newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השנה שבה הטוקבקים הכתיבו לנבחרי הציבור בבאר שבע את דעותיהם

הם הובילו לביטול הכריזה בערבית באוטובוסים בעיר ולביטול מצעד הגאווה ואירועי שמאל. על זכויות אדם אסור לדבר, וגם לא להעביר ביקורת על העירייה. 2016 היתה השנה שבה הטוקבקיסטים קבעו את הטון, והפחד משיימינג השתלט על מנגנוני קבלת ההחלטות בבאר שבע

מאת:

שנת 2016 תיזכר, בין היתר, כשנת השיח המצמצם. זו היתה השנה בה הוכח כמה קל להוריד נושא מסדר היום, בלי לדון בו לעומקו אפילו, במיוחד בפריפריה החברתית. גם בבאר שבע, בה אני חי, שיח צר, אלים וחד סטרי החליף את הנראות הציבורית המגוונת וריבוי הדעות. שיח של הפרדה שבעיקר לא משקף את את המציאות כאן. באר שבע היא בירת מחוז, שמשרתת את כל המרחב הדרומי. ערים, התיישבות כפרית, יישובים בדואים, ישובים מעבר לקו הירוק, כולם מגיעים אליה לצורך עסקים, בילויים, עבודה, טיפולים רפואיים, קניות. החיים האמיתיים קוראים לזה.

חילופי מהלומות ברשת

די היה בטוקבקים של תושבים ברשתות החברתיות כדי לבטל את הכריזה בערבית בתחבורה הציבורית בבאר שבע. למרות שכחודש לפני שהזכיינית החדשה, דן באר שבע, החלה לפעול בעיר, נערכה מסיבת עיתונאים בה נמסר, בין היתר, כי באוטובוסים בעיר תהיה כריזה בעברית ובערבית, הכריזה הדו-לשונית החזיקה מעמד בדיוק יומיים. לאחר שהרשתות החברתיות בבאר שבע התמלאו גידופים ואיומים, מישהו במסדרונות הכוח עשה חשבון אלקטוראלי והוריד הוראה לבטל אותה. באר שבע הייתה יכולה לסמן את הדו קיום במהלך הפשוט הזה. אבל בחרה במקום זאת בהסתגרות והפרדה.

> כך החלום להיות מתמטיקאית הפך אותי לפמיניסטית

אוטובוס של חברת דן באר שבע עם כיתוב בערבית (שיחה מקומית)

אוטובוס של חברת דן באר שבע עם כיתוב בערבית (שיחה מקומית)

אותו שיח ברשתות החברתיות עמד גם מאחורי ביטול מצעד הגאווה בבירת הנגב. העיר ירושלים, שהיא פחות חילונית מבאר שבע, מקיימת את מצעד הגאווה על אפם וחמתם של המתנגדים והדוקרים. באשדוד צעד המצעד השנה בפעם הראשונה. אירועי גאווה התקיימו גם בחדרה, בחיפה ובראשון לציון. אבל בבאר שבע, בירת הסייבר העולמית, דיברה המשטרה על מידע מודיעיני על כוונות לפגוע בצועדים, ושוב, הקהילה הלהט"בית ערכה הפגנה בשטח מתוחם ומאובטח היטב, במקום להשיג נראות במרחב הציבורי.

הפגנה בבאר שבע הינה אירוע חריג, מה עוד אחת כזו היוצאת נגד העומדים בראש הרשות המקומית, שגם נערכת ברחבת העירייה. ההפגנה של הקהילה הגאה שודרה בלייב באתרים המקומיים ולפחות באחד ארצי. כתבות ביומני סוף השבוע בטלוויזיה הביאו את סיפורה של הקהילה שלא הורשתה לצעוד ואפילו התקשורת המודפסת המקומית ערכה ראיונות והביאה כתבות עם דמויות בקהילה. לכאורה, היה זה האביב הגאה של באר שבע. אלא שמהר מאוד התקשורת קיבלה רגליים קרות כשקראה את הטוקבקים, בחלקם כאלה שקראו לפגוע בקהילה. וכך – כמו שהנושא עלה לכותרות, כך ירד במהירות והקהילה שבה להיכנס לאותו ארון בה העיר השמרנית כופה עליה לחיות.

במהלך השנה בוטלו לא מעט אירועים בבאר שבע, הקשורים לשמאל. הרצאה של ארגון שוברים שתיקה הועברה לבית פרטי, אירועים אחרים הועברו לכותלי אוניברסיטת בן גוריון, בה עדיין ניתן לקיים סוג של שיח חופשי. האוניברסיטה המקומית חוטפת לא מעט ברשתות החברתיות על היותה פלורליסטית: מקטלגים אותה כ"אוניברסיטה שמאלנית", או "אוניברסיטה של ערבים", או אפילו "אוניברסיטה של הומואים". ארגוני זכויות אדם מתקשים לקיים אירועים או מפגשים בבאר שבע. אפילו דיון על אלימות בספורט התקיים בתנאי של בעלי המקום, כי לא יועלו במהלך השיח דעות שמאלניות ואם יהיו כאלה, האירוע יופסק מיד.

> צפו: מחו וצילמו בכניסה למועדון חשפנות כדי לבייש גברים שנכנסו

עצרת הקהילה הגאה מול עיריית באר שבע (דני בלר)

חוזרים לארון: הפגנת הקהילה הגאה בבאר שבע התקיימה במתחם סגור (דני בלר)

פייסבוק הפכה לככר העיר. ככה בכל עיר, גם בבאר שבע. מצד אחד, יש יוזמות מרגשות של סיוע לנזקקים והציבור הבאר שבעי תורם ביד נדיבה. מצד שני, יש שיח מתלהם, לא מנומק, שאינו דיון פוליטי, אלא החלפת מהלומות. זה נמצא בטוקבקים, בפוסטים, בציוצים. זה מכוער וזה חוצה מחנות.

באר שבע אינה שונה ממקומות אחרים בארץ. פשוט תושביה של העיר, שידועה כקיבוץ גלויות של עולים מ-60 מדינות, וכמרכזה המנהלי של המחוז לרבות היישובים הבדואים, לא היו רגילים לשיח כזה של שנאה.

חופש הביטוי מתכנס לתוך הקמפוס

השיח המצמצם מצליח לעשות דבר אחד: הוא מסית את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות של באר שבע: היעדר התעסוקה (בירת הנגב היא העיר עם האחוז הגבוה ביותר של עסקים בסכנת סגירה), מחירי הדיור המאמירים, מערכת הבריאות המקרטעת (שמצבה נידון לאחרונה בשורת כנסים שיזם שר הבריאות) והחינוך (על פי מדד מדל"ן, בירת הנגב נמצאת בנסיגה בתחום). יותר קל להשקיע אנרגיות בשיח של שנאה, במיוחד כשיושבים בבית עם קפה מול המקלדת.

הרטוריקה הפכה מאוד אלימה כלפי ארגוני שמאל, אבל גם כלפי סוגיות של זכויות אדם. עוני, למשל, הוא לא נושא נוח לדבר עליו. כל נושא שאינו מציג את באר שבע באור חיובי נתקל בביקורת רבה ברשתות החברתיות וגם מבכירים במערכות הממשל העירוניות. כך צמצום השיח המקומי פוגע בסופו של דבר כמו בומרנג בבטן הרכה: כי אם אסור להעביר ביקורת, אז אי אפשר לדבר על מצבם הרעוע של שירותי הבריאות בנגב, ואם השיח מתלהם כלפי להט"בים, חד הוריות, עניים או מבוגרים, אז כשאלה יבואו לשכור דירה הם עלולים לחות הדרה שכן בעלי נכסים מעדיפים "שוכרים איכותיים" על פני "שוכרים בעייתיים".

השיח המתלהם לא צמח על ריק. קיים מסע מתוזמר היטב של דה לגיטימציה כלפי תקשורת, אמנים, אנשי רוח, פעילים חברתיים, קבוצות מיעוט. בפריפריה המקומות בהם ניתן להתבטא בחופשיות הולכים ומצטמצמים. בבירת המחוז הדרומי חופש הביטוי הולך ומתכנס לתוך הקמפוס של בן גוריון וכמה סמלי, שעל מנת להיכנס אליו, צריך לעבור בידוק קפדני. כי מפחיד בחוץ.

הבעיה מתחילה כאשר השיח המצמצם משתלט על מנגנוני קבלת ההחלטות. אז המדיניות הנקבעת כבר אינה תוצר של החלטות מושכלות, של מה טוב, אלא של מה יביא לייקים ומה לא. בתי עסק בבאר שבע עברו שיימינג נוראי ולא מוצדק על שטויות: כריך קר, פיצה שלא הגיע בזמן, לאפה שלא הייתה עמוסה די הצורך. התגובות מפחידות. עוד יותר מפחידות הן התגובות להן זוכים מי שמנסים לדבר על זכויות אדם.

למי שניזון מדעת הקהל ויחסי ציבור לצורך תפקודו, זו מכה קשה. הוא הופך להיות מובל ולא מוביל. במקום להילחם באלימות הרשת, הוא יחפש שקט תעשייתי ובעיקר, דרך לפייס את הקבוצה המצומצמת בעלת השיח האלים. זו, מצידה, רושמת לעצמה ניצחון וצוברת כוח פוליטי, שספק אם יתורגם למנדטים משל עצמו, אלא יהיה מי שיעשה בהם שימוש. במישור המקומי מאוד קל להשתמש ולזרוק.

> חסרת משמעות או בדרך להאג? חמש הערות על החלטת מועצת הביטחון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf