בית החולים הארעי שהקים צה"ל במהלך צוק איתן בשירות "ההסברה" הישראלית

כותבת אורחת: תמר פליישמן

בשנת 1787 הקים הגנרל גרגורי אלכסנדרוביץ' פוטומקין, משריה של הצארינה יקתרינה, תפאורת חזיתות כפרים משגשגים על גדות נהר הדנייפר השוממים, שלאורכם עברה שיירת הקיסרית בדרכה לבקר בדרום המדינה.

בקיץ 2014, במהלך מלחמת או מבצע צוק איתן, הגה הגנרל, האלוף יואב פולי מרדכי, הקמת בית חולים שדה ליד מחסום ארז עבור תושבי רצועת עזה.

עם השנים דבק הכינוי "כפרי פוטיומקין" ביוזמות ריקות מתוכן שבאו לאוויר העולם כדי להלל ולפאר את היוזם או את המוסד אותו הוא משרת. הגנרל הרוסי יזם את הצבת תפאורת הכפרים כדי לשאת חן בעיני גבירתו, בעוד הגנרל הישראלי עשה זאת גם לשם כך וגם כדי להאדיר את שמו של צה"ל כצבא מוסרי. היזמה והאיש זכו בברכת הרמטכ"ל.

בפרסומים של אותם ימים צוין שבבית החולים הוקמו מרפאה פנימית, מרפאות לנשים וילדים, חדר מיון ובית מרקחת. כמו כן הוצבה במקום קבוצת מתורגמנים להקלת העבודה של הצוות המטפל. "איננו נלחמים בתושבי עזה", הסביר שגריר ישראל באו"ם.

> תמונות: ילדות בעזה של אחרי המלחמה

רק שתושבי עזה לא ראו את המציאות עין בעין עם השגריר או עם מערכת ההסברה הצהלית. הם, שהותקפו על ידי חיילי צה"ל, שנפצעו ונהרגו על ידי חיילי צה"ל, ושאיבדו את בתיהם ואת כל עולמם מידי חיילי צהל, ראו את הקמת בית החולים כניצול ציני של מצבם.

"מה הם חושבים? הם יורים והורגים אותנו ואנחנו ננשק להם את הידיים שחובשות את הפצעים שהם פצעו אותנו ונודה להם?" אמר לי תושב הרצועה. "אפילו אם אני או מי מילדי ובני משפחתי היו נפצעים במלחמה, הרי לא היינו מעזים לצאת מהבית, לצאת מהשכונה, ולחצות את קו החיילים ולהגיע לבית החולים. אם הייתי מנסה להגיע לשם הם היו הורגים אותי בדרך".

אלא שהפעילות לא באמת כוונה אל תושבי רצועת עזה המופגזת. את אלו לא ניתן לשכנע בכוונות הטובות של הצבא שהורג בהם ומותיר רבבות מהם חסרי בית וחסרי תקווה. הדברים והתמונות נועדו להטות את דעת הקהל העולמית לטובת ישראל. אבל גם זו הייתה מטרה קשה עד בלתי אפשרית נוכח התמונות והקולות שיצאו מהרצועה והציגו מציאות קשה ועגומה.

בקשה לקבל מידע על מספר האנשים שאושפזו בבית החולים ומה היו נסיבות אשפוזם נענתה על ידי דוברות מתאם הפעולות בשטחים כך: "בבית החולים טופלו 51 אנשים. רובם היו כאלה בעלי מחלות או בעיות בריאותיות ללא קשר למבצע". על העלות הכוללת של המבצע לא ניתן היה להשיג נתונים, אבל על משך הפעילות כן: "בית החולים פעל מתאריך 20.07.14 עד 26.08.14. הרופאים בו היו מומחים בשירות סדיר. העלות הכוללת של הפרויקט הייתה גבוהה מאוד, אין לנו אפשרות לפרט מעבר".

המחשבה להשיג נתונים ולכתוב על בית החולים הצבאי למען תושבי הרצועה עלתה בי בעקבות שיחה עם ידיד נפש שלי שגר בעזה. קיוויתי לבנות משולש, אולי לא שווה צלעות אבל משולש, מנתונים שיתקבלו מדובר צה"ל, המחויב בחופש המידע, מעדויות של תושבי הרצועה ומעדויות חיילים. לצערי עד רגע העלאת הדברים על הכתב לא התקבלה בארגון שוברים שתיקה ולו עדות אחת בנושא והמשולש פגום. משולש דו צלעי.

מאחר ובמהלך המלחמה נמנעה גישת ישראלים לרצועת עזה, את התמונה המצורפת צלמתי במחסום ארז בעבר, ובה חולה ששב לביתו שבעזה לאחר שטופל בבית חולים פלסטיני בגדה.

תמר פליישמן היא פעילה נגד הכיבוש. מתעדת בכתיבה ובצילום את המציאות בשטחים.