אני צועק בקול את שמך, הקשיבי לי כעת!

חלצי אותי מהתפר שבו אני חצי חי וחצי מת

המוות האטי שלך בחיקו של בעלך

וגופי שלי המר, המתייסר מכאבך

כל נשיקה שלך היא כעת פיסת סיוט

סיפור שמן ההתחלה דן את עצמו למות

בכל רחוב בכיתי עד שהבכי גם בכה

אולי בעלך ראה את דמעותיי על המדרכה

אני הולך ומתנדנד… שיכור שנעלם!

ושדקארט האידיוט יוכיח שאני קיים!

"הייתי" פעם, זה נכון, אולי בעולם אחר

כן, הייתי בין מצעייך, הוזה ומחרחר

"הייתי" כמו שאת נמלטת איך שהבוקר מאיר

"הייתי" כמו המכות של האגרוף על הקיר

מדבר באריכות על בדידותי עם השטיח

"אני" ישנו, אבל גם הכאב שלך שלא מניח

משותק כמו נידון למוות, כמו אחד שמת

ואת עומדת בתוך בכייך, כבר צריכה לצאת

דמעת איפור כהה שלך על הלחי נמרחה

מתוך ידיך הרועדות אני מתקין לו ארוחה

את נקרעת בין שנינו, התפצלת לשתיים

הוטחת כנגד גופי בכוח, כולי דם ושפתיים

נשקתי לך, נשקתי לך, נשקתי ממרחק

כשהוא היכה אותך כל לילה, מוטלת שם כשק

מקיאה מתוך הלילה את אלוהים וגם אותי

את שיכורה מהמשקה שלך ואני מבדידותי

צריכה לישון בחיק שממנו את בורחת

מקרצפת את גופך בכוח במקלחת

עם דמעות ועם הדם ועם הקול של בעלך

שמבריח את הצל וקורא לך למיטתך

אבל אחרי הכל ניצחנו, גם אם נצרב בי העלבון

את הריח שלי את לא תמחי במים וסבון

חשבי עלי כשאת מתכסה בזרועותיו ובשמיכה

על התינוק ההוא שהפלת בתוך השכחה

תתעוררי מנחירותיו את בדידות לילותיך

ובכי עלינו בכי מר, עלי ועליך

הרגישי את ידי הנוברות בשערותייך

הרגישי אותי על הכר הספוג בדמעותייך

הרגישי אותי מפרכס בין השורות, נבוך

הרגישי אותי מתייסר בבדידותי כמוך

הרגישי את גופי ונמסי בחום שנודף ממנו

הניחי לעולם לדעת שהינך, הניחי לו לדעת שהיננו