newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם פרויקט שיקום שכונות 2016 נידון לכישלון כמו קודמיו?

מפעל שיקום השכונות חוזר לבאר שבע, כמו בימי בגין העליזים. הוא יידון לכישלון אם ינקוט בגישה פטרנליסטית, כפי שהיה בסבבים הקודמים. טיח וסיד לא פותרים בעיות חברתיות

מאת:

אחרי כמעט 40 שנה, פרויקט שיקום השכונות חוזר לבאר שבע. משרד השיכון הודיע לאחרונה כי תכנית "שיקום שכונות חוזר" יצאה לדרך בעשרות ערי פריפריה בישראל, בתוכן באר שבע. השכונות הנבחרות בעיר, ג', ד', ודרום, "יעברו שיקום פיזי של מבנים ושל שטחים ציבוריים וכן ישולבו בהן פעילויות חברתיות ותכניות לפיתוח מנהיגות קהילתית", כך נאמר בהודעה המבטיחה מטעם משרד השיכון.

לדברי המשרד, 280 מיליון שקלים יושקעו בשלב ראשון בשכונות בכ-40 ערי פריפריה בחודשים הקרובים. החברות המשכנות, עמידר ועמיגור, הן אלו שיבצעו את הפרויקט בערים בהתאם לחלוקה האזורית ביניהן.

41,590 איש מתגוררים בריכוזי העוני בבאר שבע, כך על פי דוח המכון לרפורמות מבניות בעריכת עומר טל. בשכונות א', ב', ג', ד', ה', ו' וי"א, אחוז העניים נע בין 45.9 אחוזים (שכונה ב') ל-59.1 אחוזים (שכונה ד'), כאשר ההכנסה החציונית (נתון המגלם רמת שכר אשר מחצית מהעובדים משתכרים יותר ממנה ומחציתם פחות ממנה) עומדת על כ-3,000 שקלים, פחות ממחצית השכר החציוני בישראל (העומד על יותר מ-6,500 שקלים).

במשרד השיכון מצהירים כי הפרויקט יחל בשתי פעימות: "הראשונה תצא לדרך באופן מיידי, והשניה תתחיל בכפוף להשלמת תהליכי האישור הנדרשים. מטרת התכנית היא צמצום פערים בין אזור המגורים של אוכלוסיות המרקם הוותיק לאזורי הבניה החדשה בערים. מלבד שיפור תנאי הדיור והפיכת הסביבה לנעימה ובטוחה יותר, התכנית תכלול פרויקטים חברתיים של פיתוח מנהיגות מקומית שתהיה שותפה לחיזוק הקהילה".

> "אני מחכה שהאחיות ייצאו ואוכל מה שנשאר על המגשים"

עזובה בשכונה ג' בבאר שבע (צילום: דני בלר)

עזובה בשכונה ג' בבאר שבע. כך נראית בירת סייבר? (צילום: דני בלר)

מסלול חיים מחושב מראש

קצת היסטוריה: מעט אחרי המהפך, בחודש אוקטובר 1977 החליטה ממשלת הליכוד בראשותו של מנחם בגין, על מאמץ לפתרון מצוקת הדיור בישראל. התוכנית החלה למעלה מעשור אחרי שתוכנית אחרת ניסתה לטפל בבעיית העוני ושכונות המצוקה באמצעות בינוי-פינוי מאזורי מצוקה. במסגרת החוק, הוקמה "הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום": תפקידה היה לטפל במצוקת הדיור ברחבי ישראל, והיו לה סמכויות לפנות שכונות עוני בכפייה, ללא הסכמת תושביהן. הרשות נכשלה במשימתה ופורקה בשנת 1975.

הרשות פורקה, אך הבעיה נותרה בעינה: עוני, היעדר תקווה והתפוררות חברתית ופיזית, תוצר של מדיניות פטרנליסטית. מי שחי את עיירות הפיתוח ויישובי הפריפריה של שנות השבעים זוכר את האופציות הלימודיות של התלמידים: "בנים למסגרות, בנות לכלכלת בית". במציאות, היו בתי ספר שנחשבו טובים, אבל לילדי השכונות מסלול החיים תוכנן מראש.

בבאר שבע היה, בסוף שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים, ניסיון לשקם את השכונות הפחות מבוססות, בעיקר ג', ד' ודרום. שלוש השכונות הוותיקות היו במקור שכונות עולים שהגיעו בשנות החמישים והשישים מצפון אפריקה ומעט מיוצאי אירופה משרידי השואה. חלק גדול מהעולים שוכנו תחילת במעברת דרום ולאחר מכן, ב"רכבות" שנבנו באמצעות "התותח" – מערבל שיצק במהירות בטון וזירז מאוד את הליך הבנייה.

> האם באר שבע היא באמת בירת ההזדמנויות של הנגב?

שכונה ד' מזרח בבאר שבע (צילום: The Israel Project ויקימדיה CC BY-SA 2.0)

שכונה ד' מזרח בבאר שבע (צילום: The Israel Project ויקימדיה CC BY-SA 2.0)

בשכונות ג' וד' יש מקומות בהם הזמן עצר מלכת. בשכונות אלה רוכזו עולים, לצד פליטים ואוכלוסיות מוחלשות. יש שם דור ראשון, שני ושלישי למצוקה, כזו שלא מצליחים להיחלץ ממנה. בשכונה ג' המרכז המסחרי נשאר כשהיה בצילומים מלפני 50 שנה. מרכז גילת בשכונה ד' מתפורר. חנויות נטושות, תושבים מחוסרי תעסוקה שמחפשים משהו לעשות במהלך היום וסטודנטים שבאים בעיקר בגלל המחירים הזולים במכולות.

בשכונת דרום אפשר לראות את שרידי באר שבע הישנה. לא מעט בתים שנותרו כפי שנבנו בשנות החמישים והשישים, לרבות פנים הבית, בו נותרו ארונות המטבח הישנים. לא כולם יכלו לשפץ או לבנות. השנים עשו את שלהן ויש לא מעט מבנים שמתפוררים, גם כאלה שעברו כבר סיבוב שיקום אחד.

בשנות השמונים היה זה סגן ראש עיריית באר שבע דאז, רפי שטרית, שהאמין אמונה גדולה בשיקום השכונות. הוא ליווה אישית את הפרויקט ואף המשיך להתגורר בשכונה ג'. שטרית היה מעודד את התושבים אישית ליטול יוזמות ולקחת חלק בשיקום השכונה. לצד השיקום הפיזי, הייתה גם פעילות חברתית לכל הגילאים. זו הייתה שעתם הגדולה של ועדי השכונות, אשר גם צברו כוחי פוליטי רב.

משך כמה שנים הייתה בשכונות אווירת רנסנס, תחושה של מסוגלות לקחת את הגורל בידיים. הלכה למעשה, עיקר השיקום היה חיצוני, בחזיתות הבתים. חברתית, לא התרחש מהפך כפי שקיוו לו: היעדר הזדמנויות בתחומי התעסוקה והלימודים, קשיי פרנסה ובעיקר – הסטיגמות שליוו את באר שבע ומלוות אותה עד היום. שיקום השכונות לא יצר שינוי תדמיתי או תודעתי: הצבע והטיח לא מחקו את תחושת העלבון של התושבים מהיחס הפטרנליסטי של מי שבאו "להציל" אותם, אבל חזרו ביום חמישי הביתה לתל אביב. אותו שיקום קוסמטי החזיק מעמד זמן קצר. גם במודל החדש, כך מתארת התוכנית, יש לתושבים מעורבות גדולה בקביעת גורלם.

> מלך הדרום: תכירו את האמן בן ה-90 שמתכנן להביא מהפכה לנגב

חזרה לימי שיקום השכונות העליזים של בגין? (צילום: חנניה הרמן/לע"מ)

חזרה לימי שיקום השכונות העליזים של בגין? (צילום: חנניה הרמן/לע"מ)

מעדיפים להתעסק בקוסמטיקה

בשנות ה-90 פרויקט שיקום השכונות דעך לאטו ובשנת 2007 ראש הממשלה אהוד אולמרט קבר אותו סופית. המתנגדים היחידים לביטולו היו מפלגת העבודה וש"ס. הגישה הייתה לתת לכוחות השוק לעשות שלהם והעובדה שהיעדר בנייה חדשה בבאר שבע גרמה להעלאת מחירים, לא חיפו על ההזנחה בשכונות, רק הפכו את הדיירים לעניים יותר.

אל ההזנחה הפיזית והחברתית, נוסף בשנים האחרונות גורם חיצוני, שבמקום לסייע, הפך את חיי התושבים לקשים יותר: ספסרי הנדל"ן. אלה, מוכנים לשלם הרבה מעבר למחיר המחירון עבור דירה זולה, שמניבה להם תשואה נאה. על הדרך, הם עושים כבשלהם בשכונות העניות: מפצלים דירות, יש תחלופת דיירים גבוהה ותשתיות ישנות שמתבלות בשל עומס ולדיירים הוותיקים אין כתובת לפנות אליה לדברים בסיסיים כמו תשלום החשמל של חדר המדרגות או תשלום עבור תקלה בבניין. אם, נניח, יש הצפת ביוב או צינור מים משותף מתפוצץ – נטל התשלום ייפול על הדיירים הוותיקים. הדיירים הזמניים לא יהיו מוכנים לשלם ובעל הדירה יתחמק – הוא אפילו לא גר בבאר שבע. באר שבע בשבילו היא פרה חולבת.

שיקום שכונות מודל 2016 שב להתמודד עם אותן בעיות מלפני ארבעה וחמישה עשורים, פחות או יותר באותה נוסחא, כאילו שום דבר לא השתנה וכאילו ש-חור שחור בלע את תקציבי העתק שהושקעו באותן שכונות, שאין להן, כך נדמה, תקומה חברתית או פיזית. 50 שנה אחרי, מה שמוכר בכינוי "השכונות" עדיין באותו מקום, דור שני ושלישי למצוקה.

בסופו של דבר, שיקום שכונות הוא צעד קוסמטי: איש לא מטפל בבעיות האמיתיות של באר שבע, משום שמעטים, אם בכלל, רוצים להכיר בהן. כל ניסיון להצביע על בעיות היסוד של העיר, נתפס כ"לא פטריוטי". מעדיפים להראות את באר שבע של הפרוספקטים, זו של הסייבר והסטודנטים. כל עוד לא תיפתר ההדרה החברתית, כל עוד ידברו בעיר על "חזקים ואיכותיים" וימשיכו לחשוב שאוכלוסיה מבחוץ תפתור את בעיות העיר, מפעל שיקום השכונות ייבלע מיליארדי שקלים.

> מחאת המנופאים: רוצים גם להתפרנס וגם לחזור הביתה בשלום

קולנוע "אורות", פעם ליבה הפועם של שכונה ג' (דני בלר)

מה שנותר מקולנוע "אורות", פעם ליבה הפועם של שכונה ג' (דני בלר)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf