newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

גם בעידן טראמפ ונתניהו, עבודת שטח מביאה ניצחונות לשמאל

ההישגים של מועמדי שמאל בבחירות האמצע בארה"ב ובבחירות המקומיות בישראל הוכיחו שאפשר לשנות את המציאות הפוליטית ולנצח את הימין

מאת:

דבר מדהים קרה בשבועות האחרונים: מועמדים שמאליים זכו בבחירות האמצע בארה"ב ובבחירות המקומיות בישראל, תוך הצגת אג'נדה שמאלית מובהקת ועל אף השליטה של ממשלות ימין קיצוניות ושיח אנטי-דמוקרטי בשתי המדינות.

למען האמת, זה לא צריך להפתיע אף אחד. רבים בציבור הישראלי רוצים בסיום הכיבוש, תומכים בהפרדת דת ומדינה, בשוויון זכויות לקהילה הגאה ולמיעוטים ובמדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית – דהיינו, חיזוק העבודה המאורגנת והגדלת ההוצאה והשירותים הציבוריים. את אותה תמונת מציאות אפשר לראות גם בציבור האמריקני: מרבית האמריקנים תומכים בארגוני העובדים, בזכויות להט"ב, דורשים אכיפה נוקשה יותר על אחזקת נשק ומתנגדים לאיסור על הפלות.

אז למה המדיניות של ממשלות ישראל וארה"ב אינן משקפות את רצון הבוחרים?

התשובה פשוטה: דונלד טראמפ ובנימין נתניהו משתמשים בפחד ושנאה כדי לתעל את החרדות של הבוחרים שלהם. טראמפ השתמש בשיירת הפליטים הדרום אמריקאים שצועדים לעבר ארה"ב על מנת להפחיד את הבוחרים הרפובליקאים ולגרום להם לצאת להצביע. וכמו טראמפ, כך מקבילו הישראלי, שכבר 20 שנים מפמפם לנו חרדות קיומיות ואויבים מכל עבר – הגרעין האיראני, חמאס בעזה או אפילו הערבים שמגיעים באוטובוסים. הניסיון (החלוש) של השמאל לתקוף את דוקטרינת ההפחדה הזו הסתיימה לרוב בהתגוננות, חוסר בטחון עצמי, עם מעט מאוד יכולת לקדם אג'נדה אלטרנטיבית לזו הנוכחית.

מרבית הישראלים והאמריקאים תומכים בנישואים גאים, אבל המנהיגות לא משקפת את רצונם. הפגנת הקהילה הגאה מול משרדי הממשלה בתל אביב במחאה על אי שוויון ללהט"ב (תומר ניוברג / פלאש 90)

ובכל זאת – ההצלחות של קמפיינים פרוגרסיביים בבחירות האחרונות מציגות אפשרות למציאות ולפוליטיקה אחרת: פוליטיקה שבה נבחרים וציבור עובדים יחד, מגייסים תמיכה ובונים קהילות מחויבות שמוכיחות שהן יותר חזקות מאותה דוקטרינת הפחד. בחודשים האחרונים ראינו איך פעילים בשתי המדינות יצרו מערך שטח פוליטי שלא נראה קודם (לפחות בישראל): דפקו על דלתות, קיימו שיחות שכנוע עם בוחרים ובעיקר לא נפלו לספינים ולטקטיקת השנאה של הימין.

בבחירות המקומיות בישראל, זכינו להצצה לאיך צריכה להיראות פוליטיקה שמאלית מנצחת במספר רשויות ויישובים שאינם דווקא מאזור הנוחות של השמאל. דוגמא לכך היא רשימת מרצ-מקומי בראש העין, שב-30.10 הפכה לסיעה הגדולה במועצה. תנועת מקומי, שקמה לפני כשנתיים במטרה לבנות רשת ארצית של מנהיגות מקומית וקהילות פוליטיות, שיתפה פעולה עם מרצ ואלה העמידו קמפיין משותף בעיר.

רק כדי להבהיר את גודל ההישג: בבחירות לכנסת ב-2015 הליכוד גרף את מירב הקולות בראש העין. למרצ באותן בחירות הצביעו רק 576 תושבים. השנה, לעומת זאת, סיעת מרצ-מקומי קיבלה 4,872 קולות – כמעט פי עשרה מהתוצאות בבחירות הארציות, יותר מפי שניים מהסיעה הבאה בתור בגודלה, ושלושה מושבים במועצת העיר.

הקמפיין של מרצ-מקומי לא ניסה להפוך את עורו כדי לקלוע לטעמם של המצביעים השמרנים. במקום זאת, הוא הצליח לדייק ולהציע מצע ממשי, שמאלי ומרגש שנכתב בשיתוף מלא עם התושבים. הרשימה נבנתה באופן מאוזן ומגוון, והקמפיין עסק בנושאים היומיומיים והבוערים ביותר לתושבי העיר: חלוקת משאבים שוויונית, פלורליזם, חינוך נגיש ואיכותי, תחבורה ציבורית וניידות בעיר שהופכת לבירת הפקקים של ישראל ופתיחת עסקים בשבת.

מרצ-מקומי בראש העין הגיעו להישג שכזה לא רק בגלל הכוונות הטובות והמצע המדויק – אלא בגלל שלצדו נבנתה עבודת שטח וארגון שארכו קרוב לשנה. אם להקביל למצב היום – בו (ככל הנראה) בימים הקרובים נצא למערכת בחירות שתארך כשלושה חודשים ואף מפלגה עוד לא התחילה בקמפיין ובעבודה בשטח – אפשר להבין כמה ייחודית העובדה הזו. מרצ-מקומי אתגרה את ה"זבנג וגמרנו" המסורתי בבחירות, ובמשך כמעט שנה יצרה עבודת עומק, זיהוי מצביעים ושיח מתמשך איתם, קמפייני דלת לדלת ומפגשים עם המועמדים.

מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

בפיטסבורג ובפרבריה קמפיין פרוגרסיבי מובהק ללינדזי וויליאמס, מועמדת לסנאט של פנסילבניה, הצליח לגרום למחוז רפובליקאי להצביע למועמדת סוציאל-דמוקרטית. וויליאמס, בת 34, עובדת בארגון המורים, תומכת בביטוח בריאות ממשלתי, הגדלת תקציבי החינוך, והעלאת שכר המינימום. הרפובליקאי שהתמודד מולה כיסה את המחוז בשלטים שקראו לה סוציאליסטית. אבל כשמתנדבים של וויליאמס דפקו על דלתות ושוחחו עם מצביעים, היה ברור שגם אם הם לא מגדירים את עצמם כך, רוב המצביעים במחוז הם סוציאל-דמוקרטים. גם הם מתקשים לשלם ביטוח בריאות פרטי, מרגישים שמערכת החינוך הממלכתית רעבה לתקציבים ואינה משרתת את תלמידים וחושבים שחינוך ובריאות הן זכויות ולא פריבילגיות.

הניצחונות השמאליים המובהקים האלה מוכיחים שעל אף שתיאוריית "השמאל הקורס" קוסמת לחלקנו לעיתים, העתיד לא אבד ולמען האמת, יש הרבה ניצנים של בנייה מחודשת ונכונה של המחנה. יותר מכך – הציבור מעוניין וצמא לאג'נדה שמאלית שלמה ואמיתית. אם נלמד מהניסיון המקומי ונציע חזון אותנטי, ישיר ושמאלי, כזה שאינו מתחפש או מתנצל ובטח שלא נגרר אחרי הימין ודוקטרינת ההפחדה שלו, נוכל לשעתק את הניצחונות הללו לרמה הארצית ולשנות את המשוואה הפוליטית, מלמטה למעלה, בישראל ובארצות הברית.

בר גיסין היא יו"ר משותפת של צעירי מרצ וממובילי תנועת "מקומי – מנהיגות מקומית". ד"ר מיה הבר היא ישראלית אמריקאית שחיה בפיטסבורג פנסילבניה והקימה את חברת הייעוץ "ישראל פורוורד". הפוסט פורסם לראשונה באנגלית באתר 972+.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf