newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יומני לורד בישראל-פלסטין, פרק ארבעה עשר: לא לבד

מה יביא מזור לנפש בימי חולשה? למה לא דמעה, רשת חברתית, זמרת סופרן רוסיה ואקס נאמן?

מאת:

IMG_3659

המלחמה מעולם לא התממשה, אבל מצב רוחי לא השתפר במהרה. דבר אחד כן עודד אותי במעט: הוזמנתי להתראיין ברדיו הלאומי של ניו זילנד. מפיק עירני ושמו ג'רמי רוז הבחין בפוסט הראשון שלי בסדרה זאת, וכתב לי מיד. בלילה האחרון של ינואר, 2015, שהיה בניו זילנד הבוקר הראשון של פברואר, שוחחתי בשידור עם המגיש וולאס צ'פמן. נאבקתי למצוא דרך לתאר את הפרוייקט. לא ידעתי עוד לאן מועדות פניו, אם בכלל הן מועדות.

הרדיו הניו זילנדי התגלה כשילוב מנצח בין אדיבות בריטית ושלווה של דרום האוקיאנוס השקט. הראיון נמשך לא פחות מחצי שעה, מה שאיפשר לנו לדון בהמון נושאים ומורכבויות. זה לא הספיק. רוחי טרם התאוששה. התחלתי מפגר בכתיבת הפוסטים, ויתרתי על החיפוש אחר מתרגם ליידיש וחדלתי מנג'ס לשי-לי ג'משיד לגבי התרגום לצרפתית, עליו שקדה אמה. הייתי תשוש. אפשר להאשים אותי? פרוייקט לורד לא היה הנסיון המתסכל הראשון שלי לנער דברים, כאן בארץ המאבק האינסופי.

> יומני לורד בישראל-פלסטין: כל פרקי הסדרה

קחו את מרכז העיר חברון. כבר עשר שנים אני פעיל במאבק לפתוח את רחובותיו להולכי רגל פלסטינים, שחלקם גרים באותם רחובות ויכולים לצאת מבתיהם רק דרך הגג. הצעתי סיורי חינם ברחובות ההם. כתבתי ופירסמתי בכל מקום אפשרי. דבר לא השתנה. במהלך אותו עשור צעדנו, חברי ואני, במחאה על מאסר ללא משפט, על גירוש ילדים ועל מעצר ילדים ובסולידאריות עם כל אחת מהקבוצות אליהן המדינה מתייחסת כתתי אדם, שלא לדבר על המחאה בנוגע לאי-צדק כלכלי. חיברנו פוסטים ומאמרים, ציוצים ושלטים, שירים ומחזות…

בכל אחת מהזירות החשובות לנו, דברים רק התדרדרו. במסגרת דעיכתה של הדמוקרטיה בישראל, הפכנו ממוסגרים כבוגדים. שיח השנאה יצא מכלל שליטה ואנחנו כבר רגילים לקבל איומים ברצח מעוטרים בדימויים בוטים של אלימות מינית. רגילים, אבל תשושים.

העולם האמיתי היה יותר מדי עבורי. הושטתי יד להגיטרה וזימרתי גירסה מלנכולית של World Alone מאת לורד. משם המשכתי למרחב האחד בו חשתי שיש לי שליטה: פייסבוק. באינבוקס חיכה לי מכתב מזרה ושמה דנה.

"היי יובל", היא כתבה.

"אנחנו לא מכירים, למרות שאני עוקבת אחרייך בפייסבוק, בעיקר בפרויקט של לורד בישראל פלסטין, אז רציתי קודם כל להודות לך על השיפור העצום של הפליילסט שלי (שלא התעשר רק בלורד, אלא גם במירה עוואד, משרוע לילה והאר עינינו בביצוע אשת חיל)…"

השבתי לדנה ושוחחנו ובשלב מסויים נרעדתי. היא סיפרה שבכתה כששמעה לראשונה את גירסתי העברית ל-Team.

"וואו, תודה על זה", כתבתי, "עשית לי את היום".

"זה היה ביום של התאונה בח'ורה והיה לי ממש רע על הנשמה וזה היה קתרזיס ותזכורת שיש עוד כמה כמוני פה שמאמינות בדו-קיום, אז תודה לך!"

לא אהרוס כאן את יומם של אלה שאינם יודעים באיזו תקרית מדובר. פשוט דמיינו את הרע מכל, מתובל בגזענות ממוסדת.

הודיתי לדנה שוב, והלכתי לישון.

עדיף לנשוך

אנחנו נואשים כשנדמה לנו שאנחנו לבד. לא הייתי לבדי. עבדתי עם ירון, ושעה שאני הרפיתי, הוא הוסיף לחפש מתרגמים. ידידו ולאדי העניק ל- "Yellow Flicker Beat" לבוש רוסי משובח. ירון גם מצא זמרת רוסיה. היא הזהירה שהיא סופרן, ולא תוכל לחקות את האלט העמוק של לורד. "לחקות זה לא העניין", כתב ירון.

לא הייתי לבדי. יעל לוי, חוקרת של החסידות הפיקה תרגום של Team ליידיש. היא אשתו של מיכאל מנקין, האיש שהביא אותי לחברון לראשונה, לפני עשר שנים. המאבקים משתלבים.

לא הייתי לבדי. האחיות ג'משיד הופיעו יום אחד בדירתו של ירון והקליטו גירסה מופלאה של "רויאלז". זה היה בסך הכל השיר השני שהקלטנו בשלושה חודשי עבודה על הפרוייקט, אבל הייתה בו הבטחה, ובמילותיה של דנה הייתה כל כך הרבה נחמה. כששבתי מההקלטה, חזרתי לפייסבוק כדי לקרוא אותן שנית, ומיד הוכיתי בהבנה שאני דביל.

פייסבוק! הרי יש לי כל מיני חברים בפייסבוק. עולים מגיאורגיה, משבדיה, מברזיל… מהגרי עבודה מהפיליפינים, חברים שעובדים עם קהילת מבקשי המקלט ואפילו אחד או שניים שמשתייכים אליה.למה שלא פשוט אפרסם כאן את הקריאה לדגל? במקום לבחור זהויות במודע, נשליך את הקוביות ונראה מי מתנדב.

אז פרסמתי, ותוך שתי דקות הגיעה תגובה: "אני רוצה לעשות את זה", כתבה המשתמשת Deem Dar.

דים! נערת המרמייט!

כבר למדתי שדים אכן פלסטינית וששמה דימה. היא התנדבה לתרגם שיר לערבית. ערבית! איזה טיפש הייתי כשאיבדתי תקווה, דברים הלכו והתחברו. היא ביקשה שאבחר לה שיר.

כמה חבל שולאדי כבר התלבש על "Yellow Flicker Beat". מירה עוואד אהבה את השיר הזה. אילו אציג בפניה תרגום שלו, היא עשויה לשנות את דעתה. יכולתי להבין מדוע אהבה אותו, מדוע כל אדם הקשוב לסיפור הפלסטיני יאהב אותו. הוא חובר עבור פסקול הסרט השלישי בסדרת "משחקי הרעב", סרט שכל כולו עוסק בדילמות המתעוררות כשמתנגדים לכח מושחת. רבים השוו את מראות "מחוז 12" החרב לתמונות שצולמו בעזה בקיץ שעבר.

למש שלא נעשה אותו גם ברוסית וגם בערבית? תהיתי. אם שתי אומות יכולות לחלוק ארץ, שתי לשונות יכולו לחלוק שיר. שלחתי אותו לדימה, היא השתעשעה בו, ואז כתבה שהוא מורכב מדי. שלחתי לה את "White Teeth Teens", אחד משירי לורד האהובים עלי ביותר, אבל גם הוא היה מורכב לה. "בסדר", כתבתי, "קחי את זה, 'Biting Down', הוא בסך הכל מורכב משש שורות שחוזרות על עצמן".

"Biting Down" כתוב כ-"שיר שדות כותנה", המכיל קריאה ומענה. השורה "יותר נעים כשנושכים" חוזרת לכל אורכו, כתשובה לשורות האחרות. דימה שאלה אותי מה משמעותה. חיפשתי פרשנויות ברשת. "מישהו שם חושב שזה קשור להפחתת כאב", כתבתי לה, "כמו כשנותנים לחייל לנשוך רצועת עור, כשכורתים לו איבר בבית חולים שדה".

IMG_3668

עולם האסוציאציות של דימה היה מעט פחות מחריד. למחרת היא שלחה לי תרגום ממוקד בפלאי הקנאביס. "الشعور احلى وانت مسطوله" היתה השורה החוזרת. הערבית שלי, איומה ככל שתהיה, הספיקה להבנתה: "יותר נעים כשמסטולים". צחקתי ושאלתי אותה איזה זמר מקצועי יהיה מוכן לדעתה לשיר את זה בהקלטה.

דימה קישרה אותי עם ח'אדר, שותפה המקושר היטב למלאכת התרגום. ח'אדר אמר שיברר, אבל לא בחינם. הוא ביקש שאתמוך בפרוייקט מוזיקאלי של האקס היהודי שלו. נזכרתי בגירסתי ל-"Team", ובכך שכל הפרוייקט החל כמחאה נגד ארגון להב"ה והתקפתו על זוגות מעורבים. נזכרתי במחווה לביונסה, באיך ששרתי עם אסנת על הבמה בירושלים והבנתי שאפילו אקסים כועסים יכולים ליצור יחדיו.

אם הם יכולים, פלסטינים וישראלים בוודאי יכולים. הבטחתי לח'אדר שאעזור והוא חזר אלי תוך עשרים דקות וסיפר שקיבל "תשובה חיובית" ממוזיקאית נפלאה. הוא שלח קליפ שלה, בו שרה אשה צעירה וכהת תלתלים שיר יפהפה ועצוב על ארץ יפהפיה ועצובה. הכרתי את קולה המחוספס. זאת היתה ראשה, "לורד הערביה".

> הפרק הבא והאחרון: מועדות האהבה

דף הפרויקט של יומני לורד בפייסבוק (אנגלית)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

מוש הפוך

איזה יופי, כותרת נהדרת ומוצלחת שמלא יקראו

ומשנה לא פחות מרתק, ונפלא, ומקסים, וחמוד, וחתול. ומשנה לא פחות מרתק, ונפלא, ומקסים, וחמוד, וחתול. ומשנה לא פחות מרתק, ונפלא, ומקסים, וחמוד, וחתול. ומשנה לא פחות מרתק, ונפלא, ומקסים, וחמוד, וחתול

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf