newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בנט מנסה לעשות עוד סיבוב על המזרחים ועל מערכת החינוך

שר החינוך התגאה בכך שלראשונה הוא מכניס לסדר היום בבתי הספר את סיפור הגירוש מארצות ערב והאסלאם. אבל הנושא היה שם כבר קודם, וצמצום הסיפור למילה "גירוש" עושה עוול למזרחים עצמם

מאת:

כותב אורח: מנשה שרביט

בפוסט שפירסם שר החינוך נפתלי בנט שלשום (שלישי) נאמר:

היהודים גורשו בכוח מארצות ערב – מהיום תלמידי ישראל יכירו זאת. לא רבים יודעים שכמעט מיליון יהודים גורשו מארצות ערב (מרוקו, אלג׳יר, תוניסיה, לוב, עיראק, מצרים, סוריה, תימן ולבנון).  כך למשל, במרוקו ב-1948 חיו מעל רבע מיליון יהודים, ונותרו לאחר גלי הגירוש כ-17,000 בלבד(!). בעקבות דו״ח ביטון החלטתי לציין לראשונה בכל מערכת החינוך בצורה מעמיקה ומקיפה את החלטת הממשלה בעניין יום היציאה והגירוש. בטקסים, מפגשים עם אנשי זיכרון, מערכי למידה ושלל פעילויות, נעלה על נס את עושר תרבותם וסיפורם הכואב של יהודי ארצות ערב בעת שיבתם לארץ ישראל. זהו חלק משמעותי מהסיפור הציוני.

יש הרבה אי דיוקים בדבריו של השר בנט, ובעיקר הדברים נוגעים לנושאים בתחום אחריותו כשר החינוך. נתחיל באמירה ש"בעקבות דו"ח ביטון החלטתי לציין לראשונה…". בחודש יוני 2014 נחקק חוק "יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן" שנקבע ל-30 בנובמבר. את החוק יזמו ד"ר שמעון אוחיון ממפלגת ישראל ביתנו ונסים זאב מש"ס. החוק קובע בין היתר כי "שר החינוך יעודד קיום פעילות חינוכית" בנושא. ביוני 2014 נפתלי בנט היה שר הכלכלה, ולא היה לו שום קשר לחקיקת החוק.

להכריז "החלטתי לציין" פירושו – "החלטתי לקיים את החוק". אכן, מעשה ראוי במדינת ישראל.  להוסיף "בעקבות דו"ח ביטון" זה ניסיון להתחנף מתוך מחשבה שלרוב האנשים אין באמת מושג מי יזם ועשה ומי מכריז הכרזות.

> יום הזיכרון לגירוש יהודי ארצות ערב והאסלאם נקבע מכל הסיבות הלא נכונות

.נפתלי בנט מקבל את דו"ח הוועדה מידי ארז ביטון (פלאש90)

נפתלי בנט מקבל את דו"ח הוועדה מידי ארז ביטון (פלאש90)

בעניין המילה "לראשונה": בתכנית הלימודים של מערכת החינוך הישראלית מלמדים כבר  הרבה שנים פרקים מהיסטורית יהודי ארצות האסלאם, ובעיקר על העלייה מארצות האסלאם. חלק מהמורים מלמדים נושא זה כחלק מלימודי העליות בשנות ה-50 וה-60, וחלק מלמדים בצמוד לפרק של תהליך הדה-קולוניזציה.

במשך שנים רבות הייתה חובה ללמוד על מאפייני כל הקהילות היהודיות מתחילת המאה העשרים ועד למלחמת העולם השנייה, על העלייה מארצות האסלאם, וכן הייתה חובה ללמד באופן מעמיק את תולדותיה של הקהילה באחת מארצות האסלאם.

כמו כן, ניתן דגש רב לעוולות של שנות החמישים ולמעבר מתפיסת "כור ההיתוך" לתפיסה הרב- תרבותית. בכתה י' כל בית ספר בוחר האם ללמד על תקופת בית שני או על ימי הביניים. מי שבוחר ללמד על ימי הביניים צריך להתמקד בקהילה היהודית בבגדד או בפראג. פרק זה מהווה 20% מתכנית הלימודים. בבית הספר שבו אני מלמד בחרנו ללמד במשך שנים רבות על ארצות האסלאם ועל חיי היהודים שבארצות אלה בימי הביניים, תוך התמקדות בבגדד.

יכול להיות שהנושא לא נלמד בפרופורציה הראויה מול לימודי יהדות אירופה, אבל מדבריו של נפתלי בנט עולה שסוף סוף תלמידי ישראל ילמדו לראשונה משהו על היהודים בארצות האסלאם. זו אמירה מנותקת מהמתרחש בפועל ואין לה קשר לתכנית הלימודים הרשמית של מדינת ישראל.

היה גירוש?

חיי אידיליה לא היו ליהודים במדינות ערב, בוודאי לא אחרי הקמת מדינת ישראל, ועם זאת גם גירוש בכוח של היהודים לא היה. בחלק מהמדינות התגברו מאוד הפגיעות ביהודים עד כדי צורך ב"עליות הצלה" מעיראק ומתימן, ובחלק מהמקרים היהודים עזבו בגלל הפוגרומים והלחץ שהופעל עליהם כמו במצרים, או באלג'יריה החל משנת 1961 בעקבות עזיבת השלטון הצרפתי (היהודים היו מזוהים עם השלטון הצרפתי ולכן נרדפו).

אני יכול להבין למה יש כאלה שיטענו שפוגרומים הם שווי ערך לגירוש בפועל. לא אכניס ראשי למחלוקת זו. ההסתייגות שלי היא שלהציג נתונים דמוגרפיים של מספר היהודים במדינות ערב בשנת 1948 לעומת מספרם היום עדיין לא מוכיח שהיה כאן גירוש המוני בכוח, ואכן לא היה סיפור אחד ואחיד בכל המדינות – לא של גירוש, ולא בכלל.

> לסגור את תיק ילדי תימן

ילדים במחנה המעבר חאשד, תימן, 1949 דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי)

ילדים במחנה המעבר חאשד, תימן, 1949 דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי)

מהו הסיפור הציוני?

מהותה של התנועה הציונית בחמישים שנותיה הראשונות הייתה עליה והתיישבות בדרך להקמת מדינה. הקמת המדינה נתפסת בקרב רבים מהיהודים כ"אתחלתא דגאולה". מדוע צריך לציין את מעבר היהודים מארצות האסלאם למדינת ישראל כיום של אסון וגירוש? אם אלפיים שנות גולה התפלל עם ישראל לעלות למדינה יהודית ריבונית, מדוע משרד החינוך רוצה שנציין את עליית מאות אלפי היהודים כיום כל כך נוראי בתולדות העם היהודי?

להערכתי, מדובר ב"שתי ציפורים במכה אחת": נסיון מאולץ להשוות בין "השואה של האשכנזים" ל"שואת יהודי מדינות ערב", וכן נסיון להשוות בין הנכבה לבין המעבר של היהודים מארצות ערב לישראל, בחזקת "עכשיו אנחנו תיקו, אנחנו גירשנו ואתם גירשתם". הערכתי לא טובה או נכונה יותר משל אחרים, אבל אם שר החינוך יתעקש שאני כמורה להיסטוריה וכמחנך אעביר פעילות חינוכית ב-30 בנובמבר על יהדות ארצות האסלאם, עליו לקחת בחשבון שזה יהיה מהזווית שלי, ולאו דווקא מנקודת המבט שהוא שואף אליה.

כותרות פופוליסטיות לא זרות לשר החינוך, בטח לא במה שקשור להנצחת "מורשת תרבות יהדות המזרח" כפי שנכתב כבר מעל במה זו על ידי גיל גרטל. אנחנו המורים שמחים שנפטרנו מהתזזיתיות של רפורמות השר פירון, אז אנא ממך מר בנט, לפני שאתה יוצא בהכרזות על מה שצריך להיעשות, כדאי שתבדוק קודם את מה שמתרחש במערכת החינוך.

מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ומחנך לדמוקרטיה, התיכון הישראלי למדעים ולאומנויות, ירושלים

> המורים לאזרחות חזקים יותר מהסכנות סביבם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf