newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרנג'ליקו. סיפור על תרבות, מעמד ומגדר לא על הומופוביה

עסקים לא רוצים שגברים ערבים או מזרחים ממעמד נמוך ישבו אצלם. בגלל שאי אפשר להגיד: "ערסים החוצה", הם מוצאים דרכים מתוחכמות. במועדונים בת"א ובקיבוצים יש סלקטור. במסעדות בעולם הערבי קובעים ש"הכניסה לזוגות ומשפחות". הומופוביה זה לא

מאת:

זוג גברים הומואים מגיע למסעדה בבעלות ערבית. המלצרית בת ה-19 מסבירה להם שבימי שישי יושבים במסעדה רק "זוגות ומשפחות”, ולכן זוג גברים לא יכול להכנס. התקשורת, אגודת הלהט"ב, הפייסבוק הלהט"בי, וכמובן אינספור מגיבים גזענים שמצאו הזדמנות להוכיח כמה שהם עליונים תרבותית, ראו במה שקרה בסניף של המסעדה האסייתית פרנג'ליקו בנצרת עילית, סיפור מובהק של אפלייה הומופובית. האמת היא, שהסיפור כאן הוא סיפור על תרבות, מעמד, ומגדר, אבל לא על הומופוביה.

למעשה, העניין הגדול כאן הוא חוסר הבנה תרבותית שהובילה לקפיצה למסקנות שגויות. אני אסביר: בעולם הערבי כולו, מסעדות ובתי קפה מסוימים מעוניינים למתג את עצמם כמקומות שמיועדים לאנשים מכובדים ולמשפחות. העניין הוא, שיש דינמיקה די מוכרת, שבה חבורות של גברים צעירים, בדרך כלל ממעמד נמוך יותר, יושבות במקום, ובהיותם גברים צעירים, הם ממלאים את כל האוויר בטסטוסטרון שלהם ומשתלטים על כל האווירה. הדינמיקה הזאת נוטה להפוך מקומות לא רק לפחות מכובדים ומשפחתיים, אלא גם למשמעותית פחות נעימים ובטוחים לנשים. לכן מקומות שלא מעוניינים בהשתלטות כזאת, אוסרים על גברים לשבת לשולחן לבד. להיכנס ולשבת בשולחן אפשר רק כשיש גם נשים וילדים. "זוגות ומשפחות". המנהג הזה נפוץ ומוכר בכל מקום מבגדד ועד מרקש.

הודעת האגודה למען הלהט"ב לאחר פרסום התקרית במסעדה בנצרת עילית. (צילום מסך מפייסבוק)

הודעת האגודה למען הלהט"ב לאחר פרסום התקרית במסעדה בנצרת עילית. (צילום מסך מפייסבוק)

מי שלא מבינים את הפרט התרבותי החשוב הזה, הגיעו למסקנה שהיתה כאן אפליה הומופובית חשוכה. אלא שהמניע מאחורי המדיניות הוא ממש לא הומופובי. אם זוג נשים לסביות היו באות, הן היו מתקבלות בשמחה. כך גם אם טרנסיות היו מגיעות. למעשה, הדאגה לכך שהמקום יישאר "לזוגות ולמשפחות", היא ניסיון להגן מפני השתלטות גברית על המרחב, שאם היתה קורית, אני מבטיחה לכן שאף זוג גברים הומואים לא היה רוצה לשבת במקום. את זה אפשר להבין גם מתגובת בעל המסעדה, שהסביר שמדובר באי הבנה וממש אין לו בעיה שהומואים ישבו אצלו. המלצרית, שלא התמודדה היטב עם הסיטואציה, פשוט החילה את המדיניות הקבועה של המסעדה גם על הזוג, בלי להבין את המורכבות. אבל הומואים הם בהחלט לא מי שהמדיניות הזאת נועדה להרחיק ממסעדות.

עכשיו, שימו לב שאני לא טוענת שצריך לכבד את ההומופוביה של בעלי המסעדה כי זאת התרבות שלהם, אני טוענת שלא היתה כאן שום הומופוביה, כי את אף אחד לא עניין שהם הומואים וזה לא קשור לסיבה שבגללה לא נתנו להם לשבת. שימו לב גם שהכותרת "לזוגות ולמשפחות" היא שם קוד ל"גברים לא יושבים בשולחן לבד". לאף אחד לא באמת אכפת אם שתי נשים או גבר ואשה שהגיעו הם באמת זוג או משפחה, כל עוד הם לא גברים שיושבים בשולחן לבד. באותה המידה, לאף אחד לא אכפת אם שני הגברים שמבקשים לשבת בשולחן הם כן זוג או משפחה.

אפליה נגד גברים ממעמד נמוך

אבל כל זה זה לא אומר שבמדיניות הזאת אין שום בעיה. בהחלט מדובר באפלייה. לא נגד הומואים דווקא (להם בעל המסעדה דווקא היה מוכן לתת פטור מהמדיניות), אלא נגד "ערסים", כלומר גברים צעירים, ערבים או מזרחים ממעמד נמוך. האפלייה הזאת נמצאת על הצומת שבין מגדר למעמד. אישית, החלק המגדרי כאן פחות מטריד אותי, כי אפלייה נגד הקבוצה החזקה (גברים) שנועדה להבטיח בטחון מוגבר לקבוצה המוחלשת (נשים) יכולה לפעמים להיות מוצדקת. חשבו למשל על העדפה מתקנת. החלק הבעייתי כאן הוא האפלייה המעמדית, שמכוונת נגד גברים ממעמד נמוך.

אז בעלי עסקים מסויימים מעוניינים שגברים ערבים או מזרחים ממעמד נמוך לא ישבו אצלם. אבל מאחר שאי אפשר לנסח את הכלל בצורה כנה: “ערסים החוצה”, הם מוצאים דרכים מתוחכמות יותר. מועדונים בתל אביב ובקיבוצים פשוט עורכים סלקציה גזענית לפי מראה מאותה הסיבה. ובמסעדות בעולם הערבי, הדרך היא לקבוע את הכלל שלפיו מדובר במקום "לזוגות ולמשפחות".

ברור שתמיד כשקובעים כלל רחב כזה, גם אנשים שהמדיניות לא מכוונת אליהם יתפסו לפעמים ברשת, כמו זוג ההומואים מהמקרה שלנו, או כמו חבורת סטודנטים ממושקפים מהטכניון. אולי אם למסעדות ערביות היתה את החוצפה שיש למועדונים יהודיים, וגם הם פשוט היו מבצעים סלקציה גזענית להרחקת "ערסים", כל הפרשה הזאת היתה נמנעת מאיתנו.

מחיר האפלייה הסטטיסטית

בדומה למדיניות המפורסמת של עיכובים וחיפושים במשטרת ניו-יורק, המדיניות של מסעדות "לזוגות ולמשפחות" היא מדיניות של "אפלייה סטטיסטית". כלומר, אנחנו מבינים שסטטיסטית, יש סיכוי גבוה שאם גברים צעירים ממעמד נמוך ישבו במקום, בשלב מסוים הם יטרידו את הסביבה שלהם, ובמיוחד נשים, וישתלטו על המרחב. לכן, אנחנו נמנע מכל הקבוצה הזאת את הכניסה (לפחות כשהם לא מלווים בנשים), גם אם האדם הספציפי שמבקש להיכנס לא עשה רע לאף אחד.

המקרה הזה מעלה דילמה אמיתית: מצד אחד, רובנו מאמינים שאפלייה סטטיסטית היא בלתי מוסרית. לאנשים יש אחריות על המעשים שלהם, לא על המעשים של אנשים שבמקרה דומים להם. מצד שני, הטרדה וחוסר בטחון של נשים במרחב הן בעיות אמיתיות מאוד בכל העולם, והמאבק נגדן ולמען מרחב ציבורי בטוח יותר לנשים הוא חשוב מאין כמותו. ואם מסעדות ובתי קפה מעמאן ועד קהיר רוצות להיות מקום בטוח יותר לנשים, אנחנו צריכות לברך על כך, לא?

כשנוקטים במדיניות של "אפלייה סטטיסטית" גם אנשים שהמדיניות לא מכוונת אליהם יתפסו לפעמים ברשת, כמו זוג ההומואים שביקשו לאכול סושי או מוקפץ במסעדת פרנג'ליקו בנצרת עלית. אילוסטרציה. (צילום: לירון אלמוג / פלאש 90)

כשנוקטים במדיניות של "אפלייה סטטיסטית" גם אנשים שהמדיניות לא מכוונת אליהם יתפסו לפעמים ברשת, כמו זוג ההומואים שביקשו לאכול סושי או מוקפץ במסעדת פרנג'ליקו בנצרת עלית. אילוסטרציה. (צילום: לירון אלמוג / פלאש 90)

עמדתי האישית, אותה אני מביעה בזהירות בגלל שאני אחרי הכל לא ערביה, היא שלמרות שהמדיניות הזאת נהוגה בכמה מבתי העסק האהובים עלי, והם אהובים עלי בדיוק בגלל שהם מרגישים בטוחים יותר ממקומות אחרים, חברה דמוקרטית אמיתית (כזאת שאני שואפת שתהיה כאן יום אחד) לא יכולה להרשות לעצמה לאפשר מדיניות כזאת. ממש לא בטוח שיש אמצעים חלופיים שיעילים באותה המידה כדי להבטיח בטחון לנשים, אבל יש אמצעים מסוימים כאלה, ואני רואה אותם כל שבוע בבתי הקפה ובברים של חיפה. ההפרש של מספר ההטרדות שעדיין יקרו הוא מחיר שבעיני ראוי לשלם כדי להיות חברה שבה אדם נשפט על פי מעשיו ולא על פי הקבוצה המעמדית, המגדרית או האתנית שאליה הוא משתייך.

אם אתן לא מסכימות איתי, זה בסדר. אני מודה שזו דילמה אמיתית, כזו שכל הכרעה בה תהיה בעלת רכיב מצער. אבל אם אתן חושבות שהמדיניות הזאת מוצדקת, שזכותם של בתי עסק לסגור את דלתותיהם בפני קבוצות של גברים כדי להגן על לקוחות נשים ומשפחות, אז אני לא מבינה למה שתהיה לכן בעיה עם זה שגם זוג הומואים לא נכנסים. אם המדיניות היא שגברים לא יושבים לבד בשולחן, אז למה שזה ישנה למישהו אם זוג הגברים הספציפי הזה הם במקרה גם נאהבים? כאמור, הרבה גברים שלא עשו רע לאף אחד יפגעו מהמדיניות של “אפלייה סטטיסטית”, וזוג ההומואים לא שונה מהם.

יש משהו לא מוסרי בתביעה לקבל פטור ממדיניות מפלה, על חשבון מי שהיא באמת כוונה נגדם. במקרה הזה, הדרישה שיכירו בהומואים כזוג ולכן יכניסו אותם אומרת בעצם "בסדר שאתם לא נותנים לערסים להיכנס, אבל אנחנו לא ערסים, אנחנו הומואים"

בשיח על המקרה נטען שבכל זאת מדובר בהומופוביה, כי הזוג לא קיבל פטור למרות שהם שבו והסבירו שהם הומואים. לפי ההגיון הזה, אי מתן העדפה מיוחדת להומואים על פני גברים אחרים שנפגעים מאותה המדיניות היא הומופוביה. ההגיון הזה סותר במישרין את הטענה הרגילה של פעילים להט"בים שהעירו על המקרה, לפיה לזהות המינית של אדם לא אמורה להיות שום השלכה על השאלה אם מותר או אסור לו לשבת במסעדה.

ומצד שני, אם אתן מסכימות איתי שהמדיניות הזאת בעייתית, אז אני חושבת שיש משהו לא מוסרי בתביעה לקבל פטור ממדיניות מפלה, על חשבון מי שהיא באמת כוונה נגדם. במקרה הזה, הדרישה שיכירו בהומואים כזוג ולכן יכניסו אותם אומרת בעצם "בסדר שאתם לא נותנים לערסים להיכנס, אבל אנחנו לא ערסים, אנחנו הומואים". חשבו על מקרים מפורסמים בהיסטוריה של התנועה הפמיניסטית, כמו מצעד הסופרג’יסטיות על וושינגטון, שבו הנשים השחורות נדרשו לצעוד בנפרד מאחור (וזכו להצביע בחופשיות כמעט חצי מאה אחרי אחיותיהן הלבנות), או פרשת אליס מילר, שבה נשים יהודיות הרוויחו את הזכות להשתתף בהפצצות חיל האוויר על אחיותיהן הפלסטיניות. מה שמקומם במקרים האלה הוא בדיוק חוסר המוסריות שבדרישה לקבל פטור ממדיניות מפלה, תוך השארת יחסי הכוחות הדכאניים על כנם.

כך או כך, המקרה של פרנג’ליקו בנצרת עילית, כמו המקרה של מסעדת צ’ה צ’ה ביאפא לפניו, הם לא סיפור על אפלייה הומופובית. הם כן סיפור על חברה יהודית שמתעקשת כל כך להיות נטע זר במזרח התיכון, שהיא מביכה את עצמה בבורותה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
דברים שרואים בתמונה (צילום: צלם)

דברים שרואים בתמונה (צילום: צלם)

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf