב תמיכה בעינויים, בביטול המשטר הדמוקרטי, בפגיעה בזכויות הנשים, ברדיפה ואף בחיסול של להטב"ק, של מפלגות השמאל ושל עובדים – ובכל זאת אין הוא מצטייר בקרב עשרות מיליוני מצביעים כאִיוּם אלא כפוליטיקאי עם רגליים על הקרקע שיכול לחלץ את ברזיל ממשבריה.

בישראל קיוו שהדיקטטורה הצבאית "תאריך ימים"

עיון במסמכים בתיקי משרד החוץ הישראלי בארכיון המדינה מגלה שממשלת ישראל ונציגיה באמריקה הלטינית התעניינו מעט מאוד במצב זכויות האדם בברזיל בזמן המשטר הצבאי. נציגי משרד החוץ בברזיל התנהלו כמנהלי מתנ"ס קהילתי ענק בשטח של 8.5 מיליון קמ"ר: הם התמקדו בארגון פעילויות שוליות של הסברה ותרבות ישראלית, וקיימו דיונים חוזרים ונשנים בהעברת השגרירות הברזילאית לירושלים. השגרירות אספה באופן אובססיבי כל אזכור של מדינת ישראל בתקשורת המקומית, ניתחה את משמעויותיו ושלחה עותקים לישראל.

כך נכתב במסמך שהכינה שגרירות ישראל בברזיל לאחר ההפיכה הצבאית ב-1.4.1964: "ההפיכה בוצעה במהירות ובתכנון להפליא והביאה, למעשה, במשך 24 שעות, לא רק לנפילתו של גולארט [הנשיא הנבחר], אלא גם לדיכוי כל האלמנטים השמאליים (…) ברזיל נמצאת היום במצב מעבר שאפשר להגדירו כדיקטטורה צבאית עם מעטה פרלמנטרי." ב-16.6.1965 כתב אריה אשל, מנהל אמריקה הלטינית במשרד החוץ, שהוא מקווה כי "המשטר הנוכחי בברזיל יאריך ימים."

נשיא ישראל זלמן שז"ר מניח זר על קבר החייל האלמוני בברזיל בביקור ב-1966, שנתיים אחרי עליית הדיקטטורה (צילום: לע"מ)

נשיא ישראל זלמן שז"ר מניח זר על קבר החייל האלמוני בברזיל בביקור ב-1966, שנתיים אחרי עליית הדיקטטורה (צילום: לע"מ)

במברק של שגרירות ישראל מ-26.9.1966, דווח לגבי הפגנות הסטודנטים כי "הסיסמאות הן תמיד פוליטיות ומכוונות נגד המשטר. כמעט אין ספק בכך שאלמנטים שמאלנים מתסיסים את משקעי המרירות הקיימים בקרב הסטודנטים." במברק נוסף מ-15.12.1966 נכתב "לאיש לא אכפת מה קורה ל'דמוקרטיה' בברזיל." למרות זאת, וברוח שירו של מרטין נימלר 'לא השמעתי את קולי', במברק שנשלח לירושלים ב-3.7.1967 התלוננו על הקושי בקידום פרופגנדה ישראלית, כי "אין אפשרות להפעיל ארגוני סטודנטים לטובתנו, שכן הארגונים הללו פורקו, למעשה בגלל שמאליותם, והוא הדין בארגונים מקצועיים, שלמעשה אינם קיימים."

לאחר מלחמת 1967, הקדים ראש הממשלה לוי אשכול את ח"כ בצלאל סמוטריץ' בחמישים שנים כאשר הגה תכנית טרנספר ובחן את האפשרות לבצע "הגירה של תושבים ערבים מהשטחים המוחזקים לברזיל." לאחר שיחות שקיים אשכול עם שגריר ברזיל בישראל, הוא כתב ב-23.8.1967 כי "שיחות אלה נותנות לי יסוד להאמין כי בטיפול אינטנסיבי, ניתן להגיע לכך שאלפים אם לא עשרות אלפי משפחות ערביות, בייחוד מרצועת עזה, יהגרו לברזיל."

ברזיל 14 by LocalCall on Scribd

לוי אשכול מתעניין ב"הגירת תושבים ערבים מהשטחים המוחזקים לברזיל"

היות שמשרד הביטחון בישראל מסתיר את המסמכים מהייצוא הביטחוני הישראלי, ובברזיל לא נערכה חקירה ציבורית רצינית, מעט מאוד מידע נחשף בנוגע לקשרים הביטחוניים בין שתי המדינות באותה התקופה. המידע המועט שנתגלה מעיד על קשרים הדוקים בין המדינות. כוחות הביטחון הברזילאים השתמשו ברובי עוזי, ודו"ח ועדת האמת של ברזיל חשף שחיילי יחידת המודיעין SNI – שהייתה אחראית ראשית לעינויים, לדיכוי ולפשעים שביצע המשטר – קיבלו הכשרוֹת בישראל.

מדעני אטום ישראלים נוסעים לעבוד בברזיל

לפי מסמכי משרד החוץ, שתי המדינות מינו נספחים צבאיים זו אצל זו. בשנת 1973 הציגה ישראל בסלון האווירי בסאו פאולו מטוסים, טילי גבריאל, מוצרים אלקטרוניים ועוד. מסמכים של משרד החוץ מעידים על ניהול מגעים לגבי מכירת התוצרת הצבאית הישראלית לברזיל. בין היתר פורטו שם: ספינות, מסוקים, חימוש, מכשירי קשר ואלקטרוניקה, טילי שפריר וגבריאל, שיפוץ מנועים של מטוסים, מערכות רדאר, גדר אלקטרונית, אימונים צבאיים ומשלוח יועצים צבאיים לברזיל.

היבט מוּכּר פחות של היחסים בין המדינות היה שיתוף פעולה גרעיני לצורכי שלום. מדעני גרעין ישראלים נסעו לעבוד בברזיל, ובראשית שנות השבעים ביקר שם ראש הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית, שלהבת פריאר. ההסכם הראשון בין המדינות בנושא הגרעין נכנס לתוקף ב-10.8.1964, כארבעה חודשים לאחר ההפיכה הצבאית. לאחר מכן נחתמו הסכמים משלימים בשנים 1966, 1967 ו-1974.

מערכת היחסים עם ברזיל לא נרעשה מן הדיווחים על בעיית האנטישמיות בברזיל. כך למשל, בשנת 1967 מונה מיירה פנה (Miera Pena)) לתפקיד שגריר ברזיל בישראל, אף שמשרדי החוץ והביטחון הישראליים חשדו שהוא נאצי ואנטישמי

מסמך מ-19.12.1975 שחיבר סגן מנהל המחלקה לשיתוף בינלאומי במשרד החוץ, גדעון תדמור, מעיד על דעיכת שיתוף הפעולה הגרעיני בין המדינות, בין היתר בשל רצונו של המשטר הברזילאי להצניע את יחסיו עם ישראל, וכן לאור "אכזבה ברזילאית מסוימת מסוג הסיוע שהצענו שלא היה בדיוק מה שחיפשו." למרות שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, ביוני 1981 טענה ברזיל שישראל הפיצה מידע על עסקה ברזילאית למכירת אורניום וציוד גרעיני לעיראק, ובמשרד החוץ הישראלי סברו שמדובר בהדלפות מכוונות של המוסד.

בדומה להתנהלותה של מדינת ישראל ביחסיה עם בוליביה, פרגוואי, צ'ילה וארגנטינה, גם מערכת היחסים עם ברזיל לא נרעשה מן הדיווחים על בעיית האנטישמיות בברזיל והנאצים המסתתרים בה. כך למשל, בשנת 1967 מונה מיירה פנה  (Miera Pena)) לתפקיד שגריר ברזיל בישראל, אף שמשרדי החוץ והביטחון הישראליים חשדו שהוא נאצי ואנטישמי; בדצמבר 1973 נודע למשרד החוץ בישראל שהמשטרה הברזילאית מאזינה לטלפונים ועוקבת אחר שליחים ישראלים כדי לאתר העברות כספים מברזיל; ובנובמבר 1975 הגיעה למשרד החוץ ידיעה שייתכן כי כוחות הביטחון בסאו פאולו מתכננים לבצע פעילות נגד הקהילה היהודית שם כדי להוכיח את חוסר הנאמנות של היהודים.

במסגרת החיזור אחרי ברזיל, ישראל ניסתה למתג את עצמה כשותפה חיונית למאבק בטרור העולמי, בין היתר כדי לשכנע את הברזילאיים שאש"ף הוא ארגון טרור שאין להכיר בו. לשם כך משרד החוץ העביר לברזיליה מידע "מודיעיני". כך למשל, המשרד ביקש להפיץ מידע שפליטים מאנגולה מתאמנים כדי להסתנן לברזיל ולבצע פעולות חתרניות, וכי אש"ף מאמן ותומך בארגוני גרילה בכל היבשת (רק לוחמים מעטים מאוד מתוך קבוצות הגרילה הארגנטינאיות התאמנו עם אש"ף).

משרד החוץ הישראלי אף ביקש מקיבוץ ברור חיל, שבו התגוררו יהודים יוצאי ברזיל, לפנות למשרד החוץ הברזילאי ולשתף את חוויותיהם מעצם היותם "עמדה קדמית של העולם החופשי מול גלי התוקפנות הנתמכת ע"י העולם הקומוניסטי." האמנם הסתערו הקומוניסטים על גדרות הקיבוץ בנגב? השימוש החוזר ונשנה באיום הטרור, בקומוניזם ובטרור העולמי להצדקת היחסים הפוליטיים והביטחוניים בין המדיניות היה ציני ביותר, שכן כבר בשנת 1966 נכתב בסקירה שהכין משרד החוץ על המצב בברזיל כי "לפי הערכתנו אין כרגע במדינה ארגון כלשהו המסכן את המשטר הקיים."

מייד אחרי ההפיכה הצבאית הייתה ישראל בטוחה בברית האיתנה עם ברזיל, אולם כעשור לאחר מכן חלה התפכחות מסוימת במשרד החוץ. במברק מ-28.5.1975 שהכין שגריר ישראל דאז, מרדכי שניאורסון, נכתב כי "מטרתה של ברזיל ביחסיה עם מדינות המזרח התיכון היא פרגמטית לחלוטין ועיקרה קידומם של האינטרסים הכלכליים, המסחריים והפיננסיים החיוניים שלה כפי שהוגדרו ע"י הנשיא (…) אינטרסים אלה מחייבים טיפוח קשרים עם ארצות ערב, בראש וראשונה עם אלו המפיקות נפט." באשר לייצוא הביטחוני טען השגריר כי "חוגים בעלי השפעה בצמרת הצבא רוחשים אהדה לישראל וגילו בהזדמנויות רבות עניינם ביצירת קשרים הדוקים ותכליתיים יותר עם צה"ל ועם התעשיות הצבאיות שלנו (…) שיקולים שאופיים מדיני מקשים ואף מונעים במקרים מסוימים, ביצוען של עסקאות רכש ולא די באהדתם של חוגי צבא וציבור כדי לגבור על המכשולים המדיניים." לכן, בנוגע לתוצרת הצבאית הישראלית הוא הציע כי "מוטב שנתרכז במוצרים שאת זהותם הישראלית ניתן להסוות."

לאחר שש-עשרה שנות תמיכה ישראלית בדיקטטורה בברזיל ובטיוח פשעיה, הידרדרו היחסים בין שתי המדינות, כאשר בפתיחת מושב הפרלמנט בברזיל, ב-1.3.1980, הודיע המשטר הצבאי על הכרתו באש"ף כנציג העם הפלסטיני וכשותף חיוני למשא ומתן שיקבע את עתיד פלסטין. כך גם אמר שר החוץ הברזילאי בפגישתו עם שר החוץ הישראלי דאז, יצחק שמיר, בספטמבר 1981.

שוטרים בברזיל. הנשיא הנבחר בולסונרו הביע תמיכה בהחזרת העינויים (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

שוטרים בברזיל. הנשיא הנבחר בולסונרו הביע תמיכה בהחזרת העינויים (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

נתניהו מבטיח לבולסונרו "ידידות גדולה"

נתניהו מיהר לברך את בולסונרו על ניצחונו בבחירות, ואמר בשיחת טלפון "אני סמוך ובטוח שבחירתך תביא לידידות גדולה בין העמים ולהידוק הקשרים בין המדינות." לאחר מכן, בולסונרו, שהאוונגליסטים נמנו עם תומכיו במערכת הבחירות, הודיע על כוונתו להעביר את שגרירות ארצו לירושלים, ונתניהו הודיע שיגיע לטקס ההשבעה בברזיל.

שיטת "פוליטיקת הפחד" משותפת לנתניהו ולבולסונרו. נתניהו משתמש לצרכיו הפוליטיים באיראן וב"ערבים הנוהרים לקלפיות באוטובוסים", ובולסונרו משתמש במשבר הקשה בוונצואלה, בקהילת הלהט"בק ובמעט הקומוניסטים שנותרו כשעירים לעזאזל כדי לבסס את כוחו. שניהם מבצעים דה-לגיטימציה לארגוני זכויות האדם ולמפלגות השמאל, וההסתה שלהם עלולה לעלות בחיי אדם.

שני המנהיגים הנבחרים, נתניהו ובולסונרו, הם מנהיגים אנכרוניסטיים שאיבדו קשר עם המציאות. שניהם מזכירים את קצין המודיעין בצבא הקיסרי היפני, היראו אונודה, שלאחר תום מלחמת העולם השנייה סירב להיכנע והמשיך להילחם בג'ונגל בפיליפינים במשך 29 שנים. רק לאחר שמפקדו לשעבר הובא אליו והצהיר שהמלחמה הסתיימה ושפקודת הלחימה מבוטלת, הסכים האיש לעזוב את המסתור ולשוב ליפן. בולסורנו מסרב להאמין שהמלחמה הקרה הסתיימה ושאין חשש שהקומוניסטים ישתלטו על ברזיל והעולם. נתניהו מסרב להאמין שמלחמת 1948 הסתיימה ושמצבה הקיומי, המדיני והביטחוני של מדינת ישראל בשנת 2018 שונה לחלוטין.

עו"ד איתי מק הוא פעיל ועורך-דין לזכויות אדם, הפועל להגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על הייצוא הביטחוני הישראלי

(את המסמכים המקוריים אפשר לראות כאן)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf