newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אם הערבים אלימים, אז למה ברוב היישובים הבחירות עברו בשקט?

אחרי גילויי האלימות הקשים בישובים ערבים בבחירות המקומיות האחרונות, המשפט "דמוקרטיה לא מתאימה לנו" כיכב ברחוב הערבי. אבל אסור ליפול למלכודת של "תרבותיזם". החברה הערבית יותר מורכבת מזה

מאת:

"דמוקרטיה פשוט לא מתאימה לנו, אנחנו חברה אלימה!" היה משפט נפוץ מאוד בחברה הערבית לאור גילויי האלימות הקשים בבחירות המקומיות האחרונות. כלומר, ההסבר לאלימות בחברה הערבית הוא קיומה של תרבות ערבית אלימה ולא דמוקרטית. "הבחירות וכל מה שנעשה כאן כנראה שזה לא במסורת שלנו", אמר עבד אל בסט סלאמה, ראש עיריית קלנסווה, בראיון ליגאל מוסקו בכתבה ל"אולפן שישי" שעסקה באלימות בבחירות המקומיות.

הטענה הזו שייכת לגישה התרבותיסטית בסוציולוגיה, גישה שלפיה תרבות לבדה, או כמעט לבדה, יכולה להסביר התנהגות. בפרפרזה לביטוי הצרפתי "חפש את האישה", הרי כדי להסביר פעולה של אדם או קולקטיב יגיד לך התרבוטיסט, לרוב בעקשנות ובנחרצות, "חפש את התרבות". לפי גישה זו, תרבות היא מערכת שיש בה סטים אחידים וקוהרנטים של ערכים, גישות ואמונות שכל מי ששייך לה נושא עמו לאחר שהפנים אותם בבית הוריו, במערכת החינוך ובתחנות נוספות בשלבי חייו המוקדמים.

אולם, התרבותיסטים הערבים הרבים (והמתרבים!) שבינינו יתקשו להסביר לנו למה אותם מקרי אלימות, קשים וראויים לגינוי ככל שיהיו, קרו ב-12 יישובים (אלימות פיזית בדרגות שונות דווחה או תועדה בטורעאן, סכנין, טובא אל זנגריה, קעבייה חג'יראת, קלנסווה, נצרת, כפר מנדא, כפר כנא, נחף, אבו סנאן, ג'סר אל-זרקא ורהט) מתוך 76 היישובים שבהם התקיימו בחירות.

האם זה אומר שהיישובים שהבחירות התקיימו בהם ללא אלימות ואף בצורה שלווה יחסית כמו כפר יאסיף, כפר קאסם, אום אל פחם, עילבון, אעבלין, שפרעם, דיר חנא, פסוטה, מעליא, מג'ד אל כרום, יפיע, פקיעין, כאבול, חורה ועוד עשרות יישובים לא משתייכים לאותה תרבות ערבית אלימה, כביכול? איך מסבירים שבסכנין, כמו גם ביישובים אחרים בהם התרחשו מקרי אלימות, היה רוב שגינה בתוקף את מקרי האלימות? האם בסכנין יש שתי תרבויות? איך מסבירים שעשרות אישי ציבור ערבים פעלו להשכנת שלום בין המתקוטטים? האם גם הם אינם בני התרבות הערבית? ואם עדיין מתעקשים שתרבות קובעת את אופן ההתנהגות, ואנו עדים, כאמור, לכמה סוגי התנהגויות, אז כמה תרבויות יש בדיוק באותה "תרבות" ערבית?

מצביעה פלסטינית בבחירות המקומיות בכפר קאסם, 30 באוקטובר 2018 (רועי אלימה / פלאש90)

מצביעה פלסטינית בבחירות המקומיות בכפר קאסם, 30 באוקטובר 2018 (רועי אלימה / פלאש90)

האמת היא שכמו שאינטרסים בלבד לא יכולים להסביר למה אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים, גם תרבות לא עושה את העבודה שהתרבותיסטים מטילים מטילים עליה לעשות. למעשה, רוב הסוציולוגים התרבותיים כבר מזמן נטשו את הגישה ולפיה תרבות יכולה לספק הסבר "חזק" ופשוט להתנהגות. במקומה הם מאמצים גישה ולפיה יש להתייחס לתרבות כ"ארגז כלים", שהכלים שיש בו (אמונות, גישות, ערכים וכיו"ב) הם מגוונים למדי ולרוב אף מתנגשים אלה באלה.

כך שאם רצון אמיתי לטפל בבעיית האלימות עומד מאחורי הטלת אשמת האלימות על "התרבות" הערבית, ולא סתם הלקאה עצמית אובססיבית וחסרת תוחלת בכיסוי של ביקורת עצמית, אז צריך להתחיל לשאול את השאלות הנכונות. צריך לשאול למה צעיר ערבי כלשהו בחר לנהוג באלימות ולא בדרך אחרת, שהתרבות שהוא שייך אליה מציעה לו? איך הנתונים האישיים והתרבותיים של האדם האלים כמו השכלה ומסלול חיים יכולים להסביר לנו את ההתנהגות האלימה שלו? איך אפשר להפחית את הזמינות של הכלים האלימים ולהוסיף או להדגיש כלים אחרים? ברזולוציה גבוהה יותר צריך גם לשאול למה מקרי אלימות קרו ביישוב זה, אבל לא ביישוב אחר?

אימוץ גישה זו מכריח אותנו לעשות "הומניזציה" של תופעת האלימות וכופה עלינו להתעניין בביוגרפיות ובמאפיינים של האנשים שמאחורי האלימות. לא פחות חשוב, היא גם תקדם את הצורך להבין את התופעה בתוך הקונטקסט שלה. הנחת המוצא צריכה להיות שהערבים, כמו כל חברה אחרת, אינם מקשה אחת בבחינת 'ראיתי אחד, ראיתי את כולם', בניגוד גמור לסוג הדיווחים כמו בכתבה של יגאל מוסקו.

כחלק מאותו מהלך, צריך לבדוק את סוג השיטור שקיים, ככל שקיים, ביישוב, בנוסף להתנהגות המנהיגות ותפקוד החמולה ברמת המקומית. לדוגמא, בכפר קאסם המשטרה, ככל הנראה, פועלת בשיתוף אמיתי עם הקהילה ועם ההנהגה המקומית ושם לא היינו עדים לאלימות בבחירות. לעומת זאת בכפר כנא, שם דווח על מקרי אלימות קשים, אפשר להצביע על היעדר "שיטור מבוסס קהילה". בסכנין – שם ראש העיר המפסיד, מאזן גנאים, בירך את המנצח ד"ר סאפוואת אבו ריא, ואבו ריא נשק למצחו כאות לכבוד, הערכה ופיוס – נרגעו הרוחות מייד. בכפר מנדא נדמה שהמנהיגים כשלו בתפקידם להוות מודל לחיקוי בכל הקשור לקבלת הכללים והתוצאות של התחרות הדמוקרטית, ושם, בהשוואה לסכנין, רמת האלימות היתה גבוהה יותר באופן משמעותי. בטורעאן החמולות לא הצליחו להשפיע באופן חיובי על המועמדים המתחרים וקבוצותיהם. לעומת זאת, במג'ד אל כרום הוקמה ועדה מקומית שתפקידה היה לאתר ולזהות בעיות עם פוטנציאל אלים בין חמולות ומשפחות. האם זה קשור לכך שבטורעאן היינו עדים לאלימות בחירות קשה, ובמג'ד אלכרום הבחירות עברו כמעט ללא אלימות?

לסיכום, האלימות בחברה הערבית היא תופעה מדאיגה וקשה, אולי התופעה הקשה ביותר בחברה הערבית בימים אלה, ובוודאי שלא היינו צריכים את הבחירות האחרונות כדי לדעת זאת. אבל דווקא משום כך צריך להתמקד בשאלות הנכונות ולא לתת תשובות שגויות ובלתי יעילות על בסיס הנחות כוללניות וגזעניות. זו לא רק הזמנה להמשיך לקדם ולפתח אג'נדה מחקרית העוסקת בקשר בין תרבות, מוסדות והתנהגות אלימה בחברה הערבית. זוהי בראש ובראשונה הזמנה לאדם הרגיל ביישוב הערבי לא ליפול – בין אם בשיחת חולין עם השכן, בפוסט בפייסבוק, בבדיחה "תמימה" עם החברים והמשפחה – לתוך המלכודת ההרסנית של התרבותיזם.

אמיר פאחורי הוא עורך דין, פעיל פוליטי, דוקטורנט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה ומנהל מכון המחקר בביה"ס לשלום בנווה שלום. מוחמד ח'לאילה הוא דוקטורנט בבית הספר למדע מדינה באוניברסיטת חיפה, ומרצה באורנים – המכללה האקדמית לחינוך.

* תודה לעו"ד רסול סעדה מנהל שותף של מיזם חברה ללא אלימות המופעל ע"י קרן יוזמות אברהם על הסיוע בנתונים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf