newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תוכנית המתאר של "עיר שלוש הדתות" מקדמת את ייהוד ירושלים

יצירת אמנות שמורכבת מחזן ששר לניר ברקת קטעים נבחרים מתוכנית המתאר של ירושלים חושפת את המטרות הסמויות בה. על "ירושלים החדשה" של טלי קרן

מאת:

בלב אולם מועצת עיריית ירושלים נעמד לפני כשבועיים חזן וסביבו רביעיית כלי מיתר. האירוע היה חגיגי: הרמת כוסית לשנה החדשה בפתח ישיבת המועצה, במעמד חברי המועצה, ראש העירייה ניר ברקת, ועם קהל של תלמידי תיכון עירוני שהגיעו לצפות בישיבה המיוחדת.

כלי המיתר התחילו לנגן, ואחרי הקדמה קצרה פתח החזן בשירה. המלים: קטעים נבחרים מתוך "תוכנית מתאר מקומית ירושלים 2000", תוכנית שמעולם לא אושרה, אך אף על פי כן מנחה את העירייה בתכנון העיר. המנגינה: יצירה מקורית שמערבבת בין השאר את התקווה, את תפילת ראש השנה ואת "מעל פסגת הר הצופים".

את המיצג המקורי הזה תכננה האמנית טלי קרן, לאחר שהתארחה במחלקת התכנון של עיריית ירושלים. קרן חקרה ומצאה שתוכנית המתאר, שכמה מסעיפיה יוצגו להלן, היא אחד מהגורמים המשפיעים ביותר על מרקם החיים בירושלים, ואחד המושתקים שבהם. התוכנית מערבת מלים גבוהות על "עיר קדושה לשלוש הדתות" ופלורליזם עם פרטים טכניים שבפועל מבססים את שליטתם של בני דת אחת בלבד בעיר, ובעיקר באזור האגן הקדוש (שבסביבותיו בדיוק אתמול הורחבה עוד קצת ההתנחלות היהודית).

קרן בחרה בקפידה חלקים מהתוכנית, הן מקטעי ההכרזות והן מהמפרטים האדריכליים, נעזרה במלחין אלי יפה ובחזן דובלה הלר, והכינה הכל לקראת הערב המרגש שבו יצעק החזן את מילות התוכנית בשירה יהודית (סמל לאופיה המייהד), וקירות ההיכל ירעדו.

זה לא קרה. "אם ברוחי ראיתי טקס מכובד ורב-משתתפים, הרי שבפועל המציאות התגלגלה אחרת", אומרת קרן. "בצהרי האירוע מתגלע משבר קואליציוני, כך שרבים מחברי המועצה החרימו את הישיבה ולטקס הגיע רק קומץ מהם, רובם המכריע חרדים. הנוכחים גילו עניין מועט במתרחש לנגד עיניהם. אף ברמה המוזיקלית ניכר שהחזן מתקשה להחזיק בקולו את הלחן המורכב של יפה, ולא פעם סטה למקומות מוזיקליים אחרים מהנדרש".

כפי שאפשר לראות בסרטון מהאירוע, "עניין מועט" הוא הגדרה מנומסת. חברי המועצה במקום משחקים בטלפון, מצלמים, קוראים מסמכים לקראת הישיבה, וניר ברקת עצמו מצולם כשהוא סופר ראשים של חברי המועצה כדי לוודא שמספיק מהם נוכחים בשביל לפתוח את הישיבה. כל זה כמובן לא מונע ממנו בסוף היצירה, שלא הקשיב לה, לשבח את עצמו על כך ש"יצרנו פה תקדים!"

כך שהניסיון להטיח את האמת על תוכנית המתאר של ירושלים בפני בעלי השררה ולהכריח אותם להתמודד עם מדיניותם לא ממש הצליח. אפשר לקוות שאנשים אחרים, תושבי העיר והארץ כולה, יקשיבו יותר.

בדיון שנערך מיד אחרי הקונצרט בבית הנסן, בו מוצגת התערוכה של קרן – "ירושלים החדשה" – דיברה האדריכלית אפרת כהן-בר על המשמעויות והחשיבות של התוכנית. הנה קטע מהדברים שאמרה.


כותבת אורחת: אפרת כהן-בר

העבודה של טלי קרן מביאה אותי לחשוב על טקסט. על טקסט בכלל, על טקסט של תכנית בפרט ובמיוחד על הטקסט של "תוכנית מתאר מקומית ירושלים 2000". אנחנו המתכננות, כשאנחנו עוסקות בתכנון, רגילות לראות בתשריט הצבעוני (המפה) של כל תוכנית את המרכז, ומייחסות להוראות התכנית טקסט נילווה המספק הסבר ופרשנות לסימנים והצבעים שבמפה.

באה עבודתה של קרן ומפנה את הזרקור אל המלים הכתובות. הפניית הזרקור אל המלים מעוררת שאלות בנוגע למשמעות שלהן. מה המשמעות של המלים הכתובות בתקנון של תוכנית? האם המלים אומרות את מה שאנחנו חושבות שהן אומרות או אולי משהו אחר? ואם נרחיב את המבט למלים שנאמרו בדיונים של ועדות התכנון נוכל שוב לשאול: מה אומרות המלים ומה הן מסתירות?

במסגרת העבודה "ירושלים החדשה" בחרה קרן להלחנה קטע מהטקסט הפותח של תוכנית המתאר: "ירושלים הינה עיר בירה אך גם עיר עולם, מיוחדת ומורכבת, וככזו מחייבת חשיבה תכנונית ייחודית. ירושלים קדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות". מה אומרות המלים האלה? מה באמת אומרות המלים? האם הכוונה שתוכנית המתאר היא תוצאה של חשיבה תכנונית ייחודית, בה באה לידי ביטוי קדושת העיר לשלוש הדתות המונותיאיסטיות? בואו נבדוק.

"תוכנית מתאר מקומית ירושלים 2000", שנערכה במהלך העשור הראשון של המאה הזו על ידי עיריית ירושלים, היא התוכנית הראשונה שנערכה לעיר מאז שסופחו אליה השטחים הנרחבים של ירושלים המזרחית. במהלך (כמעט) יובל השנים, שעברו מאז התרחבות העיר אל שטחים שנכבשו במלחמת 1967, לא נעשה תכנון הקושר את העיר כולה – מזרח ומערב, ערבים ויהודים, פלסטינים וישראלים – במבט תכנוני כולל אחד. התכנון שנערך במהלך השנים היה תכנון כולל לאגן העיר העתיקה וכן הוכנו תוכניות מתאר מקומיות לרוב השכונות והכפרים שסופחו אל העיר (תכניות שלא כאן המקום לפרט את שלל הבעיות המאפיינות אותן).

> מתנחלים השתלטו על שבעה בתים בסילוואן

הריסת בית בבית חנינא, מזרח ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מלים של בנייה, מציאות של הריסה. הריסת בית בבית חנינא, מזרח ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הדעות לגבי הצורך בתכנון כולל לירושלים המורחבת חלוקות, במיוחד לאור ההפליה וההזנחה בה נוקטת עיריית ירושלים בשכונות הפלסטיניות שבירושלים המזרחית. תוכנית מתאר מקומית ירושלים 2000 עברה חלק ניכר מהתהליך הסטטוטורי הנדרש לקראת הפיכתה למסמך חוקי ומחייב, ואולם, מסיבות פוליטיות, התהליך לא הושלם מעולם והיא משמשת את עיריית ירושלים ואת מוסדות התכנון כמסך מדיניות בלבד.

התכנון שנערך בירושלים מאז קום המדינה וביתר שאת מאז 1967, נעשה בסביבה של סכסוך בין שני לאומים. הסכסוך המתמשך הזה הכתיב או חייב את הדיון בקרב על הדמוגרפיה. מאז, עת צורפה לירושלים אוכלוסייה של כ-69 אלף פלסטינים, עסקו ממשלות ישראל ועיריות ירושלים לדורותיהן בסוגיית המאזן הדמוגרפי בירושלים, לפיו נתפסת האוכלוסייה הפלסטינית כגורם שלילי שצריך להיפטר ממנו או לכל הפחות לצמצם את היקפו. במקביל נעשו ונעשים מאמצים גדולים לעודד את האוכלוסייה היהודית להגיע להתגורר בירושלים ולסייע במאמץ להגדלת החלק היחסי של היהודים בבירה.

למה הדיון על המאזן הדמוגרפי רלוונטי לדיון על תוכנית המתאר? הדיון רלוונטי מכיוון שהמאזן הדמוגרפי הוא למעשה מה שמכתיב את מדיניות התכנון והפיתוח בירושלים. ואיך זה בא לידי ביטוי בתכנית ובטקסט? זהו, שזה לא בא לידי ביטוי בכלל.

אומרים שש קומות, מתכוונים למאזן דמוגרפי

בואו ניקח סעיף נוסף מהתקנון, שזכה להיות מולחן. והפעם סעיף טכני ממש נטול חזון ונטול השראה: "אזור עירוני עד 6 קומות בכפוף לתנאים. באזור זה מצויים עיקר השטחים שבמזרח העיר אשר אינם באגן העיר העתיקה. באזור זה, תנאי לאישור בניה של עד 6 קומות הינו הגשת תכנית, החלה על 10 דונם לפחות, ואשר כוללת הפרשות לצרכי ציבור וגישה לדרך ברוחב 12 מ' לפחות".

מדובר בקטע קטן מאחד הסעיפים המשמעותיים ביותר בתוכנית, בו מפורט מה מותר לבנות בשטחים המסומנים בתכנית המתאר כ"אזור מגורים עירוני". אז מה למעשה כתוב כאן?

"באזור זה מצויים עיקר השטחים שבמזרח העיר", קרי: בשכונות הערביות/הפלסטיניות של ירושלים. לו היו המלים האלה מדויקות היו המגבלות המפורטות בסעיף הזה חלות גם על השכונות הישראליות שנבנו בשטחים שמעבר לקו הירוק כגון גילה, רמות, ארמון הנציב, פסגת זאב ועוד, שהרי שכונות אלה נמצאות בשטחי ירושלים המזרחית אשר הופקעו ברובן מפלסטינים, במסגרת המאבק לייהוד ירושלים. אך לשכונות ישראליות אלה בכלל לא קוראים מזרח ירושלים למרות מקומן הגיאוגרפי הברור.

"תנאי לאישור בניה של עד 6 קומות", קרי: תנאי לאפשרות לבנות בתי דירות גדולים ובהם מלאי נחוץ של דירות. "הינו הגשת תוכנית החלה על…" וכאן מגיעים שלושה תנאים אשר במקרה, בדיוק, בשכונות עליהן חל הסעיף הזה, אין כמעט מקום בו קיימים שלושה תנאים מצטברים אלה. המלים הנקיות האלה לא חושפות את העובדה המצערת שרוב השטחים המסומנים כ"אזור עירוני עד 6 קומות בכפוף לתנאים" הם אזורים הבנויים בפועל בבנייה א-פורמאלית ונדירים בהם השטחים הפנויים ברציפות של עשרה דונם. הן גם לא מעדכנות את הקורא כי השטח המסומן בתשריט כ"אזור עירוני עד 6 קומות בכפוף לתנאים" חל בשכונות בנויות במרקם צפוף שאין בהן דרכים ברוחב 12 מ' ובוודאי שקשה לאתר בהן שטחים פנויים למבני ציבור.

אחרי ניתוח כזה אפשר לומר בקצרה שהמשמעות של פיסקה זו בהוראות התוכנית שונה לגמרי ממשמעות המלים המרכיבות אותה. המלים אומרות שניתן לבנות בתי דירות גדולים אך הפסקה אומרת שלא.

> בירושלים המזרחית לא רוצים לחזור לשגרה

הזכרתי קודם שאת הפער בין המלים למשמעות ניתן למצוא גם בדיונים של ועדות התכנון ובפרוטוקולים. אני רוצה לציין שבוועדות התכנון יושבים אנשי מקצוע, אשר דנים בנושאים של תכנון. אנשי המקצוע ונציגים מקצועיים ממשרדי ממשלה שונים אינם מדברים על המאזן הדמוגרפי בדיונים שלהם. הם מדברים תכנון.

הם אומרים משפטים כגון: "6 קומות בכפוף לתנאים". אבל מה שהם מתכוונים, מה שנמצא על שולחן הדיונים וכל היושבים סביב השולחן יודעים זאת ללא מלים, זה המאזן הדמוגרפי ומדיניות התכנון התואמת לו. הדיון בוועדות התכנון נעשה בשפה מקצועית ומוצגות במסגרתו דרישות תכנוניות שיש היגיון בבסיסן. אך מה שמתרחש שם בפועל זו הדרה של תושבי ירושלים הפלסטיניים והפלייתם בתכנון המרחב.

אז למה בעצם פועלת עיריית ירושלים לתכנון העיר המזרחית ולתכנון השכונות הפלסטיניות בה? אולי כדי להראות עשייה תכנונית. עשייה תכנונית לא מזיקה לאף אחד – רק אולי מבזבזת משאבי ציבור. אולי כדי להרוויח זמן. במקרים רבים בזמן שעושים תכנון מטילים מגבלות זמניות על הבנייה עד להשלמתו. ושוב אנחנו רואים מלים הפוכות למשמעותן.

אפרת כהן-בר היא אדריכלית בעמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון. פרויקט "ירושלים החדשה" של טלי קרן מוצג בימים אלה בבית הנסן בירושלים, ואפשר לראות חלקים ממנה פה. אוצרות: גילי קרז'בסקי והילה כהן-שניידרמן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf