שלומות לך איינשטיין מזר, פלוני,
רץ בין צללים של לבנה מדומיינת,
רוח קדים פורעת את שערו
ותחת זרועו תחובים ענפי נרקיס ומרווה
מהסוג שצומח על קברו של סעדי.
מתוך גלי הים וסבך היערות
הוא מגיע, מתנשף, עם שחר
ומתדפק על שערי ארמונו של סולטאן הדעת,
שרוע על מיטת הידע בהיכלך המפואר.
הרם נא ראשך מן הכתובים,
פתח את השער לאורח הלא-קרוא
והרשה לו ללטף ברוך אצבעותיו
את הקמטים על מצח תבונתך הגבוה.
הנח לו לסרק את משי מחשבותיך,
וכל חוכמת המזרח, בכל צניעותה
בתחתית גביע היין מכדיהם של חאפז וחיאם
יכרעו ברך בעקבות משב הרוח
כדי לנשק את ידי חוכמת-הדורות של המערב.
איינשטיין, לך הברכות.
הריק נמלא במהירות האור שהפלאת לראות.
הזמן נספג בנצח, הזמן חלף אל מעבר למקום,
מהות הנצח שהיתה נשגבת מבינה הנה נמצאה
ואתה פייסת בין תבל, דת וידע.
איינשטיין, הפלאת לעשות
הוכחת כי החומר והגוף אינם אלא אנרגיה
וכי האטום, עת יתפצח, הינו חלק מעולם עליון.
בעיניהם החדות כתער של המיסטיקנים,
עולמנו משול לבועה הנישאת על פני הקצף.
וגם אני הבור, תלמיד מדרשת האהבה,
רואה בעולם הגשמי אדווה של עולם הרוח
כי אין מהות בחומר.
איינשטיין, הידד ותשואות לך ועם זאת מה גדול הצער
על שהיריב מכין מגילוייך פצצות.
איינשטיין, גיהינום המלחמה
עוד יפתח את לועו האיום
מה הם אומרים?
האם גורל החסד והנאמנות להימחות?
האם שוועת המשכימים קום לא תעלה השמימה?
האם תושתק אנחת האם על בנה?
איינשטיין, פקעת הצער חונקת את גרוני
אני מתחנן בפניך,
גייס את גאונותך לאיחוי פצעיו של האדם.
אחד בין הגזעים, הדתות והלאומים, עילוי.
הפוך את האדמה לבירת קיסרות המצפון.
ואיינשטיין, אם יגיע לאוזניך שמה של איראן
תזכיר לברברים-של-הקדמה את כבודנו
המדען הראוי לשמו מכבד את ערש אבן סינא.
איינשטיין, הבט גם מעבר לעולם השכלתני
וראה זה לצד זה את משה, ישו ומחמד.
הרם את מפתח האהבה ופתור זו החידה
ואם תצליח, פתח מנעול ישן זה בכוח הידע.
ואיינשטיין, שם למעלה  –
מצא גם את האלוהים.