newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מעבר למלאך ולשטן: סיפור אמיתי לקראת כיפור

הבוקר, יום לפני הארוחה המפסקת, התעוררתי עם מחשבות על אחד ג'וזף מריק. חשבתי על האנגלי ההוא, שנראה אחרת מאיתנו, ובעיקר על האנשים בחייו, ומה שאפשר ללמוד מהם

מאת:

הנה סיפור ישן, סיפור מוכר, אבל מי זוכר את פרטיו? ג'וזף מריק נולד תינוק רגיל לחלוטין בעיר לסטר במאה ה-19, אבל כשהיה ילד החל לפתח תופעות משונות. שתי רגליו ואחת מידיו התפתחו למימדים עצומים, שפתיו התנפחו ועל ראשו צמחה מעין יבלת עצומה שגודלה פי שניים מזה של הגולגולת. הוא התייתם משני הוריו כנער ומאחר שנותר בלי משאבים, הציע את עצמו לאמרגנים של "מופעי זוועה" כמוצג. אחד מהאמרגנים קיבל את ההצעה, שכר חנות בשכונת ווייטצ'אפל שבלונדון והציג בה את מריק מאחורי מסך. לגמרי במקרה החנות שכנה מול בית חולים בו עבד רופא בשם פרידריק טרבס.

ד"ר טרבס שילם את הפני, ראה את "איש הפיל", פנה אליו והציע לו להיבדק אצלו במחלקה. הוא לא הצליח לפצח את מקור העיוות של מריק אבל למד שמדובר באדם אינטילגנטי ורגיש ופיתח איתו ידידות. רופאים רואים הרבה דברים מחרידים בעבודתם, ובמאה ה-19 ראו עוד יותר, מה שאולי הקל על ד"ר טרבס לשאת את המראה הבאמת מטורף של מריק. מריק ביקר במחלקה של ד"ר טרבס פה ושם, ואחר כך היה חוזר לשרפרף בביתן האימים שמעבר לכביש. כך זרמו להם הימים עד שהרשויות הבריטיות החליטו לסגור את בתי האימים למיניהם, והחנות נסגרה.

מריק עבר לידי אמרגן אחר, ששמו כנראה פרארי. מאחר ואנגליה לא היתה עוד ארץ נוחה לסרסר בה בבעלי מוגבלויות, פרארי לקח את מריק ליבשת מעבר לתעלה והסתובב איתו מעיר לעיר, עד שיום אחד, בבריסל, החליט לחתוך את העניין. הוא שדד ממריק את כל חסכונותיו, משהו כמו 30,000 ש"ח של היום, ונעלם.

מריק נשאר בלי כל בארץ זרה. בחור נכה בראשית שנות העשרים שלו, שמעולם לא היה בחו"ל לפני כן, שאינו מסוגל לתקשר עם סביבתו והיא לא מעלה על דעתה לתקשר איתו. הוא הצליח להגיע ברכבת לעיר אוסטנד וביקש לעלות על אוניה לאנגליה, אבל לא הורשה לעלות לסיפון. הוא חזר ברכבת מזרחה, לאנטוורפן, במסע נורא שהצריך מנוסה מהמונים מתגודדים בתחנות הרכבת. באנטוורפן עלה על אוניה להארוויץ', ומשם הגיע ללונדון. המשטרה עצרה אותו בתחנת ליברפול סטיישן והוא הובא לתחנת המשטרה. בגלל שפתיו המעוותות, היה קשה עד בלתי אפשרי להבין אותו כשדיבר. השוטרים לא הצליחו לתקשר איתו בכלל. הסיוט סירב להסתיים, עד שמריק נזכר שבכיסו מצוי כרטיס ביקור של ד"ר טרבס.

> הילד שהחזיר את השוויון לסדר היום

מכתב בכתב ידו של ג'וזף מריק (תמונה: ויקימדיה קומונז)

מכתב בכתב ידו של ג'וזף מריק (תמונה: ויקימדיה קומונז)

הוא הניח את הכרטיס על השולחן בתחנה. השוטרים קראו, שלחו מברק לבית החולים, וד"ר טרבס הגיע. הוא נסע עם מריק למחלקה במונית רתומה לסוסים וארגן לו חדר. לד"ר טרבס היו קשרים באצולה הלונדונית של התקופה והוא ערך מגבית שאיפרה למריק להשאר בבית החולים בלי הגבלה. מריק חי במחלקה עוד כמה שנים, אבל מת בגיל 27 כשניסה לישון בשכיבה "כמו בני אדם רגילים", ולא בישיבה, כפי שישן בדרך כלל. המשקל של ראשו גרם למפרקתו להשבר.

לכל צדיק יש את הפרארי שלו

זה הסיפור שלי ליום כיפור. יש בו גיבור מובהק, אבל יותר מזה, יש בו מה שנראה, לכאורה, כביכול, כמלאך וכשטן: ד"ר טרבס המטיב מול פרארי, האימפרסאריו הגנב. אני לא יודע ממתי יום כיפור הוא חג של בקשת סליחות ומחילה בין בני אדם, ולא רק בין אדם למקום, אבל זה בלי ספק אחד מהדברים שהופכים אותו למיוחד באמת. יום כיפור הוא אתגר מוסרי, מכיוון שסליחה ומחילה אמיתיות לא באות בקלות. נסו לסלוח לפרארי, בנאדם שהזנה וניצל אדם שהחיים התאכזרו אליו, גנב את כספו והפקיר אותו.

איזה אתגר מטורף זה להיות בן ובת אנוש. איזה אתגר מטורף זה לקבל שפרארי הוא לא "רשע" ושטרבס הוא לא "קדוש", פשוט כי אין אנשים טובים או רעים, אלא רק אנשים טובים ורעים, ושמידת הטוב והרוע שנובעות מתוכנו תלויות בדברים שניתן לשנות אותם.

אנשים מרבים להאמין שהמעשים הרעים שלהם נובעים מנסיבות (אנחנו עם קטן ומוקף אויבים), ואילו מעשיו הרעים של האחר נובעים מדפוס בלתי ניתן לשינוי (האיסלם רצחני מטבעו). ברגע שנסיק שהכל ניזון מנסיבות, סיפור כמו זה של מריק יהיה קל יותר לעיכול ובהמשך הדרך – למניעה. קחו את פרארי. אולי הוא זכה לחינוך שמתיר מעשים כמו שלו. אולי הוא הרגיש נגזל על ידי העולם במידה שמאפשרת מעשה בזיוני עד כדי כך. טרבס, מנגד, היה אדם נינוח, מקושר, אציל. להיות נינוח, מקושר ואציל – זה עניין מצבי. מי יודע מה היה הופך להיות בג'ונגל של עולם האמרגנות והפשע.

כן, אני פוזיטיביסט מושבע, וגם זאת תוצאה של נסיבות: גדלתי כיהודי, ולפי הבנתי היהדות (פלוס מינוס ל"ו צדיקים פה ושם) היא פוזיטיביסטית – מאמינה בכך שהסביבה מפעילה בנו את האלמנטים השונים שבנו, שהאלמנטים האלה נזילים ושלכן מחילה היא אפשרית. שינוי של הנסיבות יכול לנבוע מתוכנו, כי התנגדות לנסיבות יכולה לנבוע מתוכנו. לכל פרארי ניתנת שנה חדשה והזדמנות להפוך לטרבס. כל הייד יכול להפוך לג'יקל. זה תהליך שקשה לדעת איך מתחילים בו ואיך מקבלים אותו, ובדיוק בגלל זה הוא מפעים כל כך.

> תוכנית המתאר של "עיר שלוש הדתות" מקדמת את ייהוד ירושלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf