רדיפת פעילי תעאיוש לא התחילה החודש: תובעים את המשטרה על כליאת שווא

ביום שבת, ה-19 באפריל 2014 בשעה שבע וחצי בבוקר, כשנסעו בירושלים בדרכם לפעילות בדרום הר חברון, נתקלו עזרא נאווי וגיא בוטביה, פעילי תאעיוש, במארב של המשטרה. האירוע, בו ניסתה המשטרה לטפול האשמות שווא על השניים, התרחש שנה וחצי לפני שידור התחקיר של "עד כאן" בתוכנית "עובדה". בשורות הבאות יגוללו פרטיה של תביעה אזרחית, על סך מאה אלף שקלים על כליאת שווא והאשמות שווא, שהגישו השניים לאחרונה נגד משטרת ישראל וחושפת את הרדיפה לה הם נתונים זמן רב בשל פעילותם בדרום הר חברון.

על פי התביעה, שהגיש עורך הדין איתי מק בשם שני הפעילים בסוף דצמבר 2015, זמן קצר לאחר שיצאו נאווי ובוטביה לכיוון ביתו של פעיל נוסף בארגון, החלה לעקוב אחריהם ניידת משטרה. בוטביה, שישב חגור מאחור, שמע צפצוף מאחור והסב את תשומת ליבו של נאווי שעצר את הרכב. אז יצאו שני שוטרים מן הניידת. נאווי ובוטביה, למודי רדיפה של המשטרה, החלו מיד לצלם את ההתרחשות, צעד שסיפק תיעוד של האירוע.

צפו בסרטון המתעד את האירוע:

הטבק שהפך לסם

מרגע שיצאו השוטרים מן הניידת החלה מסכת ממושכת של טפילת האשמות. תחילה, דרשו השוטרים מהנהג לכבות את המנוע וביקשו להציג תעודות זהות. בשובם עם התעודות מן הניידת טענו השוטרים לפתע כי בוטביה הסתיר דבר מה בזמן עצירת הרכב. אז קבע השוטר כי יש לו סמכות לבצע חיפוש ברכב, מנע מן השניים לצלצל לעורך דין וקבע כי הוסתר דבר מה ברכב, על אף טענת השניים כי אין להם מה להסתיר. בשלב זה טענה לפתע השוטרת כי גם נאווי, שנהג כאמור ברכב, הסתיר דבר מה באמצעות רגלו.

אז הגיעה למקום ניידת משטרה נוספת, ולפתע החליט השוטר להעלות האשמה נוספת נגד השניים, לפיה הם לא עצרו את הרכב כשדרש מהם והמשיכו לנסוע. הוא קבע כי אם השניים לא יאפשרו לו לערוך עליהם חיפוש ברחוב הם ילקחו לתחנה והשניים הסכימו. תוך דין ודברים שקיים השוטר עם השניים, הוא נזכר לפתע כי לטענתו בוטביה לא היה חגור בשבתו באחורי הרכב. בוטביה מצידו הבהיר שהוא תמיד נוסע חגור וכך היה גם הפעם, אך השוטר סירב להאמין לו. אז, באורח פלא, שלף השוטר שקיות של טבק לעישון מהרכב ושאל "מה זה הטבק הזה?" אך בשלב הזה זה השאלה, כמו גם התשובה, כבר לא היו רלוונטיות. שקיות הטבק הפכו לחומר החשוד כסם.

החיפוש ברכב העלה חרס, בדמות שקים גדולים ובהם בגדים שנתרמו לתושבי דרום הר חברון, וכך גם החיפוש הגופני שערכו השוטרים על השניים, על שביל כניסה לבניין, או במילים אחרות, באמצע הרחוב. השוטרים שמצידם צמחו כבר לשלוש ניידות שלמות, החלו לצלם גם הם את הנעשה, אולי בניסיון לביים את האירועים מחדש. הם מצאו עוד קצת טבק שהצטרף לשתי השקיות שנמצאו קודם לכן וסודרו לטובת צילומן על מכסה המנוע של המכונית. השוטרים חזרו והזכירו את סט ההאשמות הגדל, בעוד שנאווי ובוטביה שבים ומכחישים את הדברים כולם.

בשלב הזה עלתה עוד האשמה, נאווי נהג כשהוא בפסילת רישיון. וכך החליטו השוטרים לדרוש מהשניים להגיע איתם לתחנת המשטרה באשמת אחזקת חומר החשוד כסם ונהיגה בפסילה.

בתחנה עצמה ההתנהלות של השוטרים המשיכה באותו כיוון. למרות שהשוטר המעכב כתב בדו"ח שלו כי השניים נעצרו בעת "סיור שגרתי", כאשר ישב בוטביה בתחנה הוא שמע שוטר אומר לשוטר אחר כי העיכוב יזום ואף שמע אותו אומר במפורש "חמש שעות". בדיוק הזמן שבוטביה ונאווי ישבו באותו היום בתוך התחנה. זמן ארוך מספיק כדי למנוע את פעילותם בדרום הר חברון באותו היום.

מאמצי ההפללה המשיכו. הם הושמו בחדר אחד ונאמר להם שאם ידברו יואשמו בשיבוש הליכי חקירה. השוטרים סרבו לבקשתם לשים אותם בחדרים נפרדים. בהמשך אכן האשימו השוטרים את השניים בשיבוש הליכי חקירה, אך השוטרים כשלו לרשום בדיווח מה היתה מהות אותו שיבוש. בוטביה נלקח לתשאול תמוה שהתמקד בשאלות פוליטיות על פעולותיו בדרום הר חברון, על היכרותו עם עורכת הדין לאה צמל, תשאול שלא עסק כלל בשאלת החומר ה"חשוד" כסם.

סרטון נוסף מהאירוע:

הפללה של פעילי זכויות אדם

 ראשית לגבי אי-חגירת החגורה. בדו"ח הפעולה כתב השוטר כי :

בעת סיור שגרתי ברחוב האר"י הבחנתי ברכב ואני במקביל אליו בנתיב הימני ובמרחק של שני מטר לערך הבחנתי בנהג כאשר היה חגור ובנוסע שישב מאחור בצד ימין כשהוא לא חגור. הבחנתי בעבירה מקרוב. לציין כי הראות הייתה טובה, קשר עין רציף נשמר עד עצירת הרכב ברחוב בנימין מטודלה.

אך זוהי טענה שאינה יכולה להיות נכונה מבחינת מבנה הרחובות. רחובות האר"י (בחלק המדובר) ומטודלה הם דו סיטריים ובכל אחד יש מהם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, לכן משתמע מהנטען על ידי השוטרים כי השניים נסעו בנתיב הנגדי או שנסעו בניגוד לכיוון התנועה. למעשה הניידת עקבה אחרי בוטביה ונאווי ונסעה מאחוריהם, ומעמדה זו בשל השקיות הרבות של תרומות שמילאו את הרכב לא יכלו לראות האם בוטביה חגור או לאו.

נמשיך לטענת הסם החשוד. לאורך כל התשאול השוטר מתייחס לשקית כטבק, כנראה באופן פרוידיאני, כי לא היתה שום סיבה להניח כי מדובר בסם כלשהו. שקית נוספת של אותו טבק נבדקה על ידי השוטר והוחזרה ללא טענה דומה. ואכן בבדיקת מז"פ (!) התגלה כי, ובכן, מדובר בטבק רגיל. מכיוון שריחו של הסם המדובר הוא בולט, ושונה לחלוטין מריחה של עלי טבק, קשה להניח כי השוטר פשוט התבלבל.

לגבי טענת הנהיגה בזמן פסילה. עובדתית נאווי לא היה באותו זמן בפסילת רישיון. הטענה של השוטר כאילו בבדיקת מסופו הראה כי הוא בשלילה איננה יכולה להיות אלה שקר. מאד לא סביר שהמסוף המחובר למערכת הארצית טעה, והרבה יותר סביר להניח כי השוטר אשר טען כך הוא זה ששיקר.

למרות שכל הטענות לעיל הן ברורות מאליהן השניים עוכבו במשך שמונה שעות תמימות, מתוכן חמש בתחנה, תחת האשמות שווא. בזמן הזה הם לא יכלו לקחת חלק בפעילות יום שבת הקבועה בדרום הר חברון. יתרה על כך, הם אף נשלחו למעצר בית תמוה של שלושה ימים שבוטל יום למחרת לאחר ערעור לבית המשפט ללא התנגדות המשטרה. מספר חודשים מאוחר יותר נסגר התיק מחוסר ראיות, ולאחר פנייתם של השניים שונתה סיבת הסגירה ל"חוסר אשמה".

את האירוע הזה, בו השתמשה משטרת ישראל בכוח שניתן לה בהיפוך מוחלט לתפקידה צריך לראות כחלק מרדיפה שיטתית של אותם פעילים. רק כמה חודשים לפני כן ניסתה המשטרה לטפול על נאווי האשמה של חציית קו לבן בכביש כאשר שוטריה הם אלו שהכריחו אותו לבצע מעשה זה. כאן המשטרה אפילו לא התביישה לא רק לפברק האשמות כי אם גם לסכן את נוסעי הכביש ואת נאווי עצמו. זאת בנוסף לאירועים רבים אחרים.

מכעיס לראות כי משטרת ישראל משתמשת בשיטות נלוזות בכדי להפליל פעילי זכויות אדם אשר פעילותם לא נאה בעיניהם, ופעם אחר פעם נכשלת בבית המשפט בלי שאיש ייתן את הדין על העוול שאותה משטרה עושה.

מהמשטרה נמסר בתגובה כי: "מדובר באירוע שגרתי בו הבחינו שוטרים באדם שאינו חגור בחגורת בטיחות ברכב נוסע וסימנו לנהג לעצור בצד הדרך לשם רישום דו"ח ברירת קנס. במהלך הבדיקה עלה חשד כי נהג הרכב נוהג בהיותו בשלילת רשיון ובנוסף, נתפס ברכב חומר שנחשד כסם אסור. התנהלה חקירה עניינית ומקצועית בעניין שבסיומה נמצא כי לא נעברה עבירה פלילית באשר לממצאים שנתפסו. באשר לטענות הסובייקטיביות העולות בכתב התביעה, המשטרה תגיב כמקובל עם קבלתו".

> כך הפכו צווי איסור פרסום לצנזורה האלטרנטיבית