הפסקת הטיסות: לו רק אובמה היה מבין כמה כוח יש לו

מהרגע הראשון שהודיעו החברות האמריקאיות על הפסקת הטיסות אל ומישראל, נפוצו השערות ושמועות שהדבר נעשה באישור הבית הלבן. בטור שמתפרסם היום ב"הארץ", גם עמוס הראל שותף להשערות אלו:

נכון שהרקטה הבודדה שנפלה ביהוד גירדה את תחום הסכנה שקובעות ההנחיות האמריקאיות: מייל (1.6 קילומטר) מגבולות נמל התעופה בן גוריון, אבל הממשל לא עצר את המינהל ואולי אף עודד אותו להוציא את ההנחיה.

אם אכן ההוראה באה מלמעלה – בין אם זה שר החוץ ג'ון קרי או הנשיא ברק אובמה – מדובר באחת הדוגמאות הפתטיות ביותר של הפעלת לחץ על ישראל מצד ממשל אמריקאי אי פעם. אם יש יותר עקיף ומסתורי מזה, אני לא יודע. אני גם לא יודע אם זה מעיד יותר על חולשתו של הנשיא הזה, או על חוזקה של השדולה בוושינגטון.

למרות זאת, שני גורמים יכולים ללמוד משהו מ-35 השעות שבהן ישראל היתה בחצי-סגר אווירי ונכנסה לחצי היסטריה. כותרות העיתונים והאתרים הובילו עם האייטם הזה במשך שעות, גם כשמספר ההרוגים המשיך לעלות, וסוג של פאניקה הורגש היטב:

1) תומכי BDS, שיכולים לקבל זריקת עידוד מההיסטריה של האזרח הישראלי שלה היו עדים. אם זה מה שקורה לישראלים ב-35 שעות בלבד, מעתה הם יוכלו לדמיין בהנאה מה חרם או סגר אווירי ממושך יותר יגרמו.

2) אובמה והממשל האמריקאי הבא, שיכולים סוף-סוף להבין כמה כוח יש בידיהם לשנות. התגובה הזועמת והמיידית של נתניהו להחלטת החברות האמריקאיות היא הוכחה נוספת שאכן כסף מסובב את העולם, וכי אלה בדיוק הדברים שמכניסים את השלטון הישראלי ללחץ. חבל שהפעם הממשל נכנע ללחץ, כנראה של השדולה (יחד עם ראש העיר לשעבר של ניו יורק מייקל בלומברג), לפני שהפסקת אש נכנסה לתוקף.