newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פחות דתית, יותר לאומית: האם אמנת החמאס תפלג את התנועה?

מסמך העקרונות החדש של חמאס מביט למציאות בעיניים: השיח האסלאמי נזנח לטובת התמודדות עם שאלת הגבולות, החוק הבינלאומי וזכויות אדם, מה שעלול להוביל להכרעות מעשיות שיפלגו את התנועה

מאת:

כותב אורח: מנחם קליין

מסמך העקרונות שפרסמה תנועת החמאס מעלה אותה על דרך שיכולה להביא בעתיד לפילוג בתנועה. ברגע שהתנועה החליטה לחרוג מהקווים הפשטניים והחד משמעיים של "האמנה האסלאמית", לא הייתה לה ברירה אלא להשלים עם קיומם של קשיים רעיוניים שמפלגים את צמרת החמאס, זאת בנוסף לתחרות האישית הבלתי נמנעת על עמדות הכוח בתנועה.

הקשיים הרעיוניים מצאו ביטוי במסמך המנחה החדש. קחו למשל את גבולות פלסטין – במסמך מגדירה חמאס את פלסטין על פי הגבולות שקבעו בריטניה וצרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה. לגבולות אלו, שנקבעו על פי אינטרסים והסכמים בין שתי מעצמות קולוניאליות, מעניקה חמאס קדושה דתית. היא מזהה אותם בתור "ארץ הקודש המבורכת" עליה מדבר הקוראן.

> אמנת חמאס החדשה מעידה על נכונות התנועה להשתנות

הפגנת תמיכה בחמאס בסוף צוק איתן, שכם (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

הפגנת תמיכה בחמאס בסוף צוק איתן, שכם (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

בנוסף לכך, האמנה האסלאמית שפורסמה בשנת 1988 נסמכת על הקוראן, ואילו המסמך החדש נעזר במידה רבה גם בחוק הבינלאומי ובזכויות האדם. במילים אחרות: החמאס לא מעניק בלעדיות לדבר האל. בשיח הזכויות שהוא מפתח במסמך החדש, החמאס מרשה לעצמו להסתמך על מקורות אנושיים שחוברו בידי לא-מוסלמים מהמערב, ולתת להם תוקף דומה לזה שיש לדבר האל.

הפלסטינים הם לבדם בני הארץ, וליהודים אין שום זכות עליה

את בלעדיות "המגדיר הדתי" של הארץ והעם הפלסטיני, שאפיין את אמנת חמאס הישנה, מחליפות במסמך החדש הגדרות לאומיות, הרבה יותר מדתיות. הבדלים בודדים, שלא כאן המקום לדון בהם, מבחינים בין הגדרות אלו להגדרות של אש"ף ולעמדות בהן דוגלים מרבית הפלסטינים זה מכבר. על פי המסמך החדש של חמאס, הפלסטינים הם הערבים ששכנו בפלסטין עד 1947 וצאצאיהם. הזהות הפלסטינית עוברת מהם לצאצאיהם, מאב לבנו. זו בעת ובעונה אחת זהות אתנית וזהות טריטוריאלית.

הזהות הפלסטינית עליה מדבר כעת חמאס היא זהות מקומית וגם על-מקומית. הזהות הקיבוצית נוצרה בפלסטין אמנם, אבל אינה תלויה במקום מגורים נוכחי ולא מתבטלת כתוצאה מהגירה, גירוש או מקיומה של ישראל על אדמת פלסטין. המפגש בין קבוצת האנשים הערבית לארץ חולל את הזהות הפלסטינית, והוא ייחודי רק להם. הם לבדם בני הארץ. הישראלים – היהודים החיים במקום – אינם נחשבים בניה המקוריים של הארץ, ואין להם שום זכות עליה.

גם הנרטיב ההיסטורי ותיאור הציונות דומים לאלו הרווחים זה מכבר בציבור הפלסטיני. כמו כל נרטיב היסטורי, גם זה המאפיין את מסמך העקרונות של חמאס ורווח בציבור הפלסטיני הרחב הוא תגובה לנתונים הקשים של ההווה: התרחבות ההתנחלויות והעדר עצמאות מדינית באופק. הציונות מתוארת כתנועה גזענית-התפשטותית העוינת את העם הפלסטיני, את הערבים ואת האסלאם, שבעזרת האימפריאליזם המערבי כבשה את פלסטין והתנחלה בה. חמאס דוחה את הצהרת בלפור ואף את החלטת החלוקה. על פי חמאס, עצם קיומה של ישראל על אדמת פלסטין הוא עוול שיש לנפגעים ממנו זכות וחובה להיאבק להסרתו בכל דרך.

השינויים שחוללה חמאס במסמך החדש מחייבים אותה לציין במה היא שונה כעת מאש"ף ופת"ח. לא בכדי קרוי המסמך "עקרונות ומדיניות כלליים" – חמאס מצהירה כי בשונה מארגון הפת"ח, היא מצאה דרך לשמור על עקרונותיה בעת ניסוח המדיניות. יש לדייק: המסמך לא מתיימר להתוות פרוגרמה או תכנית פעולה מדינית אלא עקרונות כלליים.

העקרונות הללו מנוסחים לרוב בלשון אל-תעשה: אין לוותר על זכות השיבה או להסכים ליישוב הפליטים במקומות שהייתם; שיבה של חלק מהם אינה מבטלת את זכותם של יתר הפליטים לשוב; אין לוותר על שום חלק מפלסטין, לא משנה באילו נסיבות וכמה זמן יארך השחרור המלא של הארץ; אסור לחלק את ירושלים ואת מתחם אל-אקצא בין ישראלים לפלסטינים, ועוד.

אידאולוגיה איתנה וחד משמעית, מול טשטוש מכוון של ההשלכות למעשה

מה כן מציע המסמך לעשות? מעט מאד. על פי המסמך, המאבק המזוין נגד ישראל היא בחירה אסטרטגית, אבל צריך לנהל אותו בהתאם לנסיבות; אין איסור על משא ומתן עם ישראל אלא רק על הכרה בה, כיון שהכרה משמעותה לגיטימציה לנוכחותה על אדמת פלסטין ומתן הכשר לנסיבות הקמתה; מדינה ריבונית ועצמאית בקווי 1967 ושיבת הפליטים היא נוסחה עליה יכולה להתבסס אחדות לאומית עם אש"ף, ובנוסף – יש לפעול בזירה הבינלאומית. עם זאת, מסמך העקרונות לא מנחה כיצד לפעול בזירה הבינלאומית, זאת כאשר תהום פעורה בין עקרונות המסמך למוסכמות הבינלאומיות ולתכנית השלום הערבית.

הרושם העולה משורת האיסורים הארוכה היא של חשש כבד. חמאס חושש מוויתורים שארגון הפת"ח יעשה, וחושש שהוא עצמו יעלה על דרך זו כתוצאה מהנסיגה שביצע במסמך הזה מצוויה המוחלטים של האמנה האסלאמית אותה הציג עד עכשיו. חשש זה הוא הצד המשלים של הנכונות להשתנות ולסגת מהחד-ממדיות של האמנה האסלאמית. חמאס עוטף את עצמו באיסורים מגוננים, לא פחות משהוא מתריע עליהם בפני פת"ח, אך האיסורים האלו אינם מורים את הדרך למדיניות אקטיבית, והיא נותרה פתוחה. מכאן והלאה יכולה חמאס לבחור בין המשך הפוליטיזציה והמגמה הפרגמטית, תוך הבחנה בין זכויות קיימות ועומדות עליהן אין ויתור ברמה העקרונית, לבין מימוש חלקי שלהן מתוקף הנסיבות.

> ברגותי קורא תיגר על עבאס: מאבק על המנהיגות ועל הדרך

עצרת חמאס בחברון, 2012 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עצרת חמאס בחברון, 2012 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כך למשל יכולה חמאס להבחין בין בעלות היסטורית על הארץ וזיקה קיימת ועומדת לכל חבלי המולדת, לבין מימוש הריבונות רק על חלק ממנה. דרך זו תביא אותו למקום בו נמצאים זה מכבר אש"ף ומרבית הפלסטינים. כפי שכתבנו לעיל, כבר עתה דומות הגדרת הזהות הלאומית והנרטיב ההיסטורי של החמאס לאלו של אש"ף ומרבית הפלסטינים. לחלופין, יכולה חמאס להתבצר בעמדתה, להמתין ולראות האם הוויתורים שיעשה אש"ף מוליכים לעצמאות וריבונות על שטחי 1967, בירה במזרח ירושלים ושיבה מוגבלת של פליטים, ולהשלים עימם למעשה – אם כי לא להלכה.

אם ייכשל אשף בהשגת מטרות אלו, תציג עצמה חמאס כחלופה פוליטית ואידאולוגית. כך עשתה בעבר חמאס ביחס להסכמי אוסלו, להם היא מתנגדת עד היום – אך מקבלת אותם למעשה, ואף משתלבת במוסדות הפוליטיים שקמו על בסיס הסכמים אלו. חמאס גם יכול לנקוט דרך ביניים ולהציג – לצד איסורי המסמך העקרוני – תורה שבעל פה שתאפשר לו לתמרן מדינית, תוך ניצול העובדה שמסמך העקרונות כמעט ואינו מכיל הוראות מדיניות פוזיטיביות. בכירי חמאס נקטו בדרך זו מזה כעשור, כאשר התבררה אי הרלוונטיות של אמנת החמאס.

אם יושג הסדר קבע ישראלי–פלסטיני ותגיע שעת ההכרעה בין החלופות הללו, לא מן הנמנע שיתחולל פילוג בתנועה. עד כה השכילה חמאס לנהל דיון ער בצמרת התנועה על עקרונותיה תוך שמירה על אחדות השורה, אולם בדומה למה שאירע באירלנד בין ה-IRA וה-IRA האמיתי – אילוצי הכרעה בין עקרונות לבין מציאות עלולה בעתיד לפלג את החמאס.

מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה. ספרו Lives in Common, Arabs and Jews in Jerusalem, Jaffa and Hebron נבחר על ידי ניו רפובליק כאחד מחמשת ספרי העיון הטובים ביותר של 2014. לאחרונה יצא הספר במהדורה עברית בקיבוץ המאוחד, תחת הכותרת "קשורים – הסיפור של בני הארץ".

> מדינה אחת? קונפדרציה? תקשיבו גם לחמאס: הפתרון עובר דרך שתי מדינות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf