התוצאות במרצ: הסוציאליסטים נדחקו לאחור בערים החזקות

הפריימריז של מרצ הביאו לא רק רשימת מועמדים שאפשר בהחלט לתהות עד כמה היא תטיב עם המפלגה ועם השמאל בישראל בכלל, אלא גם אפשרות נדירה להסתכל על חברי המפלגה שיצאו להצביע ועל דפוסי ההצבעה שלהם לפי מקומות ההצבעה.

יש סיבה טובה להיות פסימיים בנוגע לעתידה של מרצ. צריך להסתכל בעיקר על המחנה הסוציאליסטי, שאמנם הצליח להגיע להישגים מסוימים בפריימריז האלה, אבל כשבוחנים את הפרופיל של המתפקדים למרצ ואת בסיסי התמיכה של אותו מחנה סוציאליסטי, לא ברור עד כמה הוא יצליח לשמר אותם.

שיטת הבחירות בפריימריז במרצ מקשה קצת על הגעה לנתונים מדויקים, שכן כל חבר במפלגה יכול היה להצביע בכל סניף, והעובדה שאנשים מתגוררים ביישוב מסוים – לא תמיד מעידה על מצבם הסוציו-אקונומי ויכולת ההתניידות שלהם. מה גם שיישובים מאשכולות סוציו-אקונומיים מסוימים או מרמה מסוימת של פריפריאליות לא מהווים מקשה הומוגנית אחת. מעבר לכך, אחוז המצביעים מכלל המתפקדים עמד על 83%. זהו אחוז מכובד ללא ספק, אבל עדיין לא משקף את כלל המצביעים. ובכל זאת, אפשר להסיק מהנתונים כמה דברים.

נראה שבקרב מתפקדי מרצ – האשכולות התחתונים והעליונים (כלומר אוכלוסיות מחתך סוציו-אוקנומי נמוך או גבוה, בהתאמה) – מקבלים משקל גדול יותר ממשקלם באוכלוסייה הכללית. הדבר נכון במיוחד לגבי האשכולות העליונים (כאמור, ישובים "מבוססים" יחסית) שמהווים רוב במפלגה ומיעוט באוכלוסייה הכללית. למרבה הפליאה, אשכולות 4-6, שמהווים רוב באוכלוסייה הכללית, הם מיעוט מבוטל במפלגה.

כך למשל, ישובים מאשכול 8, המכיל ערים כמו רעננה או ישובים אחרים בצפון השרון, מהווים רק 15 אחוזים מהאוכלוסיה הכללית, אך 36 אחוזים מהמצביעים לפריימריז במרצ באו מהם. לעומת זאת, רק 13 אחוז מהמצביעים בפריימריז הגיעו מישובים מאשכול 5, המכיל ערים כמו בת ים, עפולה או שדרות והמהווה 21 אחוז מהאוכלוסיה. במלים אחרות, ישובים מבוססים יחסית יוצגו בפריימריז של מרצ באופן לא פרופורציונלי לחלקם מהאוכלוסיה הכללית.

אבל מעבר לפילוחים כאלה ואחרים, אני מבקש להסתכל בעיקר על המחנה הסוציאליסטי במפלגה. מובן שקשה להגדיר מי בדיוק סוציאליסט ומי לא, ולגבי כל אחד מהמועמדים ניתן לקיים דיונים ארוכים, אבל בכל זאת הייתי מסמן את אילן גילאון, מהרטה ברוך-רון, עלי סלאלחה, אבי דבוש ויניב שגיא כמועמדים שאצלם הסוציאליזם מהווה את אחת האג'נדות המרכזיות. שלושת הראשונים נתמכו בבירור על ידי "האדומים", הקבוצה הקשורה לאילן גילאון, הרביעי מוביל את מטה הפריפריות במפלגה, והאחרון רץ באופן עצמאי יותר, אבל הדגיש מאוד את הקשר שלו לתנועה הקיבוצית.

מבלי להתייחס לכל מועמד בנפרד, אפשר לסמן בקווים כלליים שבישובים בעלי דירוג סוציו-אקונומי נמוך, ובעיקר בישובים פריפריאליים יותר (אשכולות 1-6 במדד הפריפריאליות), נרשמה העדפה למועמדים האלה, ונראה שבישובים יותר מבוססים ויותר מרכזיים הם נדחקו לאחור (באשכולות 7-10 במדד הפריפריאליות, התמיכה הייתה בעיקר במיכל רוזין, מוסי רז ואבי בוסקילה).

המחנה הסוציאליסטי נמצא, אם כן, במצב מוזר, שבו בסיס התמיכה שלו נמצא בקרב קבוצות אוכלוסייה שבדרך כלל לא מתעניינות במרצ, או שמרצ לא מתעניינת בהם. גם אם מחשיבים את ההצלחה הגדולה שלו בקרב תושבי הקיבוצים, אפשר לצפות שככל שהמחנה הזה ינסה לקדם פוליטיקה סוציאליסטית, הוא יאבד גם את בסיס התמיכה שמתגורר ביישובים יותר מרכזיים ועשירים.

צריך להבין, בכל מקרה, שהפוליטיקה הסוציאליסטית מכוונת להעברת הכוח הפוליטי לידיהם של העובדים ולביטול המעמד המורם מעם של העשירים יותר. כל פוליטיקה אחרת המדברת בשם הסוציאליזם היא לא יותר מאחיזת עיניים ומקסם שווא,. היא נכשלה בעבר והיא עתידה להיכשל בעתיד. אפשר לצפות שאם המחנה הסוציאליסטי יצליח לסחוף למרצ קבוצות חדשות, הכוח שלו יגדל, אבל ניסיון העבר מלמד שהוא לא הצליח בזה משמעותית, ולא ברור עד כמה הוא יוכל להצליח בזה בעתיד.

בכל זאת, יש מה לעשות. אני רוצה להצטרף למי שאומר שאת הבשורה של השמאל אנחנו לא נראה בתשיעי באפריל, אלא למחרת, בעשירי באפריל, בתוך המסגרות שנצליח לבנות אחרי הבחירות. המחנה הסוציאליסטי במרצ מורכב מאנשים מרשימים בעלי חשיבות פוליטית, והוא כבר קנה אחיזה מסוימת במקומות, שמרצ לא מגיעה אליהם בדרך כלל. הגיע הזמן לחשוב על עזיבה של המפלגה והמלכוד הבסיסי שכרוך בה והגברה של המאמצים לגייס לטובת המאבק הסוציאליסטי קבוצות שלא יכולות לראות במרצ את הבית שלהן.

הדבר הזה יהיה אפשרי הודות להתגייסות לצד האנשים העובדים והאנשים שנאבקים לשיפור התנאים שלו במעמדות הנמוכים ובמעמד הביניים הנשחק, בפריפריה ובמקומות אחרים. זה יקרה הודות לשיתוף פעולה צמוד עם ארגוני עובדים, שיכולים להוות בסיס תמיכה משמעותי וחדש. זה יקרה הודות לגיבוש חזית מאורגנת, שתבטיח לאנשים שהם יכולים לחיות טוב יותר, בכלכלה צודקת יותר, ושמגיע להם יותר. זה לא יקרה על ידי השקעה מיותרת של אנרגיות בניסיון לשנות את מרצ מבפנים. תנו למרצ להיות מה שהיא, ולייצג בעיקר אנשים מבוססים. תנו לסוציאליזם להיות מה שהוא, ולפעול למען אנשים אחרים.

אורי שוסטר הוא סטודנט להיסטוריה של עם ישראל.