newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה הם הביאו דגלי פלסטין להפגנה בתל אביב?

בגלל שחיים פה שני לאומים, וחוק הלאום מנסה למחוק אחד מהם. בגלל שההפגנה נועדה לבנות ברית פוליטית רחבה, שצריכה להכיל את כולם. ובגלל שלא נכנעים לספינים של הימין

מאת:

עשרות אלפי מפגינים צעדו אתמול (מוצ"ש) בתל אביב והתאחדו בקואליציה רחבה תחת מסר מאחד שדורש שוויון אזרחי לכל אזרחי הארץ, ללא תנאים מוקדמים, ומתנגד לחוק הלאום. זה היה מפגן מיוחד ונדיר, אבל מה שעניין את רוב אתרי החדשות ואת הפוליטיקאים המסיתים מאבי גבאי וימינה היה דבר אחד ויחיד: דגל פלסטין בכיכר רבין.

אז בואו נתחיל מהעובדות: ההפגנה אמש אורגנה על ידי ועדת המעקב של הציבור הערבי, והצטרפו אליה עשרות מפלגות, תנועות וארגוני חברה אזרחית. מראש נקבע ופורסם שהמארגנים מבקשים לא להביא דגלים משום סוג שהוא. ואכן – מתוך כ-30 אלף מפגינים הרוב המכריע לא הביא ולא הניף אף דגל. כמה עשרות מפגינים החליטו להביא דגלי פלסטין, וכמה דגלי ישראל. המארגנים ניסו בתחילה לבקש מכולם להוריד את הדגלים, אך ויתרו די מהר, וכך הדגלים (משני הסוגים) ליוו את ההפגנה לכל אורכה.

כך נראית דינמיקה של הפגנה, יודע כל מי שהיה אי פעם באחת כזאת. הפגנות הן לא מרחב סטרילי. אנשים מביאים שלטים שונים, ודגלים שונים, וסיסמאות שונות, שלא בהכרח מתואמות עם מובילי האירוע או תואמות את המסרים שלהם.

לצד זה חשוב להדגיש: המארגנים לא התנערו מדגל פלסטין, וטוב שכך. מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב, פתח את נאומו בעצרת בהתייחסות לכותרות שכבר עלו באתרים, והדגיש שדגל פלסטין הוא הדגל של המיעוט המדוכא בארץ, ויש לכל אחד זכות מלאה להניף אותו.

אז למה הביאו את דגל פלסטין לתל אביב היום?

מכמה סיבות. ראשית, כי הם פלסטינים. בארץ הזו חיים, בגדול, בני שני לאומים גדולים, לצד קבוצות נוספות וזהויות מורכבות יותר. בין אזרחי ישראל יש קבוצה של למעלה מעשרים אחוז של ערבים, מי שמכונים לפעמים "ערביי ישראל", שהם פלסטינים, בני אותו העם שחי בשטחים הכבושים ובמחנות הפליטים בגלות. הם בני משפחות שחוצות גבולות, ויש להם אותה תרבות, אותה שפה, אותה מסורת – ואותו דגל. יש ביניהם מי שמזדהים יותר עם האזרחות הישראלית שלהם, ויש מי שמזדהים יותר עם הלאומיות הפלסטינית. מניפי הדגל הם מהסוג השני.

דגל ישראל ודגלי פלסטין בהפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב (חגי מטר)

דגל ישראל ודגלי פלסטין בהפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב (חגי מטר)

הסיבה השנייה היא חוק הלאום, שנגדו הייתה ההפגנה. החוק הזה בא לומר שמבין שני העמים ואינספור הזהויות של מי שחיים פה, רק עם אחד וזהות אחת היא לגיטימית. רק ליהודים, עם דגל ישראל היהודי המורכב משילוב של טלית ומגן דוד, יש זכות להגדרה עצמית בישראל. ההפגנה הזו באה להזכיר שיש פה עוד לפחות לאום אחד, והוא לא שותק, ולא מוותר על זכותו לשוויון. רק הגיוני שמחאה נגד מחיקת לאום שלם תשתמש בדגל הלאום המושתק והמדוכא.

והסיבה השלישית, וכאן אני מפליג בפרשנות שלי, אבל לא נראה לי שהיא מופרכת – היא קריאת תיגר וחינוך פנימי בתוך המחנה. ההפגנה אתמול הייתה אירוע של אחדות ושותפות, של בניית מחנה רחב של אופוזיציה לשלטון ולחוק הלאום. לא בגלל שכל השותפים במחנה הזה, מבל"ד ועד אנשי "העבודה", מסכימים אחד עם השני, אלא בגלל שכולם מסכימים על מחויבות בסיסית לשוויון כערך יסוד בחברה שלנו. במצב הזה, שבו ועדת המעקב עושה דבר שאינו מובן מאליו, ומביאה באופן חריג ביותר אלפים רבים מאוד של פלסטינים באוטובוסים ובמכוניות ללב העיר הלבנה, המפגינים האלה רצו לוודא שלא מוחקים אותם בתוך הברית הזאת, שלא מתעלמים מהזהות שלהם במחנה הדמוקרטי הרחב שנבנה כאן.

ולדעתי, משיחות עם כמה מפגינים, זה עבד. המון מפגינים יהודים שמעולם לא היו בהפגנה עם כל כך הרבה פלסטינים נתקלו לראשונה בדגלי פלסטין ובסיסמאות בערבית – וזו הייתה חוויה של חינוך פוליטי בשבילם. זו הייתה חוויה של לצאת מאזור הנוחות המוכר ולהתמודד עם המשמעות של איחוד כוחות יהודי-ערבי אמיתי. והאנשים שאני דיברתי איתם לא נבהלו ולא ברחו. הם נשארו, ולמדו.

ואגב, שווה להזכיר שהאיסור על הנפת דגל פלסטין בישראל בוטל בתחילת שנות התשעים. לפעמים מנסה המשטרה למנוע הנפת דגלים כאלה בישראל (והצבא מחרים אותם בשטחים), בין אם במעצר של מפגינים ובין אם בהצבת תנאים לאישור הפגנה ובהם מניעת הנפת הדגל. אישית יצא לי לקרוא תיגר על המדיניות הזאת בבג"ץ ב-2009, והמשטרה התקפלה ונסוגה מהדרישה לפני שהשופטים קיבלו החלטה.

אז כן, הנפת דגל פלסטין בתל אביב היא חוקית, לגיטימית – ומאוד מאוד הגיונית כשמפגינים יהודים וערבים ביחד נגד חוק הלאום ובעד שוויון. ואם ציפי לבני, אבי גבאי, יאיר לפיד וביבי נתניהו לא אוהבים את זה – אז טוב שאנחנו מאחדים כוחות כדי להחליף אותם. עכשיו, אפשר להפרד מהספין הזה של הימין ולחזור למאבק?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf