newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

״כל החלומות שלי כאן״: אלו הילדים שהממשלה רוצה לגרש לפיליפינים

באוקטובר האחרון משטרת ההגירה התחילה במבצע גירוש חדש. הפעם, ילדי עובדים זרים, רובם מהפיליפינים, שהמדינה לא הסדירה את מעמדם בעשר השנים האחרונות. כל הילדים שבסכנה נולדו כאן. כעת מתגבשת מחאה חדשה נגד גירושם

מאת:

עשרות ילדים להורים פיליפינים, שנולדו והתחנכו בארץ, נמצאים בסכנת גירוש בסוף שנת הלימודים. בחודשים האחרונים החלו ברשות ההגירה לעצור מהגרות עבודה מהפיליפינים וממדינות אחרות, שהן אימהות לילדים שנולדו וגדלו בארץ. הנשים שנעצרו נדרשו לחתום על מסמך לפיו יעזבו את הארץ ביחד עם ילדיהן.

גל המעצרים של רשות ההגירה, שהחל באוקטובר האחרון, כוון עד עכשיו בעיקר נגד הקהילה הפיליפינית החיה ועובדת בארץ. עד עתה נעצרו לפחות 20 אימהות, ששוחררו רק לאחר שחתמו על מסמך לפיו יעזבו בקיץ 2019, עם תום שנת הלימודים הנוכחית. באם היו מסרבות לחתום – הן היו נשארות במאסר עד לגירושן. לפחות בשלושה מקרים, משפחות הוחזקו במעצר וגורשו מישראל. לפי ההערכות, קרוב ל-1,500 מהגרות עבודה שהן אימהות נמצאות בסכנת גירוש וחיות בישראל ללא אשרה או עם אשרה, כשהן מסתירות את העובדה שיש להן ילד או ילדה. לפי גורמים בקהילה, בכל שבוע נעצרות מספר נשים נוספות שמתחייבות לכך שיעזבו בקיץ.

״אנחנו מבקשות ממשלת ישראל להתחשב בנו ולתת לילדים את האפשרות להישאר בישראל. הם (הילדים שלהם. א.ז) נולדו כאן, התחנכו כאן. תנו להם לחיות את החיים שהם רגילים אליהם. אל תשלחו אותם למקום שהם לא מכירים בו דבר״, כך אומרת שרון, אחת ממובילות ההתארגנות "United Children of Israel" שנאבקת נגד הכוונה לגרש את המשפחות מישראל. כעת מבקשים בקהילה הפליפינית לשחזר את ההישג בשנת 2010: אז לאחר מאבק ציבורי ארוך ומתוקשר שהוביל ארגון "Israeli Children", משרד הפנים העניק מעמד למאות ילדים.

מי שנמצא בסכנת גירוש כיום הם ילדים, שלא הוסדר מעמדם משנת 2009. מדובר בכל מי שעד שנה זו לא עמד/ה בקריטריונים לקבלת מעמד, לרוב כי היה/הייתה צעיר/ה מדי. בזמנו, רק ילדים שהיו עד גיל חמש ולמדו במערכת החינוך יכלו להגיש בקשה להסדרת מעמדם והוסדרו.

התאומים ניל וראיין (9) והאם רינה שהגיעה לארץ בשנת 2004. שני הילדים נולדו בישראל ולומדים בבית הספר ״המשתלה״ בתל אביב. ״אני דואגת, אני רוצה שהם יגדלו פה ושהיה להם טוב חיים, אני מקווה שיאשרו לנו להישאר פה, אנחנו לא רוצים להיות הבעיה של ישראל, אלא להפך, לעזור פה״, מספרת רינה (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

וורן (12), נולד בישראל, לומד בבית הספר ״רוגוזין״ בדרום תל אביב. ״חבל לשלוח ילדים פיליפינים, כי מי שנולדו פה לא יודעים את השפה בפליפינים, ואם ישלחו אותם איך הם יכולים להיות בבית ספר או להשיג עבודה כי הם לא יודעים את השפה. פה אנחנו יודעים את השפה העברית. אני מרגיש מחובר כי נולדתי פה, כיף פה, ואני לא יודע מה יהיה המצב יהיה כשאגיע לפליפינים. זה פשוט מוזר״ (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

אומברי (9), נולדה בישראל, לומדת בבית הספר ״רוגוזין״ בדרום תל אביב. ״איך הם ישלחו ילדים קטנים לארץ שלא יודעים את השפה, איך הם ילמדו שם? בא לי לחיות כאן, יש לי כאן מלא חברות מאוד טובות, אני אוהבת את האוכל שיש פה ואני מרגישה שאני ישראלית כשנולדתי פה. נראה לי שמי שמדבר (עברית. א.ז) או חי כאן הוא ישראלי״ (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

״הגעתי לפה בת 22, אני פה שמונה עשרה שנה. מתי אעשה ילדים אם אפעל לפי הכללים?״, שואלת שרון, שהגיעה לישראל בשנת 2003. במשך כל שנותיה בארץ היא עבדה בסיעוד וכיום הבת שלה בת 12. ״אפילו הפוליטיקאים לא נשמעים לכללים, כמו אהוד ברק (אשתו הורשעה בהעסקת עובדת זרה. א.ז) ומעסיקים אותנו. האירוניה היא שהם לוקחים עובדים פיליפינים כי אנחנו עובדות קשה ולא משחקות״.

לדברי שרון, מאז תחילת גל המעצרים התחושות בקהילה קשות: ״אנשים מפחדים, חלק מהנשים לא יוצאות יותר לעבודה, רק מתחבאות בבית״. לאורך הראיון איתה היא מבקשת להדגיש שוב ושוב כי ״אין שום דרך חוקית שבה אני יכולה להקים משפחה או להביא ילדים לעולם, הם לוקחים ממך את הזכות הזו, אם את לא שולחת את הילד מחוץ לישראל אחרי שהוא נולד- את הופכת ללא חוקית״.

במהלך הצילומים לכתבה, אמהות רבות חששו להצטלם, מכיוון שהעובדה שיש להן ילדים יכולה להעמיד אותן בסכנת גירוש. חלקן גם מגדלות את הילדים מבלי שהרשויות יודעות שהילד/ה שלהן, למרות שהם רשומים במערכת החינוך. ״כשהילדה שלי היתה בת שלוש, הגיעו פקחי הגירה אלי הביתה. היה לי רישיון אבל נאלצתי לשקר שהיא של קרובי משפחה. זה קשה כל כך להתכחש לילד שלך, מחשש לאבד את הרישיון״, מסבירה שרון.

דן-דן (12), נולד בישראל, לומד בבית הספר ״רוגוזין״ בדרום תל אביב. ״הגירוש מעצבן אותי כי זה לא פעם ראשונה שזה קורה לנו, אני זוכר מגיל חמש, שתפסו את אבא שלי, משכו אותו חזק בכוח. אתמול עלו לבית שלנו (משטרת ההגירה. א.ז) ושאלו את אמא שלי כמה שאלות. אם יש לה בן ורצו את הדרכון שלה. אמא שלי מפחדת לצאת מהבית שלא יתפסו אותה. זה קשה. לא בא לי לטוס, יהיה קשה לעשות שם חברים, אני גדלתי פה וכאן יש לי חברים ומשפחה״ (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

עזריאל (11), נולד בישראל, לומד בבית הספר ״רוגוזין״ בדרום תל אביב. אמו נעצרה לפני כחודש וחתמה על כך שתעזוב את ישראל עם בנה בסוף שנת הלימודים. ״הייתי עצוב, זה די מפחיד. אני לא רוצה לטוס, כל עוד לא יתפסו אותי אני אהיה שמח". אמו של עזריאל נמצאת בישראל מאז 2001. אביו נעצר ימים לפני שהוא נולד, וגורש לפיליפינים. ״אני חי פה, אני גר פה, אני לא רוצה לשנות את החיים שלי, אני לא רוצה חיים חדשים. יש לי פה מלא חברים והמשפחה שלי פה ואני אוהב להיות פה. אם אני אעזוב אני אתגעגע״ (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

רונאלדו (11), ראסל (10) והאם לינה, שהגיעה לארץ בשנת 2001. שניהם נולדו בישראל ולומדים בבית הספר ״רוגוזין״ בדרום תל אביב. ״פשוט לא לגרש״, אומר רונאלדו (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

ריין (12), נולדה בישראל ולומדת בבית הספר ״המעיין״ בראשון לציון. ״סיפרתי לה שאולי נצטרף לעזוב, היא מרגישה מותשת, היא עצובה, היא לא מוכנה לחזור לפיליפינים. אמרתי לה שנאבק נגד הגירוש ואני מקווה שננצח את המאבק הזה״, כך מספרת אמה של ריין שהעדיפה להישאר בעילום שם. ״כל החלומות שלי כאן״, אומרת ריין (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

ברשות ההגירה מתעקשים בתגובות לתקשורת שאין ״גירוש מסיבי״ אלא רק אכיפה שוטפת, אך שרון לא משתכנעת מההסברים. ״ברור שהם מכחישים, אך אחד לא יכול להודות שכעת הם מגרשים ילדים״.

עד שנת 2011, כל עובדת זרה עם אשרת עבודה שילדה בישראל אולצה לעזוב את המדינה. לאחר פנייה של ארגוני זכויות אדם לבג״ץ, גובש נוהל חדש לפיו שמורה למהגרות עבודה הזכות ללדת בישראל, אך יש להן שלושה חודשים לעזוב את הארץ או לשלוח את התינוק/ת, או להסדיר את הנושא מול המעסיק: במקרה כזה על המעסיק להסכים כי העובדת תישאר לגור אצלו עם הילד ותטפל בו במקביל לעבודת הסיעוד, דבר שהוא נדיר מאוד וקשה ליישום.

ביוני 2006, בעקבות מאבק ציבורי, הממשלה קיבלה החלטה הומניטארית חד פעמית לפיה יוסדר המעמד של ילדי מהגרי העבודה. על פי ההחלטה מי שקיבל מעמד הם אלו שעמדו בזמנו בתנאים הבאים: חיו באותה תקופה בישראל לפחות שש שנים רצופות, הגיעו לישראל לפני גיל 14, הוריהם נכנסו לישראל כחוק (עם אשרת עובד או תייר), לומדים או למדו במערכת החינוך הממלכתית ודוברים עברית.

ב-2010, לאחר ששוב עלה מספרם של הילדים השוהים בישראל ולאחר מאבק ציבורי, הממשלה קיבלה החלטה הומניטרית חד פעמית נוספת. גם בשנת 2010 הוועדה קבעה תנאים דומים לאלו שנקבעו בשנת 2006 וקבעה שיינתן מעמד לילדים, עם קריטריונים דומים לאלו שנקבעו ב-2006. בשנת 2010, החליט גדעון סער, אז שר הפנים, על הענקת מעמד ל-221 ילדי זרים נוספים שהגישו בקשה ב-2009 אך בקשתם לא אושרה באותה תקופה.

ביום שישי הבא (15.3), אמהות וילדים שנמצאים בסכנת גירוש יקיימו צעדת מחאה לכבוד פורים תחת הכותרת: ״זו לא תחפושתֿ אני ישראלי״. הצעדה תתקיים בשעה 12:30 בכיכר הבימה.

אנג'לה (10), נולדה בישראל ולומדת בבית הספר ״רוגוזין״ בדרום תל אביב. ״אני מקווה שלא יצטרכו יותר הפגנות״, היא אומרת (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

מירון (11), נולד בישראל ולומד בבית הספר ״גבריאלי״. ״אני מרגיש לבד בגלל הגירוש, אני אוהב את ישראל, למדתי הרבה כאן ואני רוצה לחיות כאן. יש לי פה הרבה חברים ואני ורוצה ללמוד כאן מדעים״ (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

ג׳נה (9), נולדה בישראל ולומדת בבית הספר ״רוגוזין״ בדרום תל אביב. ״הילדה שלי לא יודעת בדיוק מה קורה, אבל היא שואלת כל הזמן אם נצטרך לחזור לפיליפינים. רוב הזמן אני מפחדת לצאת לצאת לעבודה, אני לא יודעת מתי יתפסו אותי, אז זה לא קל לחיות ככה, אבל חייבים ללכת לעבודה כדי להאכיל את הילדים שלנו״. כך מספרת אמה, ג׳נט (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

אוואן (9), נולד בישראל, לומד בבית הספר ״רוגוזין״ בדרום תל אביב. ״החבר הכי טוב שלו כבר גורש בדצמבר הקודם, ולכן למרות שהוא צעיר הוא מבין את המצב, והוא אומר לי כל הזמן ׳אמא אני מפחד׳. הוא עצוב ולא רוצה שיגרשו אותו חזרה לפיליפינים״, כך מספרת אמו של אוואן שהעדיפה להישאר בעילום שם (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

***תודה למיה אויס ונעה פרימן על הסיוע בהכנת הכתבה והפקת הצילומים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf