newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לצעוק "ברוך גולדשטיין הצדיק" בלב כפר פלסטיני

יום קיצי אחד במילואים נקראנו לאבטח כניסת מתנחלים לקבר איתמר הכהן בכפר עוורתא. אטמנו רחוב, סגרנו חנויות והרחקנו את התושבים כדי שהם יוכלו להגיע ולקרוא להשמדת בני ישמעאל. באותו יום נגעלתי מהמדים שעל גופי

מאת:

כותב אורח: מני אביב

ימים ולילות רבים שירתי בשטחים הפלסטינים, ואני מניח שמנת חלקי לא הייתה שונה במהותה מזאת של רוב החיילים הקרביים של הדור שלי.

גם אני זכיתי לפטרל חמוש ברחובות ולנסוע שתי וערב בדרכים העקלקלות, ולפרוץ באישון ליל לבתים אקראיים כדי לחזות בעיניהם הכבושות מאימה של דייריהם. גם אני רצתי בסמטאות אחר רוחות הרפאים החמקניות של זאטוטים מקומיים, ובוודאי תרמתי רבות להגנת המולדת בכך שהסרתי עשרות דגלי פלסטין שהתנופפו בחוצפה ממרומי עמודי טלפון וחשמל. עיניי ראו ילדים בוכים תחת מטחי סטירות של קצין רב תושיה, ואוזניי שמעו את יבבות התחינה של אם צעירה, אשר לא השכילה להבין את חשיבותו הביטחונית של העוצר שהוטל על המחנה במשך כל ימי מלחמת המפרץ והמשיכה להפציר בנו שנרשה לה לקחת את תינוקה החולה לרופא.

ראיתי עצורים כפותים מוטלים על ברכיהם במשך לילה שלם, מחניקים בדממה את ייסוריהם פן יבולע להם משומריהם. הבטתי בתערובת של חמלה וזעזוע במפגן הכאב של אם מבוהלת, אשר התיישבה על הקרקע וזרקה עפר על ראשה בעוד ילדה בן השתיים-עשרה הובל אזוק אל ניידת המשטרה על לא עוול בכפו. וכמובן, ביליתי גם אנוכי שעות של שממון מרקיב בשמירה על מתחמי הווילות המבודדות של יישובים יהודיים זחוחי קומה, אשר מבעד לניגוני האהבה והתמיכה של תושביהם ידעו אוזניי תמיד לזהות את צרימות השנאה והנתק המתמיה.

רבים היו האירועים ורבים הם הרשמים החקוקים, אולם חלקם צפים ועולים שוב ושוב ואינם מניחים, ולעתים אף מתרחש איזה דבר וגורם לזיכרון מסוים להעכיר את רוחי בבהירותו המזעזעת, כממחיש בפני מצפוני המבויש את טבעה המבעית של הזוועה שהייתי שותף לה.

> בג"ץ קבע: מערכת התכנון בגדה המערבית תמשיך להפלות בין יהודים וערבים

חיילים שומרים על מתנחלים, תקוע (ריאן רודקריק ביילר / אקטיבסטילס)

חיילים שומרים על מתנחלים, תקוע (ריאן רודקריק ביילר / אקטיבסטילס)

זה אירע בעת שירות מילואים אי אז באמצע שנות התשעים, בתקופה שבה הסכמי אוסלו עוד היו במלוא אונם והשרו תחושה כללית שהנה, למרות הפיגועים וההפגנות, גלגלי הפתרון נעים על ציריהם והסכסוך מגיע אל סופו הבלתי נמנע. שגרת הכיבוש ניחנה באיזו נינוחות מפוהקת, שלדידי – בחור צעיר וארוך שיער ששב זה עתה משהייה ארוכה בהודו – אף הייתה בה מן הברכה. אמנם נאלצתי לעבור את כל מדורי הטיפשות והמועקה שכופה המסגרת הצבאית (כולל תדריך הכנה ארכני של מח"ט הגזרה, אשר השתמש במילה "ערבוש" על כל הטיותיה כדי להוכיח את כישוריו הקומיים), אבל ימי הקיץ היו נעימים, והשמש הפיחה בארץ יופי פיוטי, ולשמחתי הרבה לא כללו משימותיי עימות ישיר עם האוכלוסייה.

הילדים והעוזים

והנה בוקר אחד הודיע לנו המ"פ שאנו עולים לכפר עוורתא, שבפאתיו מצוי (לפי המסורות הנדרשות) קברו של איתמר הכהן, כדי לאבטח מתנחלים שאמורים לערוך שם את התפילה השנתית. הגענו בשיירה של רכבים ומיד התפרשנו בעמדות שונות ברחבי הכפר המתעורר. רחבת הקבר נחסמה והרחוב המוביל אליה נסגר לתנועה. הרוכלים הצטוו לסגור את חנויותיהם.

כמה מאתנו הוצבו על גגות ואחרים החלו לפטרל במסלולים נבחרים, בעוד שעל היתר, ואני ביניהם, הוטל לשמור על הרחבה מפני קהל המקומיים המתאסף והולך, שהביט בנו ברוח מעורבת של תימהון וחדלות אונים, ואפילו במין סקרנות נבוכה לנוכח המיצג המתהווה. כמה ילדים קטנים היו מהתלים בנו שוב ושוב, חודרים את קו ההגנה וחומקים מהישג ידם של החיילים כבדי המגפיים, שנזפו בהם באותו בליל מוכר של עברית צבאית וערבית עילגת. הרוח הקלילה נסכה רדיד של נעימות על פני הזירה אשר המתינה במתח לקראת כניסתם של חתני האירוע.

הם הגיעו כעבור זמן מה, דחוסים בשני טרנספורטרים דוהרים אשר בלמו לפנינו בחריקה דרמטית, ונפלטו מן הרכבים בבהילות מבצעית, חבושים בכיפות גדולות וחמושים בסידורים וברובי עוזי, זקניהם נבללים ברוח ועל פניהם המיוזעות ארשות קרועות של חרדה אלימה ואדנות מפוחדת. אדווה של זעם עצור התהוותה בקרב קהל הצופים, אולם אף אחד לא ניסה לפרוץ את חגורת החיילים, למעט הילדים המצחקים, אשר ניכר עליהם שמצאו עונג במפגני העצבנות הגלויים של המבקרים הבלתי מוזמנים, וגרמו אפילו לאחד מאותם מבקרים לגעור בי ישירות על אוזלת ידינו הבלתי נסבלת.

> חיילים גירשו פלסטינים מבריכה כי מתנחלים רצו לרחוץ בה

מתנחל עם רובה על רקע החומה ליד קבר רחל, בית לחם (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מתנחל עם רובה על רקע החומה ליד קבר רחל, בית לחם (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הם ירדו אל הרחבה ונערכו לפני מבנה הקבר המקושת, וככל שנתמשכה התפילה כך הלך המתח והתפוגג. רוב המתגודדים המקומיים איבדו עניין והסתלקו מן המקום ואפילו הזאטוטים מצאו להם עיסוקים אחרים, ולאט לאט התרופפה שורת האבטחה לכדי פזורה לאה של לובשי מדים בטלים.

"לא בוחרים משימות"

ניצלתי את ההזדמנות וחמקתי אל חורשה קטנה שנשקה לרחבה כדי לפוש בצל אילנותיה היפים ולעשן סיגריה. כמה מחברי הפלוגה כבר היו שם, מכונסים במעגל של פטפטת מחויכת וציניקנית, נסוכים באותה שלווה מילואימניקית כבדנית אשר הופרה באחת בשל צווחות שהחלו בוקעות מכיוון קבר איתמר הכהן ונוקבות את אוויר הבוקר הצלול.

"ברוך גולדשטיין הצדיק!!“ קרא גרון אחד בצרידות מרוגשת. "ברוך גולדשטיין הצדיק!!“, החרו החזיקו אחריו חבריו, שנטענו באומץ ככל שהיה הראשון מדרבנם, עד אשר הפכה ההמולה לדקלום מתוזמן וקצבי, בדומה לשירתם של אוהדי כדורגל שכורי ניצחון.

חיוכי הסרק נתעוותו למבעים של תמיהה אבל אף אחד מאתנו לא זז ממקומו, והיה דומה שהעולם קפא כולו מפעילותו לנוכח צלילי המקהלה העליזה, אשר הייתה עכשיו מגוונת את מזמוריה באיחולי שמד לכפר בפרט ולבני ישמעאל בכלל. רק בחלוף רגעים מספר של אלם עליתי לקראת הרחבה כדי להזין את עיניי הנכלמות באותו מחזה ביזארי, שאמנם רק קהל מצומצם ושבוי של חיילים ופלסטינים היה עד לקיומו אבל היה דומה שהדהודיו מתלהמים לכל רוחבה של הארץ.

כעבור שעה קלה הם הסתלקו כלעומת שבאו, באותה חופזה קלגסית מבוהלת של מי שעולמם ספוג רעל ורווי אויבים, והפלוגה התכנסה לרכביה והתכוננה לנסיגה בעת שהכפר שב בהיסוס לשגרתו.

במורד הדרכים, בעוד אני נוהג את הג'יפ שלו, פניתי אל המ"פ והבעתי סלידה ממה שזה עתה עשינו. קולי היה מגומגם ונפשי הייתה אסורה בחבקיהם המקוללים של יחסי הדרגות. "אנחנו לא יכולים לבחור את המשימות שלנו", ענה לי באותה יבושת צבאית מדוקלמת שכיסתה בקושי על מבוכתו הניכרת, ובאותו רגע חשתי בגועל את מגע המדים על גופי, ושמעתי בבעתה את קרקוריה הנואשים של בטני, שכמו הכילה את מחאתו הקלושה של בן האנוש הנרקב בעומקה של מכלאת החייל.

מני אביב הוא סופר ומורה לאנגלית ותאטרון, המתגורר בגרמניה.

> עדות מהמילואים: גם ילדים פלסטינים נחטפים מבתיהם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf