"זוהי רק ההתחלה". הנאום של אנג'לה דיוויס בצעדת הנשים בוושינגטון
צעדת הנשים בוושינגטון היתה מפגן נשים פמיניסטי מרהיב שהשאיר רבות מאיתנו ממוגנטות למסך עד השעות הקטנות של הלילה בסוף השבוע האחרון. חצי מליון צועדות וצועדים מילאו את וושינגטון הבירה ועוד מליונים צעדו ברחבי ארה"ב והעולם כולו. זוהי תגובה הולמת לעלייתו של דונלד טראמפ לשלטון בארה"ב למרות שכפי שאמרה על הבמה לינדה סרסור, פלסטינית אמריקאית וממארגנות הצעדה- הדיכוי אינו חדש, מצבן של נשים מאוכלוסיות מוחלשות ומהגרות היה קשה גם תחת ממשל אובמה ובוש. אבל כנראה שלפעמים צריך לחצות איזה קו כדי לעורר את ההמונים.
אחת אחרי השניה עלו לבמה נשים מרשימות, היספניות, מוסלמיות, יהודיות, שחורות, מהגרות, פליטות, לבנות, פלסטיניות, לסביות, טרנסג'נדריות, מבוגרות וצעירות, אסירות לשעבר, שורדות אונס ואלימות במשפחה, אקטיביסטיות, חברות קונגרס, נשים עם מוגבלויות ואומניות. כולן ביחד יצרו כוח שלם. הבנה חוצה גבולות שהמאבק הוא של הנשים כולן ומהן אל האנושות כולה – אבל המאבק הוא קודם כל של מי שסובלת מדיכוי יומיומי. קודם כל של מי ששורדת תחת אלימות, מי שהלגיטימיות של קיומן מוטל שוב ושוב בספק מי שמלבד היותה אשה משתייכת לקהילות מודרות ומוחלשות.
אי אפשר שלא לחלום על יום שבו נראה גם אצלנו צעדה כזאת בה ינאמו נשים מאום אל חיראן ומגבעת עמל, נשים מהקהילה הטרנסית וממאבק עובדות הניקיון באוניברסיטת תל אביב, נאבקות נגד זיהום אוויר בחיפה ומבקשות מקלט, עובדות סיעוד מהפיליפינים ונשים מבלעין, אסירות מנווה תרצה ונשים יוצאות אתיופיה, נשים מדימונה שנאבקות להתפרנס ונשים מחאן יונס. נשים מנוצלות בתעשיות המין ונשים נפגעות דיור ציבורי, נשים תימניות ואחרות שילדיהן נגזלו מהן ונשים המתמודדות עם מחלות נפשיות.
> "אנחנו הנשים להן חיכינו". הנאום שלא נאמתי בצעדה בוושינגטון
רכבות מלאות בדרך להפגנת חצי מליון הנשים נגד טראמפ בוושינגטון (דניאל נירנברג/ג'אסט ויז'ן)
אחד מרגעי השיא של האירוע היה הנאום של אנג'לה דייויס. דייויס, ממקימות הפנתרים השחורים בארצות הברית, אקטיביסטית שחורה פמיניסטית וטבעונית, אחת מהדמויות הפוליטיות המרשימות של המאה האחרונה, דיברה דקות ספורות בלבד אבל קשרה קצוות פוליטים באופן מדוייק. נגעה בנקודות רבות שכל אחת מהן יכולה להיות בסיס לאין סוף מילים ומעשים, למידה והתפתחות, מאבקים ומהפכות. מזיהום סביבתי לאסירות פוליטיות. מפערי שכר לפגעי התאגידים. מצדק לאמריקאיות ילידיות לצדק לפלסטין. היא עמדה מול הקהל העצום של נשים חמושות בכובעים ורודים וקראה להתנגדות. אם היה לי כובע ורוד הייתי מורידה אותו בפניה.
הנאום של אנג'לה דיוויס בצעדת הנשים לוושינגטון:
תרגום: איילת בן ישי ועופר שור
ברגע מאתגר זה בהיסטוריה שלנו, עלינו להזכיר לעצמנו שאנו, מאות אלפי, ואף מיליוני הנשים, הטראנסיות והטראנסים, הגברים והצעירים הנמצאים כאן במצעד הנשים, מייצגות את כוחות השינוי רבי העוצמה הנחושים למנוע מהתרבויות הגוססות של הגזענות וההטרו-פטריארכיה מלהרים שוב את ראשן.
אנו מכירות בכך שאנו סוכנות ההיסטוריה וכי ההיסטוריה אינה יכולה להימחק כמו דפי אינטרנט. אנו יודעות שהתכנסנו כאן היום על אדמת ילידים וכי אנו הולכות בעקבותיהם של האנשים הראשונים, שלמרות האלימות וההשמדה מעולם לא ויתרו על המאבק על אדמתם, על המים שלהם, על תרבותם, על בני עמם. במיוחד אנו מצדיעות היום לבני שבט הסו בסטנדינג רוק.
מאבקי השחרור של השחורים שעיצבו את עצם אופיה של ההיסטוריה של הארץ הזאת אינם יכולים להימחק בהינף יד. אי אפשר להשכיח מאתנו שחיי שחורים כן נחשבים. זוהי ארץ המעוגנת בעבדות ובקולוניאליזם, ומשמעות הדבר היא שלטוב ולרע, ההיסטוריה של ארצות הברית היא היסטוריה של הגירה ושל שעבוד. הפצת שנאת זרים, הטחת האשמות על רצח ואונס ובניית חומות לא ימחקו את ההיסטוריה.
אין אדם שהוא בלתי חוקי!
המאבק להציל את כדור הארץ, לעצור את שינוי האקלים, להבטיח את הגישה למים — מאדמות הסו בסטנדינג רוק לפלינט, מישיגן, ומשם לגדה המערבית ולרצועת עזה. המאבק להציל את עולם החי והצומח, להציל את האוויר – זהו מוקד המאבק לצדק חברתי.
זהו מצעד של נשים, ומצעד זה של נשים מסמל את ההבטחה של הפמיניזם כנגד הכוחות הזדוניים של אלימות השלטון. זהו מצעד של פמיניזם מכיל כל, פמיניזם המכיר בשוליות ודיכויים צולבים, שקורא לכולנו להצטרף למאבק בגזענות, באיסלמופוביה, באנטישמיות, במיזוגניה, בעושק הקפיטליסטי.
כן, אנו מצדיעות למאבק עבור ה-15 (המאבק להעלאת שכר המינימום הפדרלי ל-15 דולר. א.ב.). אנו מקדישות את עצמנו להתנגדות קולקטיבית. התנגדות לנצלני המשכנתאות המיליארדרים. התנגדות למפריטי ביטוח הבריאות. התנגדות למתקפות על מוסלמים ועל מהגרים. התנגדות להתקפות על בעלי מוגבלויות. התנגדות לאלימות השלטון, המבוצעת על ידי המשטרה באמצעות מנגנון הכליאה התעשייתי. התנגדות לאלימות מגדרית ממוסדת ואינטימית, במיוחד כנגד נשים טראנסיות לא לבנות.
זכויות נשים הן זכויות אדם בכל רחבי כדור הארץ ולכן אנו קוראות לחופש וצדק לפלסטין. אנו חוגגות את השחרור הקרב ובא של צ'לסי מנינג ושל אוסקר לופז ריברה. אך אנו גם קוראות לשחרר את לאונרד פלטייה. לשחרר את מומיה אבו-ג'מאל. לשחרר את אסאטה שאקור.
במהלך החודשים והשנים הבאות, נצטרך להגביר את תביעותינו לצדק חברתי, ולהפוך מיליטנטיות יותר בבואנו להגן אל אוכלוסיות פגיעות. מי שממשיך להגן על עליונות ההטרו-פטריארכיה הגברית הלבנה, כדאי שיתחיל להיזהר.
1459 הימים הבאים של ממשל טראמפ יהיו 1459 ימים של התנגדות. התנגדות על הקרקע, התנגדות בכיתות, התנגדות במקומות העבודה, התנגדות דרך האמנות שלנו והמוזיקה שלנו.
זוהי רק ההתחלה, ובמילותיה של אלה בייקר האחת והיחידה, 'אנו המאמינות בחופש לא נוכל לשקוט עד שיגיע.' תודה."
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
