newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החרם הכלכלי על ישראל לא יצליח לסיים את הכיבוש

אין מספיק מדינות שיצטרפו לסנקציות על ישראל, המדינות הפוטנציאליות חלשות הרבה יותר משהיו בימי האפרטהייד בדרום אפריקה, ואפילו חרם צרכנים לא באמת ייפגע בענפי הייצוא הגדולים

מאת:

כותב אורח: יונתן מזרחי

המודל שמנסות לקדם התנועות שקוראות לחרם הכלכלי על ישראל מבוסס על מקרה דרום אפריקה, ועל תרומתו המכרעת של החרם שהוטל עליה לסיום משטר האפרטהייד. הניסיון של פלסטינים ותומכיהם לייצר ההקבלה בין המקרים מאפשר להם לחזק את התפיסה שישראל היא מדינת אפרטהייד.

מבלי להיכנס לשאלה האם זה אכן המצב או לא, די ברור שחלק מרכזי מהמניעים של פעילי הוא כעס על ישראל ועל מדיניותה בשטחים, לצד הצורך האנושי לפעול לפי אמות מידה מוסריות. אך למרות שהכעס והביקורת על ישראל מוצדקים, החרם הכלכלי נועד להיכשל.

> בנימין נתניהו באמת מעוניין במשא ומתן לשלום

גרפיטי שקורא לחרם על חומת בית לחם (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

גרפיטי שקורא לחרם על חומת בית לחם (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

פה זה לא איראן

הסיבה המרכזית לכישלונו הצפוי של החרם היא ההבדל בין התנאים הפוליטיים והכלכליים ששררו בעולם בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת לבין ימינו אנו. אז, כאשר הגוש הקומוניסטי היה בתהליך התפרקות והחל את ראשית צעדיו לכיוון המערב, מדינות המערב היו בשיא כוחן הפוליטי. קריסת האיום הפוליטי והצבאי המרכזי עליהם, אחרי יותר מארבעה עשורים, לצד תחילתו של מהלך האיחוד האירופאי לא השאירו מקום לספק לגבי מעמדן הבלתי מעורער של מדינות המערב בפוליטיקה העולמית.

באותן שנים, התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) של מערב אירופה, צפון אמריקה, אוסטרליה ויפן היווה 62 אחוזים מתוך הכלכלה העולמית (לפי נתוני התל"ג העולמי בשנת 1991). אם נוסיף את חלקי האחוז של הדמוקרטיות החדשות במזרח אירופה והדמוקרטיות במזרח הרחוק כדוגמת דרום קוריאה, נמצא ששני שליש מהכלכלה העולמית נשלטה על ידי המדינות החורטות על דגלן שלטון דמוקרטי.

כיום, 25 שנים אחרי מה שנראה כשיאו של העולם הדמוקרטי, כלכלתן של אותן מדינות בדיוק מגיעה ל- 38.8 אחוז מתוך התל"ג העולמי (כולל יפן ולא כולל יתר מדינות אסיה ומזרח אירופה). כלומר, מבחינה כלכלית, חרם שיוטל על ידי מדינות המערב הוא פחות אפקטיבי מאשר בעבר. וזה עוד בהנחה שהן בכלל יבחרו לפעול נגד ישראל.

אמנם הסנקציות של אירופה הצליחו לפגוע בכלכלתה של מדינה חזקה כמו רוסיה לאחר פלישתה של זו לאוקראינה, אבל גם סנקציות אלו נראה שלא שינו את מדיניותה של רוסיה. המקרה הבולט ביותר של השנים האחרונות שבו לחץ כלכלי הצליח הוא המקרה של איראן. האם ניתן לדמיין אפקט דומה במקרה של חרם על ישראל? כאשר בוחנים את המפה הפוליטית העולמית בהקשר הישראלי ניתן להניח שמדינות כמו ארה"ב, גרמניה, בריטניה, ובמובן מסוים גם צרפת ואיטליה לא יתמכו בחרם כלכלי על ישראל. סך כל התל"ג של מדינות אלו הוא 26.3 אחוז מהכלכלה העולמית.

אם בוחנים את המדינות שנחשבות הכי פרו-פלסטיניות רואים שהמדינות הסקנדינביות והולנד מהוות פחות מ-2 אחוז מהתל"ג העולמי. כלומר, גם אם מדינות אלו יתמכו בחרם מלא (וסביר להניח שהן לא), הרי שהשפעתן תהיה מזערית, ולכן לחרם הכלכלי אין בעצם סיכוי. וכאמור, גם אם נניח מצב פוליטי שבו כל מדינות המערב הדמוקרטיות יחרימו את ישראל, כוחן בכלכלה העולמית קטן משמעותית לעומת המציאות של לפני 25 ושנה.

> "מחרימים – נקרקף אתכם אחד אחד"

כרזות נגד החרם בכנס ידיעות אחרונות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כרזות נגד החרם בכנס ידיעות אחרונות (אורן זיו / אקטיבסטילס)

יותר נזק מתועלת

מצאנו אם כן שהסיכויים לסנקציות משמעותיות מצד מדינות חזקות בעולם הם נמוכים למדי. אבל גם אם מניחים שעיקר החרם הכלכלי יגיע מצד אזרחים, בצורה של חרם צרכנים עולמי, עדיין יש להניח שענפי הייצוא העיקריים של ישראל לא יפגעו. הסבירות שתעשיות הביטחון, היהלומים, הכימיה והטכנולוגיה יפגעו מחרם צרכנים הוא לא גבוה במיוחד. צרכנים בסופר באירופה אולי יקנו פחות תמרים מבקעת הירדן, אבל קהלי היעד של נשקים ישראלים לא יצמצמו את הצריכה מטעמי מוסר.

לכן, כאשר בוחנים את יעילות החרם הכלכלי כגורם שיכול לשנות את מדיניות הכיבוש של ממשלות ישראל לא ניתן שלא  לראות שהכלי הזה לא אפקטיבי. הקריאה לחרם כלכלי על ישראל מבוססת על תפיסה מוסרית ועל רצון להעניש את ישראל על מעשיה. אבל ישראל  מצליחה למנף את החרם לצרכיה ולטעון בפני העולם שמבחינה מוסרית חרם כלכלי יונק מהאנטישמיות הקלאסית, שמזהה את היהודי עם חמדנות ואהבת כסף, שקודמת לכל דבר אחר. זה  דימוי שהמערב מנסה להתנער ממנו. גם הציבור בישראל מתמסר בקלות לרטוריקה בנוסח נתניהו, שקושרת את החרם עם אנטישמיות.

כך שהמאבק בכיבוש לא יכול להיות מאבק כלכלי. זה לא אומר שמבחינה מוסרית אדם צריך לקנות מוצרים מההתנחלויות, אבל חשוב לזכור שפעילות מוסרית לאו דווקא משנה מציאות. כלומר, למרות שתנועות החרם הפכו לפופולריות בקרב קבוצות מסוימות, אין ביכולתן להביא באמת לסיום הסכסוך. בפועל, נראה שהתוצאה העיקרית של הקריאות לחרם היא הסתגרות גדולה יותר של כל צד בעמדתו ובתחושת הקורבנות. במצב הזה תנועת החרם עלולה לגרום יותר להרחקת הפתרון הפוליטי מאשר לקידומו.

יונתן מזרחי הוא ארכיולוג וממייסדי ארגון "עמק שווה". הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+

> "אנחנו הופכים למיינסטרים": ראיון עם עומר ברגותי, ממייסדי תנועת החרם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf