עולם יקר אני אוהב
את הנשים המטיילות שלך, את כל אחת מהן אני אוהב, וגם את הגברים.
והקנגורואים שלך ואת ערי
תחנות הדלק, ואת השאלות
ואת המדרגות
ובמיוחד גרם מדרגות בגן של ההוסטל
בוורונה. שלוש או ארבע
מדרגות של שיש בגן
שלא אמור להיות
ואת המדרגות הנעות לאינספור בתחנת
דוסטוייבסקאיה
ואת זה שקוראים לה
ככה.

עולם יקר, עולם יקר
עולם יקר אלף פליטים לכודים על אי
באגם צ׳אד. נמלטו מבוקו חראם.
כל יקיריהם מתים.
אלף פליטים עולם יקר, אלף.
אלף אנשים.
אני מוכן לא לשכב יותר ולא לאכול יותר
מרציפן, ולא אורז
לא לקרוא יותר, לא להביט יותר מחלונות
אם אדע שיוושעו. לעולם לא אפנה אליך את גבי
עולם יקר, אתה תהיה לי כמו הכותל
כמו הים למאורים. אפסע מפניך בצעידה
איטית איטית לאחור.

איורים: גילופי קוץ מאת האמן הניגרי ג'וסטוס אקרדולו (1915-1983)