"אם השכן שלך רעב, גם אתה בסכנה"

ביום חמישי נערך בבאר שבע כנס הקואליציה החברתית בנושא "פיתוח הנגב בראי תקציב המדינה" בשיתוף מרכז מאקרו למדיניות כלכלית. התמונה שציירו משתתפיו, ראשי מוסדות ואישי ציבור, שונה מהפואמות החינוכיות שמוכרים יח"צני הפוליטיקאים.

הכינוס הרביעי של הקואליציה החברתית, שנערך בפארק קרסו למדע, אשר בעיר העתיקה של באר שבע, עסק בנושא פיתוח הנגב בדגש על פיתוח כלכלי, הקצאת משאבים, הכשרה מקצועית ונגישות לחינוך בדרום ופוטנציאל החברה הבדואית. מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, השותף לכנס, מתמחה בניתוחים כלכליים וחברתיים של סוגיות עכשוויות ועתידיות העומדות על סדר היום הציבורי.

ח'יר אלבז, מנכ"ל שותף של "אג׳יק מכון הנגב לחברה יהודית ערבית משותפת" ואחד ממארגני הכנס, אמר לבאי האירוע:

בימים קשים אלו חלה חובה על כולנו יהודים וערבים, לחזור לרגיעה, לדחות כל מקרה של פגיעה בחפים מפשע ולהפוך את הנגב למודל חיובי לכלל המחוזות בארץ.

תושבי הנגב עומדים על מסר הרגעה ושלום הדדי וממשיכים לקדם את המציאות בה שתי אוכלוסיות, ערבית ויהודית, מעורבים ונטועים האחד בשני. המארג החברתי חייב לנוע במקביל למארג הכלכלי והחינוכי, להמשיך לקדם תיעדוף בנגב מתוך תקציב המדינה בכל הרבדים ולתת דגש מיוחד למענה למשאב האנושי החיובי העצום שיוצא מהתיכונים ומוסדות החינוך הבדואים השונים ולקדם כלים להשתלב בחברה ולהיות פרודוקטיביים.

אנו מאמינים כי בחברה הבדואית ישנו פוטנציאל עצום הן כלכלי והן חברתי, לפיתוחו וקידומו של הנגב. אין לי ספק כי חברה חזקה, שמסוגלת להתפרנס בכבוד ולתרום את חלקה בכלכלה, היא אוכלוסיה מניבה יותר, חיובית יותר וטובה יותר. הדו קיום בנגב מתחיל בשוויון כלכלי וחברתי ויש לדאוג ולקדם אותו ככל שניתן.

> נא לאוורר רגשות: משרד החינוך התעורר לטפל במצב הביטחוני

אחד הפאנלים עסק בתחום החינוך בדרום, תחום רווי פערים בין עשירי ועניי האזור, ואחד החסמים העיקריים לקידומו. בפאנל נטלו חלק חבר הכנסת לשעבר והעיתונאי דניאל בן סימון, נשיא מכללת אחווה עלי אלקרנאווי, מנכ"לית עמותת חינוך לפסגות חנה דורסמן וד"ר רחל קנול – מנהלת מרכז חוסידמן לנוער שוחר מדע באוניברסיטת בן גוריון.

"עולם אחר"

דניאל בן סימון סיפר על ההלם התרבותי שבמפגש עם "ישראל השנייה", מושג שעדיין שריר וקיים: "נקודת המפגש הראשונה שלי עם הדרום, הייתה מקרית. הגעתי לעיתון הארץ ושאלו אותי במה ארצה לעסוק וביקשתי להכיר את הדרום. באתי כעיתונאי פוליטי ומדיני ממרכז הארץ, עבדתי עם מוקדי הכוח ובנסיעה של חצי שעה הגעתי לארץ אחרת. הייתה לי תחושה שבמרחק קצר מגיעים לארץ אחרת ואמרתי שזה לא יכול להיות. זה הזכיר לי את העיירות ממרוקו שמהן הגעתי. כאשר מגיעים מהמרכז הפוליטי של ישראל, בתל אביב-ירושלים, מגלים עולם אחר. נפגעתי, כי גם אני עליתי לארץ וחשבתי שכולם התקדמו יחד איתי ונפגעתי כי ראיתי שהמקום נעצר. כבר 20 שנים כעיתונאי נדבקתי למקום והרגשתי שאני מקדם נושא חשוב שלא נשמע".

פרופ עלי אלקרנאווי, נשיא מכללת אחווה: "אני בן הנגב ואני חי בנגב. החיבור שלי לחינוך חוזר הרבה שנים אחורה. החוויות שלי הן חוויות אחרות, מציאות מורכבת של בית ספר ללא חשמל וללא מים. לא היו מספיק תלמידים והמערכת הייתה קשה. תמיד רציתי לדעת ולהתפתח ולא זכיתי לתמיכה רבה כי הורי אנאלפבתים. מבחינתם סיום התיכון היה מספיק ואני רציתי להמשיך ללכת לאוניברסיטה. לא היה קל אבל הצלחתי להגיע לאקדמיה ולפלס את הדרך. התהליך הזה הוא מורכב ומלא בקשיים. אני מאמין כי הדרך היחידה להוציא אוכלוסיות עניות, יהודיות כערביות, מעוני היא השכלה, אין דרך אחרת. כמו שאימא שלי אומרת 'אם השכן שלך רעב, אתה בסכנה'".

"אני רוצה ללכת למערכת החינוך ולקחת את קריית מלאכי כדוגמא, הילדים הללו מוענשים פעמיים: כי הם נולדו למשפחות מעוטות יכולות והיישוב מאד חלש – פעם אחת בגלל המצב הסוציואקונומי של ההורים ופעם שניה כי היישוב חלש. בקריית מלאכי משקיעים פר ילד 2,000 שקלים ובבאר טוביה 9,000 שקל ואז אתה שואל איזה דור עתיד אנחנו מגדלים. אנחנו מדברים על תקצוב דיפרנציאלי גם עם שר החינוך הקודם. זאת הסיבה שיש אחוז נשירה גבוה".

ד"ר רחל קנול מנהלת מרכז חוסידמן באונ' בן גוריון: "בדרום אין אפשרויות לשיעורים פרטיים, לא רק כי ההורים לא יכולים לממן, אלא כי אין מי שיציע. לכן אין הרבה מגמות. אנחנו לוקחים את הילדים שבמקומות אחרים לא היו נגישים למגמת פיזיקה, הם ילדים שעובדים קשה ומצליחים בממוצע גבוה מהממוצע הארצי. אם אני נותנת לך את אפשרות הבחירה, זה מעביר את האחריות לילד ולכן זה כל כך משמעותי".

> לא רוצים לחזור לדו-קיום שמתחיל ונגמר בחומוסיה