תיקים באפלה: הוארך צו איסור פרסום על הרג האחים בקלנדיה ע"י מאבטחים
למרות שעדי ראיה מספקים גרסה שונה מזו של המשטרה לאירוע, האחרונה מסרבת לחשוף את סרטוני מצלמות האבטחה שמתעדים את הרג האחים בקלנדיה. כעת הוארך גם צו איסור הפרסום על כל פרטי החקירה בחודש נוסף
כמעט 70 ימים לאחר שמאבטחים במחסום קלנדיה ירו למוות בשני אחים, באירוע שסימני השאלות סביבו רק הולכים ומתרבים, ובית משפט השלום בירושלים נענה אמש (שני) לבקשת המשטרה והאריך שוב את צו איסור הפרסום על פרטי האירוע בחודש נוסף.
האחים, על פי טענת דוברות המשטרה מיד לאחר האירוע, ניסו לבצע פיגוע דקירה במחסום, אך עדי ראיה שהיו שם מספרים סיפור אחר, לפיו השניים נורו מבלי שהיוו סכנה לאיש. כך גם מעלה תחקיר "בצלם". את המחלוקת בין הגרסאות אפשר היה ליישב בקלות באמצעות פרסום צילומי מצלמות האבטחה המוצבות במחסום, אך עד כה סרבה המשטרה לפרסמם מסיבה כלשהי.
מה מסתירה המשטרה?
ביום רביעי, ה-27 באפריל, נורו למוות במחסום קלנדיה מראם סאלח חסן אבו אסמאעיל, צעירה בת 23 משכונת א-ראם במזרח ירושלים, אם לשתי בנות, ואחיה הצעיר איבראהים סאלח טאהה, בן 16 מבית סוריכּ. על פרטי החקירה המשטרתית הוטל אז צו איסור פרסום, אשר לטענת שופטת בית המשפט השלום בירושלים, ג'ויה סקפה-שפירא, נחוץ לצורך "הבטחת תקינות החקירה ולמניעת פגיעה בביטחון הציבור". אתמול ביקשה המשטרה וקיבלה הארכה של צו זה עד ל-2 באוגוסט.
> פופוליזם, שקרים ורשעות: 10 הצעדים של בנט ללוחמה בטרור
חיילים ומאבטחים במחסום קלנדיה זמן קצר לאחר האירוע בו נהרגו שני האחים. 27 באפריל 2016. (צילום: יונתן סינלד/פלאש90)
על פי גרסת המשטרה, מראם אבו אסמעיל ואחיה אברהים נכנסו לאזור המיועד לרכבים בלבד במחסום. בדוברות המשטרה דיווחו לאחר האירוע כי "שוטרים ולוחמי מג"ב המוצבים במעבר קלנדיה הבחינו בגבר ואישה ב.מ. [בני מיעוטים] הצועדים לכיוון המעבר המיועד למעבר כלי רכב בלבד כאשר, ידה בתוך תיק שהיה ברשותה וידו של המחבל מאחורי גבו אוחזת בדבר מה שעורר את חשדם של השוטרים.
"השוטרים הפועלים במקום צעקו לעברם מספר פעמים לעצור ולא להמשיך להתקדם. המחבלת והמחבל המשיכו לצעוד ולהתקרב לשוטרים, אשר המשיכו לקרוא לעברם לעצור ולהשליך את התיק שהיה ברשותה. המחבלת עצרה במרחק קרוב לשוטרים, החלה לצעוד מספר צעדים לאחור יחד עם המחבל, כאשר לפתע הסתובבו שוב לעבר השוטרים, המחבלת שלפה סכין שהיה בתיקה והשליכה בכיוון ישיר לשוטר שעמד בסמוך אליה. השוטר לא נפגע. השוטרים והמאבטחים פעלו במהירות וירו לעברם של המחבלים ונטרלו אותם".
כבר אז היה ברור שגרסה זו איננה מלאה, ולכן דרשנו בשיחה מקומית לחשוף את הסרטון המתעד את האירוע. מאז התברר כי מי שירו לעבר האחים לא היו השוטרים, סימן לכך שהשוטרים במקום כנראה לא חשו בסכנת חיים. מי שביצעו את הירי היו מאבטחים אזרחיים של "מודיעין אזרחי".
אולם גם ללא הסרטון שיישב בין הגרסאות קיימות בעיות רבות בגרסת המשטרה. ראשית, האח בן ה-16 נורה כאשר בבירור לא היווה כלל איום. אפילו לפי גרסת המשטרה הנער לא אחז בדבר ולא עמד סמוך לשוטרים. איך ייתכן שהיווה איום שמצדיק ויתור על שלבי נוהל מעצר חשוד וירי על מנת להרוג? גם אם לאחר מעשה בחגורתו נמצא סכין, כמו שהמשטרה טוענת, גם לשיטתה הוא אפילו לא שלף אותו.
למרות שהצו לא מאפשר לפרסם פרטים על החקירה, עדויות שפרסמנו על התקרית מעלות חשד כבד שלכל הפחות הריגת הנער בן ה-16 היתה לא מוצדקת והוא נורה מספר פעמים ללא שהעמיד סכנה כל שהיא למאבטחים במחסום.
כבר כשניתן הצו המקורי לתקופה של שבוע לא ברורה היתה מטרתו, או למה פרסום פרטי החקירה עלול להביא לפגיעה בביטחון הציבור. אך צווי איסור הפרסום הפכו להליך סטנדרטי (גם אם אנטי-דמוקרטי ונפסד) במקרים מהסוג הזה. כעת, יותר מחודשיים אחרי התקרית, כאשר הצו מוטל על כל פרטי החקירה – ולא נניח רק על פרטי החשודים שייתכן ויסבלו מהפרסום – כבר עולה השאלה האם מטרת הצווים הללו היא לא רק לנסות ולהשכיח את הפרשה מהדיון הציבורי, אלא גם לטייח את המקרה.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
