הירי בפלסטיני הפצוע בחברון הוא לא אירוע חריג
החייל שירה בראשו של פלסטיני פצוע נעצר ומואשם ברצח רק משום שהאירוע תועד במלואו ולא מותיר מקום לדמיון. סרטונים שאספנו מהחודשים האחרונים מראים שהחייל בסך הכל ביצע את מה שהפך כאן לנורמה, את מה ששרים, ח"כים ורבנים קוראים שוב ושוב לעשות
מאז נחשף התיעוד מחברון של חייל צה"ל יורה באדם שלא היווה כל סכנה ולמעשה מוציא אותו להורג מנסים לטעון בצבא ובממשלה כאילו מדובר באירוע מבודד וחריג. "חריג מאוד", אמר דובר צה"ל. זה נכון רק למחצה. התיעוד עצמו הוא אכן עניין חריג, אם כי לא ממש בודד. אך ההוצאות להורג הללו הפכו בחודשים האחרונים למחזה נפוץ. מי שלא יודע את זה, פשוט לא רוצה לדעת.
הבעיה עם תיעוד היא לא חריגותו, אלא שבניגוד ל"שוברים שתיקה" אי אפשר לומר שהוא בוגדני וכך לנטרל את הביקורת. הוא, שוב, מנפץ את הבועה שהציבור הישראלי ובעיקר זו שהימין מקיף את עצמו בה. אין בבועה כיבוש, וצה"ל יכול לדכא שני מיליון בני אדם ועדיין להיות מוסרי. אין עם פלסטיני אבל הוא גרם לשואה. לא היתה נכבה אבל נעשה לערבים עוד אחת אם יתפרעו. ואחרון בשרשרת: אנחנו לא מוציאים להורג מחבלים ללא משפט וניעלב עד עמקי נשמתנו כששרת החוץ השבדית תגיד את זה, אנטישמית שכמותה, אבל ככה יעשה למחבל וטוב שזה קרה.
כה אבסורדית הכחשה זו, עד שאנשים לא מסוגלים להבין את האירוניה בכותרת "בלי משפט שדה לחייל", שהופיעה בישראל היום. באתר וואלה אומרים לחיילים שהמקרה דווקא לא עורר רעש בעולם, למרות שהוא פורסם כבר בניו-יורק טיימס, וושינגטון-פוסט, גארדיאן, אינטרספט, AFP. אבל "שוברים שתיקה" שמתריעים נגד דברים מהסוג הזה הם בוגדים בהסברה.
מקרה יחיד?
אבל האם באמת מדובר במקרה חריג? יעידו על כך שמדובר בעניין נפוץ האדישות של החייל היורה, שנראה כאילו זה עוד עניין של סדר יום "לקום, לצחצח שיניים, לירות בראש, ואז לעשות חוט דנטלי", וגם שהירייה בראש התקבלה בקרב החיילים מסביב בשלוות נפש מטרידה. בסרטון ניתן לראות גם כי החייל שוחח לפני הירייה עם חייל אחר. בכ-320 פיגועים שבוצעו מאז ספטמבר, אשר גבו את חייהם של 35 ישראלים, נהרגו יותר מ-200 ממבצעיהם. מתוך הפיגועים הללו 190 היו פיגועי דקירה ושם נהרגו הרוב המוחלט.
רק לפני שבועיים נחשפו הסרטונים שתיעדו את הירי במי שביצע את פיגוע הדקירה ביפו, ובהם נראה כי הוא נורה על ידי מתנדב משטרתי כאשר לא היווה כלל סכנה. נתיחות שלאחר המוות בפלסטינים שביצעו פיגוע בחברון ב-14 במרץ הראו כי הם נורו פעמים רבות ללא צורך. לא מפליא אם כך שישראל מתנגדת לנתיחות אלו כאשר הגופות נמצאות ברשותה.
ב-19 בפברואר דקר מוחמד אבו חלף, בן 20, שני שוטרי מג"ב ופצע אותם פצעים קלים. אלו הרגוהו. מפקד משמר הגבול שיבח את השוטרים ואמר כי פעלו בגבורה. "אני מצדיע לכם וגאה בכם על העשייה. פעלתם במקצועיות", אמר מפקד מג"ב. הוא לא ידע אז שבאותו זמן היה בזירה צוות של אל-ג'זירה שתיעד את האירוע ושם רואים את שוטרי מג"ב מרוקנים מחסנית באבו חלף כאשר זה שוכב על הקרקע.
#شاهد | عملية إعدام ميدانية جديدة في #القدس_المحتلة، كانت كاميرا #الجزيرة شاهدة على تفاصيلها المروعةتقرير: إلياس كرام
Posted by Al Jazeera Channel – قناة الجزيرة الفضائية on Friday, February 19, 2016
ב-23 בנובמבר דקרו שתי נערות בנות 14 ו-16 עובר אורח פלסטיני באזור מחנה יהודה בירושלים ופצעו אותו באורח קל. שוטר שהגיע למקום ירה באחת מהן, אחר-כך בשנייה, ואז חזר וירה בראשונה כאשר שכבה כבר פצועה על הרצפה. הנערה בת ה-14 מתה מפצעיה.
ב-6 בנובמבר בחברון נורתה למוות ת'רוות אל-שעראווי, 72, ברכבה, לאחר שנטען כי ניסתה לדרוס חיילים. תיעוד של מצלמת גו-פרו מאחד הקסדות שנחשף מראה כי נסעה לכיוונם במהירות נמוכה, וכי הם ירו בה כדורים רבים לאחר שעברה אותם.
ב-29 באוקטובר מג'די מוחמד רמדאן אל מוחתסב, 22, דקר חייל ופצע אותו קל. חיילי מג"ב ירו בו כאשר ברח. לאחר מכן כשהוא על הרצפה הוא התרומם מעט וחייל ירה בו מטווח אפס.
ב-3 באוקטובר ירה שוטר למוות בפאדי עלון בירושלים. את הירי הוא ביצע שניות לאחר שירד מהניידת. הספיק לו שאחד מהנערים, שמעט אחר-כך יחגוג את ההריגה בשאגות "מוות לערבים", צעק לעברו כי פאדי עלון דקר מישהו קודם לכן, כדי לירות בו מספר פעמים בלי לבצע כל ניסיון לעצור אותו. השוטרים שהיו במקום אפילו לא צעקו לעברו, ומן הסתם לא הורו לו להשליך את הסכין ולחדול לאיים, כי ככל הנראה סכין לא הייתה. לפחות לא בשלב זה.
ב-23 בספטמבר חיילי צה"ל בחברון ירו בנערה בהדיל אל־השלמון, 18, ולפי עדים המשיכו לירות בה כאשר היא על הרצפה. לאחר מכן נתנו לה לדמם למוות. בידי צה"ל תיעוד של האירוע אותו הוא לא מוכן לחשוף.
> החשד: חיילים הרגו נער בירייה בעורף. האישום: "מעשה פזיזות"
מדוע מסרב צה"ל לחשוף את תיעוד האירוע? האדיל השלמון במחסום השוטר, חברון (נוער נגד התנחלויות)
אלו רק מיעוט קטן מהמקרים, בהם קיימים סרטונים. אפשר לטעון כי במצב הנוכחי אין ברירה, אבל לבוא ולטעון כי צה"ל לא מוציא להורג זה פשוט לטמון את הראש בחול.
מספיק לקרוא את התגובות באתרי מיינסטרים להוצאה להורג בחברון, שלא לדבר על מקרים אחרים בהם למשל קוראים גולשים להרעיל בציאניד ילד חולה רק בגלל שהוא בדואי, כדי להבין שאותו חובש הוא מייצג נאמן של עמו, ואם צה"ל הוא צבא העם קשה שלא לצפות להתנהגות כזו. אמרות כמו של המפכ"ל על השוני הגזעני בין יהודים לפלסטנים בעניין השכול הם אינדיקציה נוספת לבעיה העמוקה שיש שם.
עוד יותר מגוחכת היא האשמתו ברצח של החובש היורה בחברון, כאשר הוא בסך הכל ממלא אחר הוראותיהם של שרים, רבנים ראשיים, וחברי כנסת. הסיבה היחידה למעצרו של החייל והאשמתו ברצח היא שהתיעוד נחשף. בדיוק כמו שהסיבה היחידה בגללה הרצח הכפול בביתוניא של שני נערים פלסטינים הגיע לבית המשפט רק בגלל שהוא תועד, לעומת עשרות מקרים אחרים. מחול השדים סביב החייל הוא לא יותר מניסיון להפוך אותו לשעיר לעזאזל ואגב כך להלבין את הכיבוש בכלל, ואת הנעשה בחברון בפרט.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
